אנשי הגשם – פירוש השיר ופתרון התעלומה. סוף סוף

המאמר הזה לוקח על עצמו משימה יומרנית במיוחד: למצוא לשיר "אנשי הגשם" פירוש ולפצח את סודו. זו אינה משימה קלה כלל ועיקר, כי את  "אנשי הגשם" מנסה לפענח כמעט כל מי ששומע אותו. "מי הם אנשי הגשם?" לכולם דחוף לדעת. עם השנים הוצעו ל"אנשי הגשם" מגוון פירושים ומשמעויות. מפוסטים בנושא שעולים בפייסבוק מפעם לפעם נראה שלכל אחד יש פירוש משלו בנוגע לזהותם של אותם אנשי גשם, וכמספר המשתתפים בדיון מספר הדעות. 
המשוררת עצמה – רחל שפירא – מסרבת באופן עקרוני לספק לציבור הסברים לשיריה, וזה שבכל אירוע בו היא משתתפת שלושה אנשים לפחות ניגשים אליה עם אותו נדנוד "נו, רחל, אז מי הם אנשי הגשם?" – זה רק משגע אותה, ובוודאי לא עוזר לחלץ ממנה את התשובה. עושה רושם שהשאלה הזאת כבר יצאה לה מן האף. עם זאת שפירא כן טרחה לנפץ פירוש נפוץ אחד, שכנראה רחוק במיוחד ממשמעותו המקורית של השיר. אנחנו נגיע גם לזה.

תוכן עניינים

האם בכלל יש טעם לחפש את הפירוש "האמיתי" של השיר אנשי הגשם?

מטרת המאמר הזה היא כן לרדת לפשרו של "אנשי הגשם" ולהבין מי הם. אבל לפני שניגש לעניין, ראוי להתייחס לרגע לשאלה האם בכלל יש דבר כזה "משמעות אמיתית" לשיר, והאם השאלה "למה התכוון המשורר" אמורה לעניין מישהו בכלל.
השאלה הזאת נוגעת לשירים באופן כללי. ישנה גישה שרואה במפגש בין השיר והקורא את עיקר העניין. מה שהקורא מבין – זה מה שיש כאן, זוהי ההתרחשות. גם אם כותב השיר התכוון למשהו אחר – זה לא מעלה ולא מוריד. היצירה יצאה מרשותו והפכה לנחלת הכלל. זוהי גישה שהולכת ותופסת תאוצה בשנים האחרונות, ומתכתבת עם ביטויים כמו "איש באמונתו יחיה", "אין אמת אחת, כל אחד והאמת שלו", וכדומה. גישה דומה מאמצים רבים בנוגע לכל יצירה ספרותית ואפילו בנוגע לתנ"ך: לא מעניין מה הייתה כוונתו של משה רבינו. מעניין מה שקורה כשהטקסט פוגש אותי.
במקרה של השיר "אנשי הגשם", פירוש היצירה בהתאם לכוונת הכותבת הוא אפילו עוד יותר בעייתי, מפני שעם הזמן הציבור התאהב בעצם התעלומה. "אנשי הגשם" הוא אחת משכיות החמדה של הזמר העברי דווקא מפני שהוא אינו פתור עד הסוף, דווקא משום שהוא מעורר בנו רגשות חזקים בזמן שאיננו מצליחים לעולם לרדת לחקרו. 
שפירא עצמה אמרה שמכיוון שהמסתורין "הפך כבר לחלק מן המרקם של השיר, לא חכם להתערב ולהגיד על מה השיר".
אם במקרה תגלו ככה בפשטות את התשובה לשאלה מי הם אנשי הגשם, יכול להיות שתתאכזבו – אה, זה הכול? בגלל זה התהפכנו על משכבנו לילות שלמים? הרי זה היה פשוט כל כך, זה היה לנו מול העיניים כל הזמן". זה לא יהיה נחמד כל כך. בועת הפלא תתפוצץ, ואתם תישארו עם פיסת מציאות פשוטה ויומיומית ביד, ללא תואר וללא הדר. כשתשמעו את השיר "אנשי הגשם" ברדיו, לא תתרגשו ממנו כמו בעבר. כי תבינו אותו. אז למה? 

אנשי הגשם מחפשים פירוש מקצועי, זה הכול

איני מזלזל כלל וכלל בהתרחשות שקורה בעת המפגש בין הקורא לשיר. אי אפשר להתכחש לרגשות שעולים באדם בעת שהוא קורא או שומע טקסט כלשהו. יש ברגשות הללו אמת קיומית עבורו, והיא לנצח תהיה משמעותית יותר מכל פירוש מדעי, מלומד ככל שיהיה, שיוצע לשיר.
אבל מה שקורה בנפשי פנימה הוא רק חלק מן התמונה הגדולה. חלק חשוב ומהותי – ללא ספק, אבל לא הכול. למה הדבר דומה? למורה שאמר לתלמידו משפט שבח, ומשום מה התלמיד תפס אותו כעלבון. קורה, נכון? החיים מלאים בקצרים בתקשורת מסוג זה בין אנשים. אז מה היא האמת כרגע? המפגש עם המילים הוליד בתלמיד תחושות קשות של פגיעה והשפלה. זוהי עובדה. אבל עובדה נוספת היא שהמורה כלל לא התכוון לפגוע ולהשפיל. חשוב שהמורה יבין את תחושתו הסובייקטיבית של התלמיד, אבל מצד שני חשוב גם שהתלמיד יבין למה המורה התכוון אובייקטיבית.
בעיניי, המצב בטקסטים בכלל ובשירים בפרט הוא דומה. התחושות והפרשנויות של האדם כאשר הוא נפגש עם שיר הן בלתי ניתנות לערעור, כלומר – לא ניתנת לערעור העובדה שהוא מפרש כך. אבל הסתגרות בפירוש הראשון שעלה לנו בראש ומוצא חן בעינינו, זו התנהגות מעט נרקיסיסטית. הרי היה מי שיצר את השיר, והיו לו מחשבות ורגשות שהוא הביע לכדי מילים. האם מעניינים אותי רק הרגשות שלי או גם רגשותיו שלו? האם אין עולם מלבד עולמי? ואולי ארוויח הרבה מאוד אם אנסה בכנות לגשת אל הדברים שכתב בלב נקי ולפענח אותם לפי מה שהם, ולא לפי מה שאני? ממני יש לי מספיק, די והותר, אבל להבין משהו שמישהו אחר חצב מעומק נשמתו, גם זה דבר גדול.
ובאמת, מה שקצת מקומם אותי ומניע אותי לכתוב את המאמר הזה הוא הקשר הקלוש מאוד של רוב הפירושים הנפוצים למכלול השיר "אנשי הגשם". "אנשי הגשם" הוא כתב חידה אינטליגנטי, שמכיל מורכבות וגם סתירות, כפי שנראה בהמשך. רוב הפירושים הנפוצים לשיר מתמקדים בשורה או שתיים מתוכו ולוקים בעיוורון מוחלט כלפי השאר. לדעתי, זה לא הוגן כלפי הטקסט. כלומר – המסקנות שלכם, קוראי השורה האחת, אולי נכונות כשלעצמן ומרגשות כשלעצמן, אבל אין זה מן הראוי לתלות אותן בשיר. מה שאתם עושים נקרא "פרפראזה", וזה בסדר גמור – כל זמן שהיא יודעת את מקומה.
זהו, פרקתי. ועכשיו ניגש למלאכה המייגעת של ניתוח השיר "אנשי הגשם" והפירושים הנפוצים לו, אחד אחד, ונבחן את מידת היתכנותם – בהתייחס למכלול השיר.

הביוגרפיה של השיר "אנשי הגשם"

לפי עדותה של שפירא, "אנשי הגשם" היה אחד השירים הראשונים שהיא כתבה. השיר שכב אצלה במגרה, כשמידי פעם היא הראתה אותו למלחינים שונים שהציעו לו לחנים – אבל כנראה לא לחנים שסיפק אותה. מלחינים אחרים לא רצו לחבר לחן לשיר "מפני שהיה בו כנראה משהו אפל בעיניהם" (בהמשך ננסה להבין לעומק מהו אותו אלמנט אפל).
"אנשי הגשם" נגאל מאלמוניותו רק בשנת תשד"מ (1984) כאשר נחום היימן חזר לישראל משהות ממושכת בבריטניה, והיה זקוק לכסף. הוא ייסד אז את להקת "חופים", שביצעה לחנים שונים שלו, וכדי להעשיר את המופע בחומרים חדשים פנה לרחל שפירא וביקש ממנה כאלה.
שפירא הראתה להיימן את "אנשי הגשם", והיימן חיבר לו את המנגינה הבלתי נשכחת. את העיבוד הדרמטי והקצבי עשה אריק רודיך. בהפיכת המשפטים המוזיקליים להולמים התכוון רודיך לבטא את דפיקות הגשם היורד, אולם בפועל זה העניק לשיר "אנשי הגשם" צביון של פסקול לסרט עלילתי. לדעת שפירא לעיבוד של רודיך יש חלק חשוב בהצלחה ובתפוצה של השיר. עם זאת, ייתכן שהעיבוד הזה גם גרם לטעות הרווחת ביותר בפירוש השיר, ולזיהוי של "אנשי הגשם" באופן שמתאים למנגינה אך פחות מתאים למילים.

