קטגוריה: עברית מקראית

בפרשת שמיני קיימת תופעה יוצאת דופן.בריכוז מאוד קטן של 12 פסוקים ניתן למצוא 5 צירופי טעמים נדירים, חלקם לדעתי אנדמיים.זה הולך ככה:(ויקרא י:)(א)…אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר

אין הרבה אזכורים בגמרא של טעמי המקרא, ואלו שיש – ניתנים לפירושים שונים.אבל רש"י בכמה מקורות מפרש מושגים שונים, כמו "פיסוק טעמים ו"טעמי תורה" כמתייחסים

לפעמים בזכות טעמי המקרא בעל קורא נעשה מודע לניואנסים קטנים ומפתיעים בפסוקים, שרוב האנשים פשוט לא מבחינים בהם.חוויתי את זה בפרשת השבוע (שעבר. במדבר). ברשימת

פסוק מוזר מסוף ויחי:"וירא יוסף לאפרים בני שילשים, גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף".מבלי להיכנס לשאלה האם מנשה או אפריים הביאו ילדים

הביטוי "כי האדם עץ השדה" קשור, לכאורה, לטו בשבט, ומבטא קשר עמוק ומהות בין עצים לבני אדם. כולנו מכירים את השיר המקסים של נתן זך

לביתי השלישית, שנולדה באדר תשע"ו, יש שני שמות: הראשון – שרה – הוא על שם סבתא של אשתי. השם השני הוא "ידידה". למה ידידה? אז

טהרה – מילה עתיקה שזמנה עבר? בדרך כלל טהרה נראית לנו מילה די מופשטת, ההיפך מטומאה שהיא מושג די ערטילאי. אבל יש רגליים לדבר שטהרה