יעקב אבינו שורק בלוז כנעני: ניסיון פענוח לשורה מכשפת

אחת השורות החידתיות ביותר בזמר העברי היא השורה החותמת את הפזמון בשירו של אהוד בנאי, המוקדש למאיר אריאל:
"איקליפטוס ברוח שורק בלוז כנעני".
מן הרגע הראשון שבו נפגשתי בשיר הזה, אי שם בתשס"ד (2004), השורה הזאת שבתה את ליבי. במסתוריות שלה, באווירה המכושפת שהיא משרה, בחוסר הפשר שלה. ואני לא היחיד – זאת אחת השורות הזכורות ביותר בזמר העברי.
בשורות הבאות אנסה לפרק לגורמים מה כל כך מיוחד במשפט הזה, שמהראש של אף אחד הוא לא יוצא, ואציע הצעה נועזת בקשר למקורו.

מה מיוחד באיקליפטוס ששורק בלוז כנעני?

אהוד בנאי יצר פה משפט אלמותי ובלתי נשכח, מפני שהוא הצליח לחבר במשפט אחד ארבעה מושגים זרים לחלוטין זה לזה.
ככל שהמשפט מתקדם הוא נעשה משונה יותר ויותר, שום מילה אינה הגיונית על רקע חברתה, וזה קורה ארבע פעמים בתוך משפט אחד.
נתחיל מהאיקליפטוס: הוא דווקא שייך לכאן. האיקליפטוס הענק (איקליפטוס עוג) הוא דמות מפתח בשיר "ארול", אחד השירים הראשונים שפרסם מאיר אריאל, ושבמידה מסוימת ניתן לקרוא אותו כשיר שכתב על עצמו (ארול = אריאל. הוא עצמו ציין זאת, אם כי בהסתייגות). מדובר באיקליפטוס אמיתי שנטוע בשדות שבין קיבוץ משמרות שבו חי אריאל רוב ימיו, לפרדס חנה כרכור – שבה התגורר בשנותיו האחרונות. נכון לכתיבת שורות אלו האיקליפטוס קיים ואפשר לבקר אותו.
איקליפטוס ברוח: עדיין בסדר. כולנו יכולים לדמיין את הרוח נושבת בצמרות האיקליפטוס האדיר.
שורק: תפנית בעלילה. איקליפטוס הוא צמח, צמחים אינם שורקים. את זה בני אדם עושים. חוץ מזה, רשרוש העלים אינו נשמע כמו שריקה.
מעניין, אבל נסבל. לא משהו שלא ראינו באלפי שירים אחרים. השריקה כאן היא מטפורה והאנשה – לאמר, רשרוש העלים של האיקליפטוס אינו סתם רשרוש אלא מוזיקה שהוא מפיק מתוכו (עדיין באמצעות הרוח). 
בלוז: מילה לא צפויה בכלל. כלומר – כל סגנון מוזיקלי שהיה מופיע כאן, היה מוזר באותה מידה. מילא שאיקליפטוס שורק, זאת סתם מטפורה. אבל לחנון את האיקליפטוס במוזיקה של ממש? זה בהחלט לקחת את הסיפור צעד אחד קדימה.
הבלוז עצמו הוא בחירה מעניינת. מבחינה מוזיקלית טהורה הסגנון הרווח אצל מאיר אריאל הוא לא בלוז (אם כי יש  לו כמה שירי בלוז בודדים), יותר רוק או פולק. אבל בלוז הוא יותר ממוזיקה, זה גם הקשר ונימה, ומן הבחינה הזאת יש במאיר אריאל – במילים! – אחוזים דומיננטיים של בלוז. גם מבחינה מוזיקלית, הבלוז קשור בטבורו לסגנונות שבהם שר מאיר אריאל, כך שהשימוש בו בהקשר הזה אולי אינו הצפוי ביותר אבל בהחלט מובן. 
כנעני: אבל אז באה המילה הזאת האחרונה והופכת את המשפט כולו על ראשו. מה כנעני? מאיפה צצו הכנענים פה עכשיו? כנען זה מושג עתיק, מלפני 3,000 שנה, לבלוז יש בקושי כמה מאות. ההרכבה הזאת של שני המושגים הכל כך לא קשורים היא המכה בפטיש של המשפט המרהיב הזה, והיא מה שהופכת אותו סופית למשפט שהוא שעטנז גמור, ערב רב של מושגים שאינם שייכים זה לזה.