מי הם אנשי הגשם: קווים לדמותם

כדי לפתור חידה, עלינו תמיד לקרוא את כתב החידה בעיון ולדקדק בכל מילה ממילותיו. לפיכך, במקרה של חידת אנשי הגשם, המשימה העיקרית שלנו היא לצבור נתונים על אנשי הגשם מרחבי השיר, ולא להתחמק משאלות קשות ומִסתירות.
בשורות הבאות נעשה בדיוק את זה.
לפני שנפשיל שרוולים וניגש למשימת הבילוש שלנו, בואו נאזין לשיר בתשומת לב. פעם, פעמיים, אולי שלוש.

ממבט אחד חטוף כבר ניתן לראות שבשיר יש שלושה גורמים: אנשי הגשם, הגיבורה שאליה השיר פונה בגוף נוכחת, וכל שאר האנשים.
העלילה הכללית היא שכרגע הגיבורה מצויה בקשר עם כל מיני אנשים ולעומת זאת אינה מצויה בקשר עם אנשי הגשם. אולם, כאשר הדברים ישתנו ושאר האנשים יזנחו את הגיבורה, אנשי הגשם יהיו איתה בקשר. למעשה, לכך הם מייחלים כל הזמן. 

מאפיין 1: אנשי הגשם מסתתרים, אבל הם פגועים מכך

שני הבתים הראשונים שבשיר מכריזים במילים שאין מפורשות מהן שאנשי הגשם נסתרים מעיניה של גיבורת השיר:

  1. "הם כבר למדו איך להצניע את עצמם".
  2. "אינך רואה אותם".
  3. "ומבטך לא פגש את מבטם".

עם זאת, נראה שאנשי הגשם לא נולדו בלתי נראים, שהרי השיר מציין: "הם כבר למדו איך להצניע את עצמם" – משתמע מכאן, שפעם הם לא ידעו להסתיר את עצמם, ונראו לעיניה של הגיבורה.

מדוע למדו אנשי הגשם להסתיר את עצמם? האם מבחירתם שלהם או נגד רצונם, מאילוץ? מסתבר שמאילוץ, מפני שכרוך בכך עלבון והשמים בוכים על כך: "טיפות גדולות זולגות… על עלבונם". כלומר, אנשי הגשם מסתתרים מהגיבורה, אבל היו רוצים להיות גלויים לעיניה. המצב הזה שבו הם נאלצים להתחבא גורם להם עלבון.

מי גרם לאנשי הגשם את העלבון הזה? מי הכריח אותם להסתתר מפניה? ככל הנראה, הגיבורה עצמה. זה רמוז בשיר בעדינות, אך לא כתוב במפורש:

  1. "את מרוחקת ואינך רואה אותם": לא אנשי הגשם הם שהתרחקו, אלא את, ולכן את לא רואה אותם.
  2. "עוד לא אמרת להם מילה טובה": זוהי מעין נזיפה של כותבת השיר בגיבורה, שכנראה הייתה אמורה לומר לאנשי הגשם מילים טובות. לא צריך להוסיף הרבה מן הדמיון כדי לשער שמה שפגע באנשי הגשם זו עצם העובדה שהגיבורה התעלמה מהם.

לסיכום – אנשי הגשם נסתרים מעיניה של הגיבורה, אך לא מרצונם אלא מפני שהגיבורה אינה רוצה לראות אותם. זה פוגע בהם.

מאפיין 2: אנשי הגשם רוצים בטובתה של הגיבורה

האם אנשי הגשם הם טובים או רעים? דואגים לגיבורה באמת ובתמים או אנוכיים? זוהי שאלת מפתח, והתשובה לכאורה ברורה אבל בעצם לא פשוטה כל כך.
במבט ראשון יש מספר משפטים מובהקים שמציינים שאנשי הגשם רוצים בטובתה של הגיבורה ואוהבים אותה:

  1. "עוד לא אמרת להם מילה טובה" – נשמע שמגיעה להם מילה טובה.
  2. "אם אהובייך יפקירוך… אנשי הגשם יכתירוך למלכתם היחידה" נראה שאנשי הגשם יעמדו לצידה של הגיבורה כשכל האחרים יבגדו בה, ואף יעלו אותה לדרגת מלכה.
  3. "אם רק יכלו היו נותנים את חייהם לשמור אותך מעוני או מחלה" – אלו מילים מפורשות שמספרות על התמסרות מוחלטת של הגיבורים לנערה, אפילו במחיר חייהם שלהם.
  4. "נאמנים כצל" – נאמנות היא תכונה המעוררת קונוטציה חיובית.
  5. בשורה החותמת את השיר, במילה האחרונה, "לחממך בפירורי אהבתם" – מוזכרת סוף סוף המילה המפורשת: אנשי הגשם רוחשים אהבה לגיבורה.

אלו הם ביטויים מפורשים המורים על אהבתם ומסירותם של אנשי הגשם לגיבורה. קשה להתווכח איתם. הבעיה היא, שבשיר מופיעים עוד מספר ביטויים, מוזרים ומטרידים, שמעוררים את התהייה אם האהבה הזאת אינה אלא סוג של אובססיה חולנית.

מאפיין 3: אנשי הגשם מעוניינים להביא את הגיבורה אל עולמם

לא מעט ביטויים בשיר מציגים את אנשי הגשם כאנוכיים, שאינם אוהבים את חייה הנוכחיים של הגיבורה, ומעוניינים שהיא תבוא אל עולמם. לא שהם רוצים בעצם זה שיהיה לה רע – אלא שהם פשוט לא מתחשבים ברצונה שלה, ומעוניינים שחייה יתקדמו במסלול שהם רוצים בו.

  1. "הם מקבצים את חיוכייך בגניבה". זה קצת נשמע כאילו אנשי הגשם הם טפילים הניזונים מן האור שבחייה הנוכחיים של הגיבורה. כיוון שאין להם חלק בחיים אלה, הם מזדנבים מאחורי הגיבורה ולוקחים לעצמם את מה שהם יכולים. המילה "בגניבה" מרמזת שהם עושים זאת למרות שאסור להם. במקרה הטוב, זהו ביטוי לגעגועיהם האומללים לגיבורה שאליה הם אינם יכולים לגשת. במקרה הרע, אנשי הגשם הם עלוקות המוצצות את חייה של הגיבורה.
  2. "ויחלקו איתך את לחם צערך": האם זה כל מה שאנשי הגשם מעוניינים בו? שהגיבורה תהיה עצובה? האם הם מסוגלים רק להשתתף בצערה? מדוע הם אינם מנסים לשמח אותה? האם אנשי הגשם הם תושבי עולם הדיכאון, ול רצונם הוא לשאוב אליו את הגיבורה, על אף שהיא לא מעוניינת בכך?
  3. "לשמור אותך מעוני או מחלה" זהו ביטוי מפורש לכאורה של אהבה, אבל מרשימת הצרות שאנשי הגשם רוצים לשמור מפניהם על הגיבורה, נעדרת הצרה היחידה שלה שמוזכרת בשיר: הבדידות, בגידת אוהביה. ואת זה בדיוק, דווקא את זה, אנשי הגשם אינם מציעים לה. בשביל שתהיה לה חברה הם לא היו נותנים את חייהם, לא. אולי בגלל שאז היא לא הייתה איתם.
  4. "ממתינים לך בפינה" לביטוי הזה יש כיום קונוטציה שלילית. מי שממתין לך מעבר לפינה, אורב לך שם, ומעוניין לתקוף אותך. אומנם, לא בטוח שזוהי המשמעות בשיר – ייתכן שכל מה שנאמר כאן הוא שאנשי הגשם מחכים במקום נסתר יחסית, מתחבאים, כפי שנאמר כבר קודם.
  5. "וכל יום שעובר, כל חודש כל שנה, לוקחים אותך אל מפתנם" – עד עכשיו היה מדובר בספק רמזים, ספק דיוקים, שכולם ניתנים לפרשנות אחרת. אבל השורה הזאת כבר נשמעת מחליאה. כתוב כאן לכאורה בפירוש שאנשי הגשם נוקטים בפעולה אקטיבית כדי למשוך את הגיבורה אל מחוזותיהם שלהם: "לוקחים". זה נשמע קצת תוקפני, לקחת מישהו מבחוץ לביתך, גם אם זה לוקח שנים ארוכות.
  6. "אנשי הגשם יאספוך אל מיטתם": מה פשר הביטוי הזה, למען השם? הוא נשמע רע מאוד. מה עושה הגיבורה במיטה שלהם, יאהבו אותה ככל שיאהבו? מילא אם היה איש גשם אחד, אולי היה ניתן לקבל זאת – כאילו יש כאן סיפור אהבה רומנטית כלשהו. אבל אנשי הגשם הם רבים, לא אחד, ולפחות שניים. יותר מאדם אחד. זה לא רומנטי, זה נשמע כמו אונס קבוצתי.
  7. "ויאמצו את ייאושך" – זהו ביטוי דו משמעי. לאמץ ייאוש ניתן להסביר בשני אופנים: לחזק את האדם המיואש ולהוציא אותו מן הייאוש, או לאמץ את הייאוש עצמו אל הלב, לחבק אותו, להיות איתו. אם הפירוש השני הוא הנכון, כמו בשורה "ויחלקו איתך את לחם צערך", שוב נראה שאנשי הגשם מעוניינים בצערה של הגיבורה ולא בשמחתה.
  8. "פירורי אהבתם". למה אהבתם של אנשי הגשם היא רק פירורים? מדוע הם לא יכולים לאהוב את הגיבורה אהבה שלמה?

