על הספר המעולה "מת ברובו" כתבתי במקום אחר. כאן רציתי לפרוק את התסכול שלי מהכריכה האחורית של הספר הזה.
הכריכה האחורית בעברית בחרה להביא את הביקורת מ-NPR. רוב הביקורת הייתה מדויקת וקולעת, עד שהגעתי למשפט האחרון בה.
אני מצטט:
"אבל החלק החשוב ביותר, מבחינתי, הוא שהספרים של גלדסטון הם מותחנים מרתקים בהם נשים מכל אורחות החיים נלחמות בזעם בקרבות קשים ביחד, ומנצחות".
יש לי הרבה מה להגיד על המשפט הזה, אבל דווקא לא מתחשק לי להתמקד באידיאל המשונה של נשים ש"נלחמות בזעם ומנצחות" (אידיאל שמאדיר את הנשים אבל בקני מידה גבריים, וכך מאושש את קני המידה שנתפסים גבריים ומשאיר ערכים שנתפסו נשיים, ושנשים רבות רבות בעולם עדיין חוות אותם כמשמעותיים הרבה יותר בחייהם, כמו אהבה, משפחה, אימהות וחמלה, להירקב באשפה בלי שאף אדם שיהיה מעונין בהם. ומילא נלחמות, אבל בזעם? על מישהו פה עבר יום רע. טוב, לא יכולתי להתגבר על עצמי).
העניין הוא שגם אם העניין הזה של נשים זועמות ונלחמות מוצא חן בעיניך, הכתב/ת מ-NPR, זה ממש לא קריטריון לאיכות של ספר. בטח לא הספר הזה. גם ככה הדמויות בספר הזה "מת ברובו" לא מי יודע מה (העולם בפירוש כן). להפוך בו אנשים מזכר לנקבה ולהפך זה עניין של חיפוש והחלפה בוורד נטו, וקצת התאמה דקדוקית. העלילה לא תשתנה בגלל זה בכלל. הגיבורים אינם מבטאים לאורך כל הספר הזה כמעט שום מיניות, כולם מין קווירים מעורפלים כאלה. כשזה המצב, מה יש להתפאר בכך שהנשים תופסות עמדות בולטות? זאת בחירה דקדוקית בלבד. מקס גלדסטון לא באמת יצר כאן עלילה שלוקחת אישה קלאסית ומראה שהיא יכולה להיות גיבורה (כמו שעשתה למשל ג'יי קיי רולינג להרמיוני באופן עקבי, ובאופן חזק הרבה יותר למולי וויזלי, בסוף הספר השביעי). ב"מת ברובו" הגברים הם גברים והנשים נשים רק מכוח המין הדקדוקי שלהם. זוהי הכרעה אקראית של הסופר, אין להם שום מאפיינים כאלה. אז באמת כל הכבוד ומחיאות כפיים על כך שהסופר בחר להפוך את הספר לספר של גיבורות. זהו משחק מילים ותו לא.
אבל אפילו זה לא מה שמציק לי באמת. נניח שאכן הספר היה מעלה על נס גיבורות נשים באופן רציני. האם זה הדבר שהכי משמעותי לך, המבקר/ת, בספר הזה? זהו ספר שבורא עולם חד פעמי, עולם קוהרנטי ומרתק שאין רבים כמוהו. ספר שדן בכוח הייחודי והאדיר של התארגנויות של בני אדם יחד באמונה, בחברה ואפילו בכפייה. ספר שתיאר את האלים כפי שלא תיארו לפניו. כל אלו הם כלום לעומת הדגשת הנשים בו (ששוב – נעשית באופן עלוב)? בעיניי מי שכותב ביקורת כזאת, וגם מי ששם אותה בגב של ספר, רואה את המציאות בממד אחד בלבד, שוויון נשי, וזה בוודאי דבר שאינו מעיד דברים טובים על בעליו. אמר מי שאמר, שמי שהכלי היחיד בידו הוא פטיש רואה בכל דבר בעולם מסמר. זה בערך כמו שאני, כיהודי, אטען שערכו הלא יסולא בפז של הספר "חוות החיות" של גורג' אורוול הוא בכך שבתוכו קיים החמור בנימין, המשול לעם היהודי. נו באמת. שוויון בין גברים לנשים זה חשוב, אבל זה לא הדבר היחיד שחשוב ובטח לא הדבר היחיד שעליו נכתבים ספרים.