זה מה שמושך את העין ואת הלב – הדיסהרמוניה המוחלטת הזאת.

אבל האמת היא שזה לא כל כך פשוט. לגבב שטויות זו על גב זו, כל אחד יכול (יש אפילו משחק כזה, כמו משחק אסוציאציות אבל הפוך – המטרה היא לומר את המילה הכי לא קשורה שעולה בדעתכם אחרי המילה שאמר חברכם). אבל התוצר יהיה כל כך משונה וחסר מובן, שהוא לא יעשה שום רושם. מערום מילים אקראיות אינו יצירת אומנות. כדי שמשפט מוזר כל כך ייחרת בזיכרון צריך שתהיה בין מילותיו איזו הרמוניה נסתרת, שכן מחברת את חלקיו יחד. הבלוז הכנעני נשמע לנו מצד אחד מפתיע ומשונה, אך מצד אחר הוא נשמע לנו נכון. זה סוד הקסם של המשפט הזה.
ועל ההרמוניה הנסתרת הזאת – עליה אנסה לעמוד מיד.

טוב… לכתוב משפט מוזר על מאיר אריאל זה הכי לא מוזר שיש

נתחיל דווקא מהוצאת העוקץ מהקושיה: הבה נזכור שמודבר בשיר שנכתב על מאיר אריאל. אילו השיר היה מכיל צירופים הגיוניים בלבד, הוא לא היה ממלא את תפקידו. מאיר אריאל עצמו התאפיין במשפטים שהורכבו ממילים שכמעט אף אחד לא מחבר ביניהן בדרך כלל. מהבחינה הזאת, המשפט שלנו הוא כאילו הבלחה פתאומית שלו בתוך השיר. זה נראה כאילו הוא יצא מעטו.

ואחרי שאמרנו את זה – זאת בדיוק הייתה האומנות של מאיר אריאל, שהמילים שלו היו אומנם מפתיעות, אבל במבט שני ושלישי יכולת להרגיש את הקשר. זה לא היה ג'יבריש. האם נצליח למצוא קשר כזה גם אצל הבלוז הכנעני?

הבלוז הכנעני ושירת העשבים

בואו נתחיל מהחלק הקל יותר: האיקליפטוס שלנו שורק בלוז. מוזיקה אמיתית. אם ננסה לדמיין את זה זה ייראה מופרך, אבל לא במאת האחוזים. הרעיון שצמחים אומרים שירה, שירה ממש, אינו זר לנו. כבר חז"ל דיברו על הבריות שאומרות כולן שירה, ור' נחמן אף הקדיש תורה שלמה לשירת העשבים, שממנה נעשה ניגון של רועה. בנופים כאלה יכול לצמוח איקליפטוס ששר בלוז.

אבל בלוז כנעני?

מה זה בלוז כנעני, לכל השדים והרוחות?!

להסבר הצירוף המיוחד הזה ניתן לגשת בכמה רבדים, ואנחנו נעשה זאת שלב אחר שלב.

1. די לחפור, בלוז כנעני זה בסך הכול בלוז ארצישראלי

התשובה המתבקשת היא שכנען זה בסך הכול שם נוסף לארץ ישראל. הבלוז הכנעני הוא איפוא בלוז מקומי, ארצישראלי. לאמר: מולדת הבלוז היא אומנם אי שם בשדות הכותנה של ארצות הברית, תחת השמש הקופחת, אבל האיקליפטוס שבפרדס חנה כרכור הוא ישראלי שורשי. מאיר אריאל עשה את החיבור הזה עמוק אצלו.

ייתכן. סביר. ועדיין – אני חושב שאם בנאי היה שר על איקליפטוס ברוח ששורק בלוז ישראלי, השיר לא היה מצליח. בטח לא באותה מידה.