כמעט כל אחת מן השורות דלעיל היא דו משמעית, אבל סעיפים 5, 6 ו-7 לדעתי הם המטרידים ביותר. מכל מקום, אם מחברים את כל הנקודות יחד עולה תמונה אפלה, כאילו אנשי הגשם הם יצורי אופל, מעין סוהרסנים, העוקבים אחרי הגיבורה לכל מקום ומבקשים להשתלט עליה ולינוק ממנה את לשד חייה.

מאפיין 4: אנשי הגשם נאמנים לגיבורה

על כך אין חולק. תהיה כוונתם אשר תהיה, ברור שאנשי הגשם אינם נוטשים את הגיבורה לעולם, לא כשטוב לה ולא כשרע לה. כשטוב לה הם בצללים, כשרע לה הם מתגלים, אבל היא תמיד בראש מעייניהם.

  1. "אם אהובייך יפקירוך… אנשי הגשם יכתירוך למלכתם היחידה". בזמן שכולם עוזבים את הגיבורה, אנשי הגשם דווקא מעלים אותה על נס. זוהי התֵּמה העיקרית של השיר
  2. "ממתינים לך בפינה, נאמנים כצל, סבלניים כזמן". המונח נאמנות מוזכר כאן בפירוש, וגם מילים נוספות המאפיינות את הנאמנים: המתנה וסבלנות. 

שורות מוזרות בשיר "אנשי הגשם"

בטרם ניגש לניתוח הפירושים הנפוצים לשיר "אנשי הגשם", יהיה מן היושר לציין שהשיר מכיל מספר שורות שקשה להבין אותן, ולא משנה באיזה פירוש נוקטים. את חלקן נצליח אולי לפצח, ואולי הפיצוח יתרום לכיוונים מסוימים יותר מאשר לאחרים, אבל מכל מקום חשוב לשים לב אליהן. חלק מן הנקודות כבר הזכרנו קודם, אבל בהקשר אחר.

מוּזָרוּת 1: משמעות הכינוי "אנשי הגשם"

הבעיה: המונח "אנשי הגשם" עצמו, שם השיר, הוא מונח ציורי, מסתורי, חידתי ומעורפל. מה זאת אומרת אנשים שקשורים לגשם?

הצעות למשמעות הכינוי "אנשי הגשם"

השיר עצמו אינו תורם הרבה לפתרון התעלומה. מה שניתן להניח הוא רק שהתשובה נמצאת בבית הראשון, שבו משובצים מספר ביטויים הקשורים לשדה הסמנטי של גשם: מעילים, טיפות, שמים (כחול לילותיהם). 
מילת מפתח חשובה אחת היא המילה "זולגות", שבדרך כלל מתייחסת לדמעות ולא לגשם.
אם זה כך, הגשם שבשיר הוא מטפורה לדמעות ולצער. המשמעות הזאת עצמה מתפצלת לכמה אפשרויות: 

  1. אנשי הגשם הם שמזילים דמעות ושרויים בצער.
  2. אנשי הגשם עצמם אינם בוכים, אך הם ראויים לכך שיבכו עליהם. בשיר נאמר: "טיפות גדולות זולגות מכחול לילותיהם", לא מעיניהם שלהם. השמים בוכים עליהם, לא הם על עצמם.
  3. אנשי הגשם אינם בוכים וגם לא בוכים עליהם, הגשם הוא הדמעות של הגיבורה – כי אנשי הגשם מגיעים אליה כשעצוב לה וקשה לה.

אלה הן האפשרויות אם מניחים שהתשובה לחידה נמצאת בשיר עצמו. אם מחפשים משמעויות נוספות ניתן להזכיר את הסרט "איש הגשם", העוסק באדם בעל אוטיזם. דא עקא, שהסרט יצא בתשמ"ח (1988), ארבע שנים אחרי השיר, שלא לדבר על כך שהשיר, כאמור, נכתב שנים רבות לפני שהולחן על ידי נחצ'ה היימן.
אפשרות נוספת הנטועה בהקשר חייה של שפירא עצמה בקיבוץ שפיים היא שאנשי הגשם הם החקלאים, המייחלים תמיד לגשם, ושיום גשם להם הוא יום חג.
אפשרות שלישית היא שאנשי הגשם הם אנשים הנמצאים בחוץ בשעת הגשם – אנשים שעובדים תמיד, גם בגשם. למשל חיילים, שוטרים,ואנשי כוחות הביטחון.
אפשרות רביעית, המתקבלת יותר על הדעת בעיניי, היא שהמילה "גשם" מצביעה באופן ציורי על ההוויי שמביא איתו יום גשם: הסתגרות בבית, מצב רוח שפוף (מי אמר דיכאון חורף ולא קיבל?), קדרות כללית. בעברית, ואני מניח שגם בשפות נוספות, מזג האוויר החורפי הביא לשפה מונחים לא מעטים הקשורים למצב כללי ירוד: ימי סגריר (ימים של שפל), קדרות, מעונן, אפרורי, סערה ועוד. הפירוש הזה מתכתב היטב עם הרמז לדמעות שמוזכר בבית הראשון.

באופן כללי שפירא אינה נוקטת בשיריה במטפורות מתוחכמות ורחוקות מידיי. היא חיה באותו שדה סמנטי כמונו, ואינה נוהגת לחדש מטפורות מפתיעות במוזרותן, כפי שנהוג לפעמים בשירה המודרנית. על כן אני סבור שהמיקום הנכון לאנשי הגשם הוא בארץ הרגש, אזור חיוג עצב.

מוּזָרוּת 2: כחול לילותיהם: בלילה כחול אין גשם

בשיר יש גשם, לכאורה. הרי גם קוראים לו "אנשי הגשם". אבל השורה "טיפות גדולות זולגות מכחול לילותיהם" היא משונה. כי ממתי גשם יורד מלילה כחול? לילה כחול הוא לילה ללא עננים, וכשאין עננים אין גשם. 
ביטוי מתאים יותר היה יכול להיות "אפר שמיהם" או משהו כזה. אני מודה שהוא לא מסתדר עם המקצב, אבל באמת, רחל, זה המקצוע שלך. יכולת למצוא ביטוי שכן יסתדר ועם זאת יהיה נכון. לא צריך דוקטורט במטאורולוגיה כדי לדעת שגשם אינו יורד משמים כחולים.

הצעה לפירוש הביטוי "כחול לילותיהם"

המתבקש ביותר הוא לזהות כאן פער בין המציאות לדימוי, ולהסיק מכך שהמשוררת מכוונת אותנו לא לראות בגשם המתואר גשם ממשי (גשם גשמי, אם תרצו). מדובר כאן בגשם מטפורי שיורד מלילה כחול – אולי דמעות. הפירוש הזה מסתדר לא רע עם הדרך שבה הסברנו את אנשי הגשם עצמם.

מוּזָרוּת 3: לילותיהם: האם לילה יכול להיות שייך למישהו?

פירוש המילה "לילותיהם" הוא "הלילות שלהם". של מי? של אנשי הגשם כמובן. אבל איך לילה יכול להיות שייך למישהו? הרבה יותר הגיוני היה לכתוב: "טיפות גדולות זולגות מכחול הלילה על עלבונם".

הצעה לפירוש הביטוי "לילותיהם"

הלילה, כמובן, אינו בבעלותו של איש, וגם לא היום. אבל דווקא באמצעות המילה "יום" ונטיית השייכות שלה נוכל להבין למה התכוונה המשוררת.
כאשר אנו אומרים משפט כמו "כל ימיי לא ראיתי חתול גדול כל כך" כוונתי לומר: ימי החיים שלי. הימים האובייקטיביים – סיבובי כדור הארץ על צירו – אינם שייכים לי, אבל הזמן העובר עליי, דווקא כן. פירוש המילה "ימיי" – ימי חיי. כבר במקרא מצאנו – לא יוכל לשלחה כל ימיו – כלומר, כל ימי חייו.
גם כאן נוכל לומר: לילותיהם – לילות חייהם. כלומר, המילה לילה כאן מציינת את זמן הלילה כפי שהוא עובר עליהם, על אנשי הגשם.
זה שוב הופך את המשפט למטפורה, אבל דומני שכשכל כך הרבה סמנים מעידים שכך הדבר, אז סביר להניח שכך הוא.

מוּזָרוּת 4: על עלבונם - מקום או סיבה?

החידה שנעמוד עליה כאן היא עדינה, אבל קיימת.
למילה "על" יש שלל פירושים, אבל בהקשר של המשפט בשיר – "טיפות גדולות זולגות על עלבונם" – נשארות לנו שתיים.

  1. "על גבי". כשם שטיפות יכולות לזלוג על לחי, על זגוגית, או על שמשת רכב, הן זולגות בשיר על גבי העלבון. זה מוזר, כי עלבון, בניגוד ללחי, זגוגית או שמשה, אינו חפץ פיזי ואי אפשר להיות מעליו או מתחתיו.
  2. "בגלל". הטיפות זולגות בגלל העלבון. זהו הפירוש המקובל יותר בשיר, בדיוק בגלל מה שציינו קודם: עלבון אינו חפץ פיזי. הבעיה היא שטיפות היורדות מן השמים – מכחול הלילה – אינן יורדות בגלל סיבות רגשיות כאלה ואחרות, אלא בשל כוח המשיכה.

הצעות לפירוש הביטוי "על עלבונם"

אני מניח שרוב קוראי השיר נוטים אוטומטית לאפשרות השנייה – "על עלבונם" = "בגלל עלבונם". זה יכריח אותם להניח שעושים כאן האנשה לטיפות הגשם, או פשוט יותר – שמדובר בדמעות.
אני לא חושב שמדובר כאן בדמעות ממש, מפני שאנשי הגשם מכוסים במעילים. מעילים פחות רלוונטיים להגנה מפני דמעות. אבל בהחלט ייתכן שנעשתה האנשה לגשם, שמקבל תכונות של דמעות. משהו בסגנון של "השמים בוכים עליו", ביטוי שמקורו כבר במקרא.
עם זאת, לא הייתי שולל על הסף את האפשרות שהטיפות זולגות על גבי העלבון. עלבון הוא אומנם דבר מופשט והטיפות מוחשיות, אבל בשירים עושים דברים כאלה. אדרבה, זה ביטוי מפתיע ורענן, שמעורר עניין.

מוּזָרוּת 5: לוקחים אותך לעבר מפתנם

האלמנטים המשונים שב"אנשי הגשם" מרוכזים בשני מוקדים: בתחילת השיר ובסופו. העלילה באמצע היא בסך הכול ברורה, גםאם איננו יודעים עדיין על מי היא מוסבת.
המשפט הראשון שקוטע את ההבנה שהצליחה להיווצר הוא "וכל יום שעובר, כל חודש, כל שנה, לוקחים אותך לעבר מפתנם".
המשפט הזה מוזר אם מבינים אותו פיזית. אנשי הגשם הם (לכאורה) בני אדם, לא הייתה לנו סיבה מהותית לפקפק בכך עד כה. אבל בני אדם אינם יכולים לקחת מישהי "כל יום, כל חודש, כל שנה" לשום מקום. פעולת לקיחה אינה מתמשכת זמן רב כל כך. זו אינה פעולה תהליכית.
נכון שאנשי הגשם הם סבלניים מאוד, אבל גם האדם הסבלני ביותר אינו יכול לבצע "לקיחה" במשך שנים.
בעיה נוספת היא שלפני רגע השיר ציין שאנשי הגשם הם "ממתינים ו"סבלניים". גם בתחילת השיר, הם עקבו אחריה אך לא ניגשו. אם הם סבלניים ונסתרים כל כך, איך זה שפתאום הם נוקטים בפעילות אקטיבית, גם אם איטית? האקטיביות הזאת ביחס לגיבורה היא יוצאת דופן בשיר.
עבור אנשים רבים דווקא לא מוזר שאנשי הגשם פעילים פתאום. זה מסתדר להם עם הלחן הקצבי של השיר. אבל כאמור, הקצביות היא תוצאה של העיבוד של אריק רודיך, והעיבוד בא לבטא את הגשם השוטף.

הצעות לפירוש הביטוי "וכל יום שעובר... לוקחים אותך לעבר מפתנם"

כמובן ניתן לומר שלא מדובר פה בלקיחה פיזית. אנשי הגשם אינם לוקחים את הגיבורה לביתם בידיים. היא נמשכת אליהם. זה אפשרי, אבל אם כך מדוע המשוררת לא השתמשה בביטוי עדין יותר כמו "את נמשכת"? לתחושתי יש כאן צרימה.
התשובה הפשוטה ולדעתי הנכונה ביותר היא שהמשפט הזה מובן בדרך כלל לא נכון. מי שלוקחים את הגיבורה לעבר מפתנם אינם אנשי הגשם אלא היום, החודש והשנה. אלו הם נושא המשפט. לפי זה, אנשי הגשם נשארים בפינה, ממתינים, לא אקטיביים כהוא זה. הזמן הוא זה שעושה את שלו – בדיוק כפי שהם מצפים שיקרה.
לדעתי זה פירוש פשוט, אמיתי ומאיר עיניים.

מוּזָרוּת 6: וכל כלבייך ינבחו

כשאוהבייך ישכחו, וכל כלבייך ינבחו. אם לשפוט לפי ההקשר, נביחת הכלבים כאן נושאת קונוטציה שלילית, קונוטציה של נטישה – זוהי המקבילה של "כשאוהבייך ישכחו". אבל ממתי כלב שנובח מציין נטישה? 

הצעה לפירוש הביטוי "וכל כלבייך ינבחו"

נראה שהשורה הזאת מתבססת על העובדה שכלב נובח על זרים, ואינו נובח על אנשים שהוא מכיר. לכן, היום שבו אפילו הכלבים שלך נובחים עלייך הוא היום שאת נעשית זרה לגמרי בעולם שהכרת.
נביחות הכלבים גם מבטאות את הדרישה שתלכי, שאינך רצויה כאן. הם מגנים כל ביתך מפנייך. בגלל זה, לדעתי "וכל כלבייך ינבחו" זה אולי ביטוי הבדידות הכי כואב בשיר.

מוּזָרוּת 7: יאספוך אל מיטתם

כפי שכבר צוין לעיל, הביטוי הזה לא ברור כמעט בשום הקשר. ההקשר היחיד כמעט שבו אדם אחד אוסף אדם אחר למיטתו הוא הקשר רומנטי, מה שקשה מאוד להחיל על אנשי הגשם, שהם לפחות שניים.
גם המעבר החד מ"אינך רואה אותם" בתחילת השיר למיטה של אנשי הגשם נראה משונה ומטריד.
לסיום, הפועל "לאסוף" בקשר לאהבה רומנטית נשמע משונה. מעולם לא שמענו על בחור ש"אוסף" בחורה אל מיטתו. היא אמורה לבוא אליה מרצונה.

הצעות לפירוש הביטוי "יאספוך אל מיטתם"

התשובה הפשוטה והמתבקשת היא שאיסוף אל המיטה אינו קשור כלל לרומנטיקה ולאינטימיות, אלא הוא לקוח מהקשר משפחתי אחר: הורים אוספים אל מיטתם את ילדיהם לא פעם כאשר הם מתעוררים בלילה חסרי שקט או מפוחדים.

מוּזָרוּת 8: פירורי אהבתם

בעיניי הביטוי הכי לא פתור בשיר "אנשי הגשם" הוא הביטוי החותם שלו. "לחממך בפירורי אהבתם". למה הכוונה פירורים של אהבה? מיהוט האדם שאומרים עליו שהאהבה שלו היא רק פירורים?זה משפט מאוד מוזר לומר על אדם, כל אדם, בודאי על אנשי הגשם שתוארו כאילו היו מוכנים למסור את חייהם למען שלומה של הגיבורה.

הצעות לפירוש הביטוי "פירורי אהבתם"

עם עניין הפירורים ניתן להתמודד בכמה דרכים.
יכול להיות שאהבתם של אנשי הגשם לנערה היא שלמה וגדולה, אלא שהגיבורה – המסוייגת מהם – חווה אותם כפירורים בלבד ביחס לאהבות אחרות שאהבו אותה. גם זה פריט מידע מפתיע שהופך את כיוון השיר – כי לכאורה בפינאלה של השיר היינו מצפים למצוא את הגבורה מסתפקת באהבתם הגדולה של אנשי הגשם אליה.
גם את זה ניתן לעקוף אם נסביר ש"פירורי אהבתם" הוא ביטוי המבטא את מה שהגיבורה הרגישה בהתחלה, כשזלזלה באנשי הגשם. עכשיו היא אינה מזלזלת עוד, פירורי האהבה האלו מתגלים כאש חזקה ומחממת, אבל בעבר היא חשבה שמדובר בפירורים ותו לא.
פירוש נוסף, אולי קצת יצירתי ונועז מידיי יכול להיות שהמילה "אהבתם" אינה מתייחסת לאהבתם של אנשי הגשם לגיבורה, אלא לאהבתם זה לזה. הם אוהבים זה את זה ולגיבורה נשארות השאריות מן האהבה הזאת.
זה פירוש מבריק מבחינה לשונית, אבל מבחינת התוכן הוא אינו מתקשר עם שום דבר בשיר. השיר כולו הלוא נסוב על הקשר בין אנשי הגשם לגיבורה, ולא בינם לבין עצמם.
ד"ר רותי קלמן, בניתוח יפה ומעמיק של השיר, הציעה שפירורי האהבה הם אותם חיוכים של הגיבורה שקיבצו אנשי הגשם בתחילת השיר. דהיינו: הם נוחממים אותה במה ששלה. הקושי היחיד בפירוש המעניין הזה הוא המילה "אהבתם", שממנה משתמע שהפירורים נובעים מהאהבה של אנשי הגשם, ולא מהארת החיים של הגיבורה. אבל אולי עצם העובדה שהם אספו את החיוכים מבטאת את אהבתם.

אנשי הגשם: פירושים נפוצים לשיר

כאמור, השיר "אנשי הגשם" זכה לפירושים רבים מאז יצא לאור. חלק מהם הועלו על הכתב ופורסמו, חלק עוברים מפה לאוזן כבר שנים, וחלק הוא פשוט חוכמת ההמונים, המחשבות שהרבה אנשים מעלים יחד, ואנו יודעים עליהן בעיקר הודות לאינטרנט.
אנחנו נעבור כעת על פירושים אחדים שהוצעו לשיר, וננתח אותם בקפדנות. אמת המידה העיקרית שלנו תהיה – האם הפירוש מתאים לכל שורות השיר, או שהוא יוצר באגים בלתי פתורים. כאשר אנחנו אומרים באגים – נבחין בין שתי דרגות:

  1. אי התאמות בוטות ומפורשות בין הפירוש לשיר. משמעותן של אי התאמות כאלה היא שהפירוש בעייתי מאוד וכנראה שגוי.
  2. אי התאמות קלות. אלו אי התאמות שגורמות לנו לזוע קצת באי נוחות, אבל אפשר איכשהו לכופף אליהן את השיר. עם אי התאמה כזאת או שתיים אפשר אולי לשרוד, אבל כשכל השיר נצבע בהן, כנראה אנחנו לא בדרך הנכונה.

שנתחיל?

פירוש 1: אנשי הגשם הם אנשי המוסד הישראלי

התשובה הנפוצה ביותר לשאלה מי הם אנשי הגשם, היא שמודבר באנשי המוסד, המסתערבים, ושאר כוחות הביטחון העושים את מלאכתם בחשאי. הפירוש הזה מסתובב כבר שנים רבות בחברה הישראלית, ואני ראיתי אנשים המסיחים לתומם שזה הפירוש היחיד שהם מכירים לשיר הזה, והוא המובן מאליו עבורם.
מה שמביא אנשים רבים לחשוב שזהו הפירוש לשיר זה התיאור הכללי שבשיר: יש אנשים (ברבים) שדואגים מאוד לשלומה של מישהי ושומרים עליה, מבלי שהיא יודעת עליהם.
אם ננסה לבנות את כל הדמויות בשיר על פי נקודת המוצא שאנשי הגשם הם אנשי המוסד, נצטרך להשיב על שאלות לא פשוטות נוספות: מי היא בעצם הגיבורה? יש כאלה שהבינו שהגיבורה היא מדינת ישראל. בהמשך נראה שהפירוש הזה מעורר בעיות רבות במיוחד. פירוש מעט יותר סולידי יהיה שהגיבורה היא שליחה של מדינת ישראל, שאנשי המוסד נשלחו ללכת בעקבותיה על מנת לשמור על חייה.
שאר הדמויות שבשיר – האוהבים שבגדו – יכולים להיות כל שאר האנשים, שאינם אנשי הביטחון. אם הגיבורה היא המדינה, זה קצת פחות ברור, כי הרי לא רק אנשי המוסד נאמנים למדינה. כולנו אוהבים אותה. אולי האוהבים הן מדינות אחרות.

ההתלבטות הזאת, מי הן שאר הדמויות בשיר מלבד אנשי הגשם, רק ממחישה עד כמה הפירוש הזה הוא בעייתי. הפירוש הזה ל"אנשי הגשם" זהו גם הפירוש היחיד שנשלל בפירוש על ידי המשוררת עצמה. אומנם העובדה הזאת כשלעצמה לא פוסלת אותו לדעתי, אבל אם קוראים את השיר כולו, מתברר שהוא אינו מתאים לכמה וכמה חלקים בו. חשוב לי להדגיש שכבודם של אנשי הביטחון השומרים על חיינו אינו מוטל בספק, גם אני מודה להם מעומק לבי כל הזמן. בעיניי זה יפה שאנשים הפנו אליהם את השיר החידתי הזה – אני רק מעיר, שאם קוראים אותו מילה מילה, הם פשוט לא הפיצוח הנכון.

הבעיות בפירוש שאנשי הגשם הם אנשי המוסד

  1. על עלבונם. מדוע אנשי הגשם נעלבים? אף אחד לא זלזל בכבודם. אומנם איש אינו רואה אותם, אבל איש גם אינו פוגע בהם. הם מסתתרים מסיבות בטחוניות, אין להם סיבה להיפגע מזה, וככל הידוע לי הם אכן אינם מסתובבים פגועים וממורמרים על כך שביזו אותם.
  2. כחול לילותיהם. הפירוש הזה לאנשי הגשם מניח כנראה שהגשם הוא גשם אמיתי כנראה – לאמר, אנשי המוסד נמצאים בשטח למעננו בכל מזג אוויר. דא עקא, שכל המוזרויות במשפט "טיפות גדולות זולגות מכחול לילותיהם" שהעלינו לעיל, המכווינות אותנו לכך שמודבר במטפורה של גשם, בצער ובדמעות – פחות רלוונטיות. האם אנשי המוסד בוכים בלילה? על עלבונם? אני בספק.
  3. הם מקבצים את חיוכייך בגניבה. האומנם? תפקידם לשמור עלייך, לא לאסוף את חיוכייך. יש כאן פן רגשי שאינו קשור לעניין.
  4. אם אהובייך יפקירוך. כאמור, קצת קשה להבין מי הם האהובים הללו. אם הגיבורה היא מדינת ישראל, האם יש לה אהובים? אם היא אדם פרטי, זה מסתדר קצת יותר.
  5. מלכתם היחידה: אם הגיבורה היא אדם פרטי, אנשי המוסד לא הופכים אותה למלכה שלהם. זו הגזמה. אם הגיבורה היא המדינה, אפשר אולי להבין זאת, אבל פחות ברור מדוע אנשי המוסד יכתירו את המדינה למלכתם פתאום. היא תמיד הייתה מלכתם. זה די בנאלי להגיד על מדינה שיכתירו אותה למלכה. מדובר בשלטון, הוא מוכתר ועומד מעצם הגדרתו.
  6. ויחלקו איתך את לחם צערך: אנשי המוסד אינם מתאפיינים בכך שהם מעניקים תמיכה רגשית לאדם נטוש. להפך, הם נלחמים עבורו. תנועת הנפש הזאת, של לשבת ולחלוק את הצער עם מישהו, פשוט אינה קשורה בשום צורה לאנשי המוסד. 
  7. עודך חוגגת ואינך זקוקה להם. נשמע שהגיבורה זקוקה לאנשי הגשם רק כשאהוביה עוזבים אותה. לגבי אנשי המוסד זה לא נכון, אנחנו תמיד זקוקים להם וגם יודעים את זה בסתר ליבנו.
  8. מביטים בך בחמלה. רגש החמלה נראה די תלוש מהסיטואציה של אנשי מוסד ששומרים על מישהו.
  9. לשמור אותך מעוני. אנשי המוסד ממש לא רלוונטיים לנושא העוני וגם לא לנושא המחלה. הם שומרים על החיים עצמם מפני אויבים שרוצים ליטול אותם.
  10. לוקחים אותך לעבר מפתנם. המשפט הזה לא ברור בשום צורה בהתייחס לאנשי המוסד. הם לעולם לא לוקחים אף אחד אל ביתם. אפשר לדרוש דרשות על כך שאופי המדינה מתעצב עם השנים בדמותם ובצלמם ל אנשי הביטחון החשאי, אבל זה נשמע די מונפץ.
  11. יאספוך אל מטתם. מה??? המשפט הזה אינו ניתן לעיכול בשום צורה אם הוא מוסב על אנשי המוסד.
  12. ויאמצו את ייאושך. שוב, מדובר בלוחמים ולא בפסיכולוגים. אם כי ניתן לומר שעצם קיומם של אנשי הגשם מציל מייאוש.
  13. לחממך בפירורי אהבתם. הדבר העיקרי שאנשי המוסד מציעים אינו אהבה אלא הגנה.
  14. פירורים. למה האהבה של אנשי המוסד למדינה או לאנשיה היא רק פירורים? זאת אהבה מאוד ברורה ואיתנה.
נניח שאנשי הגשם הם סוכני המוסד

פירוש 2: אנשי הגשם הם האנשים בעלי הצרכים המיוחדים

פירוש נפוץ נוסף לאותם אנשי גשם מסתוריים הוא שהם האנשים בעלי הצרכים המיוחדים המסתובבים בינינו – אנשים עם אוטיזם, פיגור, לתסמונת דאון וכדומה.
הפירוש הזה נוגע ללב ורגיש מאוד, וגם הוא מסתמך בעיקר על המוטיב החוזר בשיר, שהגיבורה אינה מבחינה באנשי הגשם. האנשים המיוחדים אינם בולטים לעין, הם פוסעים בצידי הדרכים ואנשים נוטים לזלזל בהם, ומכאן גם העלבון שהם חשים. מצד שני (בהכללה) האנשים המיוחדים מאופיינים בנאמנות ובמסירות. אין אצלם חוכמות, אם הם אוהבים מישהו, הם לא יעזבו אותו.
הפירוש הזה ניזון כנראה במידה רבה גם משמו של סרט מפורסם על אוטיסט, "איש הגשם", אלא שהסרט יצא בתשמ"ח (1988), 4 שנים אחרי שהשיר "אנשי הגשם" בוצע לראשונה והרבה יותר שנים אחרי שהוא נכתב. חוץ מזה, אנשים שנמצאים על הרצף האוטיסטי מתאימים הרבה פחות לכל ההתרחשות בשיר. השיר מתאר יחסים רגשיים מורכבים ועמוקים בין אנשי הגשם לגיבורה, ואוטיסטים, הגם שיש להם עולם רגשי עשיר ונסתר מן העין, אינם מתקרבים אפילו למיומנות הרגשית והבינאישית בה מתנהלים אנשי הגשם בשיר.  

לדעתי האנשים המיוחדים מתאימים יותר להיות אנשי הגשם שבשיר מאשר אנשי המוסד, אבל אם קוראים את השיר בכללותו, יש הרבה מידיי חורים ברשת. נכון שיש שורות שכאילו נתפרו במיוחד בשבילם, אבל בהסתכלות כללית, הם לא הפענוח הנכון של השיר. 

הבעיות בפירוש שאנשי הגשם הם אנשים בעלי צרכים מיוחדים

  1. אנשי הגשם. למה לקרוא לאנשים מיוחדים אנשי גשם? הסרט "איש הגשם" כאמור אינו רלוונטי, כי הוא יצא הרבה אחרי השיר. אם מדובר בגשם מטפורי, דהיינו עצב ודמעות, גם זה לא לגמרי ברור – מה גורם לאנשים המיוחדים להיות עצובים כל כך? האם רק העלבון על כך שאיש אינו רואה אותם?
  2. מקבצים את חיוכייך בגניבה. למה האנשים המיוחדים כל כך מתעניינים בגיבורה?  מדוע החיוכים של הגיבורה כל כך יקרים להם? לא מדובר באהבה רומנטית כנראה, כי אנשי הגשם הם לפחות שניים, אז מה בה יכול לעניין אותם עד כדי כך שהם טורחים לעקוב אחריה ולקבץ את חיוכיה?
  3. מילה טובה. על מה? מה עשו האנשים המיוחדים לטובת הגיבורה יותר משעשה עבורה מישהו אחר? יכול להיות שמילה טובה היא פרגון סטנדרטי, שאנשים נותנים לאנשים אחרים באופן שוטף, והאנשים המיוחדים מקבלים את זה פחות. אבל המשמעות היותר מקובלת של "מילה טובה" היא יותר בהקשר של תודה.
  4. יכתירוך למלכתם היחידה. זה מוגזם. צריך להיות איזה קשר מיוחד בין הגיבורה לאנשי הגשם, קשר שמביא אותם להפוך אותה למלכה בלעדית עליהם. לאנשים המיוחדים ככלל אין סיבה להפוך בחורה רגילה למלכה.
  5. יכתירוך. זה נשמע שדווקא כאשר האהובים מפקירים את הגיבורה, אז מחזקים האנשים המיוחדים את הקשר איתה ומקבלים אותה עליהם למלכה. אבל הסיטואציה במציאות בנוגע לאנשים מיוחדים היא שהם אולי תמיד נשארים נאמנים, אבל לא באופן מיוחד כשאחרים נוטשים אותנו. האנשים המיוחדים פשוט אינם עוזבים, אבל זה לא בדיוק מה שמתואר בשיר.
  6. ויחלקו אתך את לחם צערך. זאת נשמעת שותפות עמוקה יותר בצער, שותפות שיש בה הבנה עמוקה של הכאב. יותר מאשר יד על הכתף. לאנשים עם אוטיזם המשפט הזה בוודאי לא מתאים.
  7. מביטים בך בחמלה. למה לחמול על אדם שחוגג? צריך להיות עם הבנה מאוד מעמיקה של החיים, מסוג מאוד מסוים, שיש בו נסיון חיים רב, כדי לחמול על מישהו ששרוי בטוב. נקודת המבט הפסימית והנוקבת הזאת, בהכללה – אינה נקודת מבט שאנשים מיוחדים מצטיינים בה, על אף כל מעלותיהם האחרות ואולי בגללן.
  8. אם רק יכלו היו נותנים את חייהם. שוב, לא ברור מהו טיב הקשר בין אותם אנשים מיוחדים לגיבורה. גם אנשים מיוחדים אינם מעוניינים למסור את נפשם על סתם מישהו. אם כל מה שאנחנו יודעים על האנשים המיוחדים זה שהם מיוחדים – לא ברורה המסירות יוצאת הדופן שלהם לגיבורה.
  9. ממתינים לך בפינה. יש כאן איזו מוּדעוּת של אנשי הגשם לכך שהגיבורה תגיע אליהם בסוף, זה עניין של זמן. מודעות כזאת אינה מאפיינת אנשים מיוחדים בדרך כלל. אם הם נאמנים, זה בלי לחשוב על העתיד ובלי לצפות לדבר.
  10. לוקחים אותך אל מפתנם. מדוע הזמן שעובר מקרב את הגיבורה לאנשים המיוחדים? לא ברור. הקרבה שיכולה להיווצר ביניהם היא רק בגלל שבבדידותה הם נשארים איתה.זה לא עניין של זמן.
  11. יאספוך אל מיטתם. הכי משונה שיש.
  12. פירורי אהבתם. למה רק פירורים? אהבתם של אנשים מיוחדים יכולה להיות שלמה, סוחפת וזוהרת כמו שמש בצהרי יום.

אם לסכם, תחושת האי נוחות שלי מן הפירוש שאנשי הגשם הם האנשים המיוחדים נובעת בעיקר משני דברים. קודם כל, לא ברור מה קושר אותם אל הגיבורה עד כדי כך. אנשים מיוחדים, בדיוק כמו נורמלים, אינם נקשרים סתם כך למישהו. ובשיר הלוא מתואר קשר מאוד מאוד חזק, עד כדי הכתר הגיבורה למלכה, מסירת הנפש למענה, ואיסופה למיטה. יש בשיר תיאור של מצב מורכב בין אנשי הגשם לגיבורה, ואילו הפירוש שאנשי הגשם הם האנשים המיוחדים לוקח את זה למחוזות סוציולוגיים כלליים: מעמדם של האנשים המיוחדים באופן כללי. העברות מן הסוג הזה בדרך כלל לא עובדות כשיורדים לפרטים הקטנים.
שנית, נשמע שאנשי הגשם מאופיינים במידה רבה של מוּדעוּת והבנה פסיכולוגית למצבה של הגיבורה: לחם צערך, חמלה, המתנה בפינה. המודעות הזאת אינה תכונה שהייתי משייך לאנשים מיוחדים ככלל.
הערה נוספת: לאורך כל הכתיבה עד כאן התפתלתי מהביטוי "אנשים מיוחדים". זה שם כללי לקבוצת אנשים שבתוכה בריות השונות זו מזו לחלוטין. פיגור אינו דומה כלל ועיקר לתסמונת דאון, ותהום פעורה בין שני אלו לאוטיזם. זה שכולם לומדים בבתי ספר לחינוך מיוחד, עדיין לא הופך אותם לקבוצה אחידה שניתן להטיל עליה את כל העלילה בשיר.

נניח שאנשי הגשם הם אנשים עם צרכים מיוחדים

פירוש 3: אנשי הגשם הם אנשי המוות

יש שמפרשים שאנשי הגשם הם אנשים המייצגים את המוות. מי הם בדיוק? האמת היא שקשה לשים את האצבע. יש שאמרו "מלאכים", יש שדיברו על "אנשי החברה קדישא" ויש שהציעו: "בני המשפחה שנפטרו כבר".
יהיה אשר יהיה הפירוש המדויק, המשפט שבגללו נולד הפירוש הזה הוא כמובן "כל יום שעובר, כל חודש, כל שנה, לוקחים אותך לעבר מפתנם". שהרי, כל אחד מבין שמה שמחכה בסופם של כל החודשים והשנים, הדבר שאליו מתקרבים הוא המוות, ומכאן עולה שמפתנם של אנשי הגשם הוא רגע המוות, ואנשי הגשם שייכים לעבר האחר.

הבעיה היא שמלבד המשפט הזה, שאכן מתאים בול, כל שאר השיר פשוט לא.

הבעיות בפירוש שאנשי הגשם הם אנשי המוות

  1. למדו איך להצניע את עצמם. למה המלאכים, הנפטרים, או אנשי החברה קדישא צריכים להסתתר?
  2. כבר למדו. בהתחלה המלאכים לא הסתתרו ועכשיו כן? מה בדיוק קרה שם? זה לא מופיע בשום אגדה ומיתולוגיה, זה לא ברור, ובקיצור נשמע מונפץ. ואנשי החברא קדישא, מה פתאום שהם יסתתרו?
  3. על עלבונם. מי בדיוק העליב אותם? מעודי לא שמעתי שמלאכים, נפטרים או אנשי חברה קדישא נעלבים. איך לומר, עלבון זה ממש לא מה שמאפיין אנשים שמתעסקים במוות. מישהו אמר הומור מקאברי ולא קיבל?
  4. מקבצים את חיוכייך בגניבה. אנשי החברא קדישא? כנראה שלא. הנפטרים או המלאכים – יכול להיות, אם כי קשה להבין לאיזו מטרה. האם הם ניזונים מאנרגיית החיים של הגיבורה?
  5. עוד לא אמרת להם מילה טובה. אם מדובר בקברנים, אפשר להבין איזו מילה טובה מגיעה להם, אם כי לגיבורה הם עדיין לא עזרו במאומה. אבל אם אנשי הגשם הם המלאכים או הנפטרים – מה הם עשו למען המולדת?
  6. מלכתם היחידה. אם מדובר על אנשי החברא קדישא זה נשמע כבר ביזארי ברמות על. אם מדובר על מלאכים, צריך להניח שמדובר במלאכים שומרים אישיים או משהו כזה. אם אלו הנפטרים, לא כל כך ברור מדוע הגיבורה היא מלכתם.
  7. יכתירוך. מדוע ההכתרה קורה דווקא כשהגיבורה בודדת?
  8. אינך זקוקה להם. מתי את כן זקוקה להם? לקברנים הגיבורה תזדקק רק לאחר שהיא תמות, וזה שלב שהיא לא מגיעה אליו בשיר. למלאכים שומרים אדם זקוק תמיד, לכאורה – או שלא ברור מה בעצם המלאכים האלה עושים. והנפטרים, לשם מה זקוקים להם כבני לוויה? ומדוע רק כשבודדים?
  9. אם רק יכלו היו נותנים את חייהם. קשה להבין מדוע שקברנים יפתחו מסירות כזאת כלפי הגיבורה. נשמע קצת… מפחיד. ומלאכים – פחות רלוונטי לדבר על כך שהם ייתנו את חייהם עבור משהו. אם מדובר בנפטרים זה יוצא משפט מתוחכם – הם לא יכולים לתת את חייהם, מפני שהם כבר מתים.
  10. יאספוך אל מיטתם. היחידים מכל יצורי המוות שיש להם מיטה הם הקברנים, ואם מדובר עליהם, יש כאן כנראה תיאור של המוות עצמו. המיטה של הקברנים היא האלונקה שעל גביה נושאים את המת אל הקבר. זה פירוש מצמרר אבל אפשרי בהחלט, אילולא המשפט הבא.
  11. ירימו את ראשך ויאמצו את ייאושך. אם הגיבורה מתה, זה פחות רלוונטי.
  12. לחממך בפירורי אהבתם. האם קברנים אוהבים את המתים שלהם? עצם הרעיון מעביר צמרמורת בגב.
נניח שאנשי הגשם הם הקברנים

פירוש 4: אנשי הגשם הם ההורים, אבל...

את הפירוש הזה לאנשי הגשם השארתי לסוף, כי באמת נראה לי שיש לו הרבה פוטנציאל. אני חושב שרוב האנשים שחקרו וניתחו את השיר לעומק, הגיעו למסקנה שאנשי הגשם הם ההורים, והגיבורה היא ביתם. לגבי הסיטואציה המדויקת שהשיר מתאר, ניתן להציע כמה הצעות, הקולעת שבהן היא כנראה שהגיבורה היא נערה מתבגרת, שעסוקה בחייה ובחברותיה וזונחת את ההורים. הההורים מצידם נפגעים, אבל מוסיפים להיות שם עבורה, וכשהחברה נוטשת את הגיבורה, היא חוזרת אל האנשים היחידים שלעולם לא יעזבו אותה – ההורים שלה.
השיר בעצם מזכיר לגיבורה, בתוך חגיגות החֶברה שלה, לא לשכוח את ההורים שלה, שביום סגריר רק עליהם היא תוכל לסמוך. אנשי הגשם הם בסך הכול אבא ואימא (ולא קבוצה של גברים אלמוניים קשוחים). מבחינת כללי הדקדוק של העברית, המילה "אנשים" בלשון רבים יכולה לכלול שני בני אדם בלבד, גם אם אחת מהם היא אישה.
הפירוש הזה מצליח לסדר את כל השיר כמעט באופן נפלא, רוב מוחלט של השורות יושבות בול. זוהי הסיבה שהשיר משמש לא מעט בשיעורי חינוך לנוער, שעוסקים ביחס אל ההורים.
אבל אם רוצים להיות נאמנים לשיר ובעיקר לרמיזותיו – השיר "אנשי הגשם" אינו תמים כל כך ואינו יורד חלק בגרון. השיר רומז על מורכבות לא קטנה, זה לא שיר על דובוני אכפת לי. כי אנשי הגשם, כפי שכבר כתבנו, אינם מוצגים בשיר כהתגלמות הטוהר. יש בהם גם צד אנוכיי שהולך וגובר ככל שהשיר מתקדם. זה לא אומר שהשיר אינו מדבר על ההורים – נהפוך הוא, בדיוק עליהם הוא מדבר. אבל יש בו אמירה כפולה, שמתאימה למצבם הכפול של הורים רבים: האור שבהורות הוא האהבה חסרת הגבולות והנכונות לעשות הכול למען הילדים. האהבה הזאת קיימת אצל מרבית ההורים, ובכל זאת כידוע יחסי הורים וילדים הם סיפור מארץ הסיפורים אצל רוב המשפחות ובמיוחד אצל מתבגרים.
כי ההורים אינם רק האוהבים האולטימטיביים של ילדיהם. הורים הם גם המצפים האולטימטיביים מילדיהם. לאיזה הורה אין ציפיות מילדיו? איזה הורה אינו מתוסכל כשהן אינן מתגשמות? ושאלת השאלות: מה עושים הורים כאשר ילדיהם בועטים בדרך שהם התוו להם?
ממשיכים לאהוב, זה ברור. אבל האם הם גם יודעים לשחרר את הילד מציפיותיהם, להאמין בו ולהניח לו להתרחק מהם? הורים אוהבים רבים אינם מסוגלים לכך, ומה שקורה זה שהם מחבקים את ילדיהם בחיבוק דוב. שומרים אותם קרוב קרוב אליהם – מתוך אהבה אמיתית! – אבל לא שמים לב שבזרועותיהם הילדים נחנקים והולכים.
שורות רבות ב"אנשי הגשם" רומזות על הדואליות הזאת, וכשתופסים את העניין הזה, השיר נעשה פתאום ברור ומובן כל כך. אנשי הגשם הם הורים נורמליים, אוהבים מאוד, אוהבים כל כך, שהם פשוט רוצים לשמור את ילדתם איתם לנצח, שתהיה רק שלהם ותחיה רק איתם. זוהי הקצנה של הציפייה ההורית הנסתרת שקיימת אצל רוב ההורים, שילדיהם יהיו קרובים אליהם, שימשיכו בדרכם. זוהי נטיית לב מובנת, אבל לעתים קרובות מידיי אינה קשורה בטובת הילד אלא ברצונם להחזיק אותו קרוב קרוב אליהם.

בואו נעבור על כל השורות המאתגרות בשיר, ונראה את זה בפנים:

שורות השיר לפי הפירוש שאנשי הגשם הם ההורים

  1. אנשי הגשם. מה פשר השם? אולי האנשים שנמצאים לצידך גם בימים טובים פחות.
  2. כבר למדו איך להצניע את עצמם. באופן טבעי ההורים אינם מצניעים את עצמם, אבל אחרי שהילדה פגעה בהם בבוטות, הם הבינו שהיא רוצה שהם יתרחקו, וזה מה שעשו.
  3. טיפות גדולות זולגות מכחול לילותיהם. ההורים בוכים בלילה.
  4. על עלבונם. על כך שהילדה שהם אוהבים ומגדלים אינה מתייחסת אליהם ואף בועטת בהם.
  5. מקבצים את חיוכייך בגניבה. הם עדיין נהנים מהחיוכים שלך וממי שאת. הורים נהנים מילדיהם, זה הכי פשוט בעולם.
  6. עוד לא אמרת להם מילה טובה. כי מגיע להם, בטח שמגיע. למי חייב אדם תודה יותר מאשר להוריו?
  7. אם אהובייך יפקירוך, אם תחניק אותך בגידה. אם האהובים הם החברים, הביטויים האלה נשמעים קיצוניים. בגידה? הפקר? מה עשתה הגיבורה שזה מגיע לה? חברים סטנדרטיים אינם בוגדים, בטח לא כולם יחד. זאת סיטואציה קצת מוזרה. 
  8. יכתירוך למלכתם היחידה. כשההורים יראו שאת נטושה, זה הזמן שהם יוכלו להופיע ולהראות לך כמה שאת יקרה להם, וכמאמר השיר "בשבילה אתה מלך העולם".
  9. ויחלקו איתך את לחם צערך. אולי ההורים אפילו יגלו גדלות נפש וישהו איתך בצער על הבדידות החברתית שנקלעת אליה.
  10. מביטים בך בחמלה. ההורים ניחנו בראייה מפוכחת של המציאות, מתוך נסיון חייהם. הם יודעים שאת מתרועעת עם חברים שלא יהיו נאמנים לך. כאן יש צרימה: האומנם החברים הם בהכרח לא נאמנים? אומנם בשיר מתואר שזה מה שקרה, אבל מניין להורים לדעת זאת?
  11. אם רק יכלו היו נותנים את חייהם. ברור. כי הם הורים. הם יעשו הכול למען ילדיהם.
  12. לשמור אותך מעוני או מחלה. ומה עם בדידות? ממנה ההורים אינם רוצים להגן? התשובה היא – נכון. ההורים הם אנושיים, ואכן יש בהם רצון אנוכי  שהילדה שלהם תהיה איתם, גם אם זה מגיע על חשבון אושרה החברתי. זהו סדק ראשון שנפער בצדקותם של אנשי הגשם, הם אינם מלאכי עליון אלא בשר ודם ויש בהם אנוכיות. האם זה נשמע מנותק מן המציאות? כל הורה מוצא את עצמו לא פעם בתוך דילמות מן הסוג הזה: מצד אחד ברור שטובת ילדו במקום הראשון עבורו. מצד שני, אם טובת הילד היא להתרחק ממנו, לא בטוח שההורה ימהר לאפשר לו את זה. בכלל, להורים יש ציפיות. ובכל פעם שהילד סוטה מהן, מתעוררת אצל ההורה מלחמה קטנה בלב – לזרום עם הילד או לנסות להחזיר אותו לדרך הישר כפי שאני רואה אותה. זוהי הנקודה בשיר שבה אנחנו הקוראים מתחילים להבין שההורים האלה שבשיר, אנשי הגשם, אינם טלית שכולה תכלת. יש כאן מורכבות.
  13. ממתינים לך בפינה. כן, הקונוטציה של "אורבים" נכונה. הם מחכים בסתר ליבם שתהיה בודדה ומנודה, כדי שתחזרי אליהם.
  14. יאספוך אל מיטתם: ההורים יתייחסו אלייך כמו ילדה קטנה, שישנה איתם. הביחד נעים, אבל גם מקטין את הגיבורה. מחזיר אותה לילדות המוקדמת.
  15. לחממך בפירורי אהבתם. אלו רק פירורים, כי ההורים שבשיר הם אוהבים ונאמנים – אבל לא משחררים. אם זה המצב, הילדה תחוש מהם רק פירורים של אהבה.
נניח שאנשי הגשם הם ההורים

האם אנשי הגשם הם ההורים של ילדי הלינה המשותפת?

תוך כדי שאני עובד על השיר ומנסה לפצח אותו, עלה לי רעיון שהוא אולי מבריק ואולי קשקוש.
אם נניח ש"אנשי הגשם" הוא שיר שיש בו ממד אוטוביוגרפיה ושזור בה משהו מחייה של המשוררת (הנחה לא מופרכת כשמדובר ברחל שפירא), ואם נניח שבשיר היא מספרת על הוריה – אם שתי ההנחות האלה נכונות, מדובר בסיטואציה הורית לא רגילה. כי רחל שפירא התגוררה מאז שנולדה בקיבוץ שפיים, ובקיבוץ שפיים של אז, ראשית המדינה, כמו ברוב הקיבוצים האחרים – הייתה נהוגה לינה משותפת (בדקתי את זה. עד היום קיים בקיבוץ שפיים המבנה של בית הילדים הישן). הילדים ישנו בבית ילדים, ולמעשה בילו את מרבית זמנם עם חבריהם ולא עם הוריהם.
האם ייתכן שכשרחל שפירא מספרת על הדמעות הגדולות שזלגו על עלבונם של אנשי הגשם שלה, היא מתכוונת לעלבון שבכך שהיה עליהם למסור את ביתם לקיבוץ, בטענה שטוב לה יותר עם חבריה מאשר איתם? האם בשיר רמוז כאבם המודחק של חלק מן ההורים בקיבוצים דאז? הרי ברור שעניין הלינה המשותפת לא היה מקובל על כולם ושהוא ציער הורים לא מעטים.
לא מופרך לנחש שהריחוק המתקיים בין הילדה להוריה בשיר הוא תוצאה של אותן נסיבות חברתיות בקיבוצים. לא מדובר כאן אם כן על ילדה מתבגרת הבועטת בהוריה, אלא בילדה שהורחקה מהוריה על ידי הממסד הקיבוצי והם מלאי געגועים אליה.
אם זהו הפירוש, התנהגותם של אנשי הגשם מובנת, והיא נראית הגיונית ונוגעת ללב, ללא שום מורכבות. הם צודקים!
כי הרי לא ילדתם היא שבחרה להתרחק מהם, אלא החברה הפרידה ביניהם. ממילא, ברור מדוע הם מקבצים את חיוכיה בגניבה – כי כמעט אין להם זמן איתה יחד, כמו במשפחה נורמלית. הם חומלים עליה והיו מוסרים את חייהם להציל אותה מעוני וממחלה – אבל לא מן הבגידה של חבריה, כי חבריה הם בעצם חלק מן הממסד הקיבוצי, שפירק את משפחתם. הם מחכים בפינה בסבלנות ויודעים שבסוף, בסוף ילדים יחזקו להורים שלהם. וכן – כשילדתם תחזור אליהם, הם יאספו אותה אל מיטתם, כמו ילדה קטנה, כי הרי כשהייתה קטנה הם לא זכו לאסוף אותה אל מיטתם. עכשיו הם מנסים להשלים ימים שהיו ולא ישובו. פירורי אהבתם הם השאריות של אהבתם לילדה שהייתה פעם, זו שלא זכו לגדל בעצמם.

הפירוש הזה לאנשי הגשם אולי קצת יצירתי ונועז, אבל אין זה השיר העברי היחיד שבו מובעת ביקורת על מוסד בית הילדים והלינה המשותפת. ישנה טענה שגם השיר "ערב מול גלעד" של לאה גולדברג, שהיא חיברה לאחר שהותה בקיבוץ אפיקים, מתייחס לעניין ומביע לגביו עמדה חד משמעית: "ישוב טלה אל חיק האם, ישכב בדיר ויירדם, והכבשה תישק אותו, והיא תקרא אותו בשם…"

סיכום: הרואיקה מתחת לאף

ואחרי כל הסקירה המלומדת הזאת, וככלות כל הנימוקים והטיעונים המפולפלים, כשאנחנו מקשיבים ל"אנשי הגשם" אנחנו חווים משהו שהוא יותר מכל אלו. האמת היא שהשיר הזה אפילו עכשיו עדיין אינו פתור במאת האחוזים. יש בו משפטים חידתיים, הסיטואציה בו מיוחדת, והוא מכיל רמזים שלא בטוח שהם רמזים.
אנשי הגשם, גם בזכות המנגינה של נחום היימן והעיבוד של אריק רודיך, יוצרים רושם הרואי, עם הילה יוצאת דופן של התמסרות נדירה. זה הופך אותם לחידה גדולה כשמחפשים רחוק – כי מי הם האנשים הכל כך מיוחדים האלה, שכל כך אכפת להם, שהם כל כך נאמנים? וכשמחפשים רחוק, לא מוצאים, והשיר נעשה תעלומה שאין לפרום.
אבל המיוחדות הזאת, מסתבר, נמצאת קרוב אלינו, ממש מתחת לאף – בתוך המשפחה הגרעינית שלנו. העלבון הזה, המסירות הזאת, המורכבות הזאת, הדרמה הזאת – כל אלו נמצאים פה, לידינו, ממש ממש קרוב, הושט היד וגע בם.
הגדולה נמצאת ביום יום – זהו אולי הסיכום שלי אחרי המסע הזה, בן עשרות השעות, שביליתי בעקבות אנשי הגשם.

יש הרבה מאוד דעות, חלקן אינן מבוססות ואינן הולמות את השיר. בין השאר הוצעו: אנשי המוסד, אנשים בעלי צרכים מיוחדים, אנשי החברא קדישא וההורים.
יותר קל לומר למי כנראה לא התכוונה המשוררת מאשר למי כן, אבל אני אישית נוטה לכיוון שאנשי הגשם הם ההורים. עם זאת הפירוש הזה לא פשוט ונדרש סוויץ' מעניין, פחות נעים לאוזן, כדי שהוא יתאים לשיר היטב.

זה משפט קשה מאוד לפיצוח. אני נוטה לומר, מסיבות רבות, שהגשם שמתואר כאן הוא מטפורה לעצב.

לדעתי המשוררת לא התכוונה שאנשי הגשם לוקחים את הגיבורה אל מפתנם, אלא שהזמן שחולף – כל יום שעובר, כל חודש, כל שנה – הוא שמחולל את הקרבה.

אני חושב שהם בעיקר אנושיים. הם טובים, אבל יש בהם ממד אנוכיי שמבצבץ בכמה משורות השיר.

יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

אני אוהב מילים. חוקר אותן, ממשש אותן, לש אותן, יוצר בהן - וגם מלמד אותן. משמש כמורה לעברית בישיבה התיכונית מצפה רמון, וגם באתר הלימודים הטוב בארץ "גול". מעבר לכך אני מנהל את ערוץ היוטיוב הגדול בישראל בנושאי עברית, ונהנה במיוחד מלפצח פסוקים בתנ"ך, ומלכתוב סיפורים. המון.
מי את רחל שפירא

מי את, רחל שפירא?

רחל שפירא היא אחת הפזמונאיות המוכָּרות והמוערכות בישראל. שפירא נולדה, גדלה ומתגוררת עד היום בקיבוץ שפיים. היא נולדה בקיץ תש"ה (1945) ועבדה במהלך השנים בקיבוץ

קרא עוד »

שָנָה שוֹנָה

אחד השירים האהובים עליי לקראת ראש השנה הוא שירה של נעמי שמר "בראש השנה": בשיר אנחנו פוגשים שורה מעניינת: "שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה

קרא עוד »