2. בלוז כנעני – דילוג מפתיע בין זמן ומקום

זה מביא אותנו אל הרובד הבא: הכנעני פה הוא הרבה מעבר לישראלי, זה ממש מחזיר אותנו אחורה לתקופת התנ"ך. רוצה לומר – מה שיש כאן זה לא רק חיבור בין ישראל הקטנה לעולם הגדול, אלא גם בין העולם המודרני לעולם התנ"ך. גם זה אחד המאפיינים המובהקים של שירת מאיר אריאל, שיש בה משהו עתיק מאוד מחד, אפילו תנכ"י (נזכיר כאן שני שירים תנ"כיים במובהק – חיית הברזל מחזון דניאל, ומדרש יונתי, אבל בהרבה שירים של מאיר אריאל ניתן למצוא שיבוצים משמעותיים מן המקרא או מחז"ל) וחדשני מאוד מאידך. מקומי מחד, ואוניברסלי לא פחות מצד שני.

ובכל זאת, המילה כנעני קצת צורמת כשמדובר במאיר אריאל. האיש היה מחובר מאוד לשורשיו היהודיים, והשיר הזה עצמו מזכיר זאת: שולחן שבת ואותו דף גמרא. באופק אחר. הכנעניות בתורה אינה מושג חיובי. בתורה מדובר על "תועבות ארץ כנען" שיש לבער, והכנענים הם משבע האומות שנצטווינו להכרית. מה למאיר אריאל ולכנען?

3. מאיר אריאל והתנועה הכנענית

כאן נכנס הרובד הבא: בתרבות הישראלית בת ימינו כנעניות אינה מושג שלילי בהכרח. כנעניות היא גם מילה נרדפת לשורשיות, לאותנטיות. תנועת הכנענים שהוקמה בתש"ב (1942) על ידי יונתן רטוש (משורר ומתרגם שמאיר אריאל אהב וגם הושפע ממנו) ואחרים דגלה בכך ששורשינו כאן צריכים להיות כנעניים ולא יהודיים, כשהכנעניות מצטיירת כחיבור עמוק לאדמה ולסביבה האנושית המקומית כאן, הערבית אך ממש לא לציונות וליהדות. לשם המחשה, היו כנענים שהמירו את הלבוש המודרני שלהם בג'לביות וכפיות מתוך רצון להידמות לתושבי הארץ האותנטיים. תנועת הכנענים אומנם לא תפסה תאוצה רבה, אבל הותירה אחריה משקע מילולי מעניין: המילה "כנעני" הפכה להיות ממילה עם קונוטציה שלילית של "אויב", "זר", "תועבה" למילה עם קונוטציה מורכבת יותר, חיובית אפילו, הכוללת גם "אותנטיות", "שורשיות", "פראיות" ו"יצריות" (במובן טבעי, לא רע).
מן הבחינה הזאת – לא של הניכור למסורת היהודית, אלא של האותנטיות, המילה כנעני קולעת בול. תמיד היה בו במאיר אריאל משהו קמאי, לא מעובד, ספונטני – זה נוכח מאוד גם במוזיקה שלו וגם במילים. אני חושב שזה מה שמבקש אהוד בנאי לומר במשפט הזה.
מן הבחינה הזאת, גם הבלוז הוא כנעני מאוד. מוזיקת נשמה, ישר מהלב, מלנכולית בדרך כלל. שומעים בקלות את הקליק בין שני המושגים (בלוז וכנעני), ועדיין – הם רחוקים כל כך במקום ובזמן שהקליק מפתיע כל פעם מחדש. 

4. שורשיו העבריים של הבלוז הכנעני

ניתן היה להסתפק בכך. אבל… יש לי חשד שיש פה רובד נוסף, וזאת הצעה שהיא על אחריותי בלבד.
אני רוצה להציע שהביטוי "בלוז כנעני" הוא הברקה שצצה אצל אהוד בנאי כשקרא את… תחילת פרשת ויחי.
מסופר שם שיעקב אבינו קורא ליוסף ומבקש לומר לו כמה דברים לפני מותו. הדברים נפתחים כך:
ויאמר יעקב אל יוסף: א-ל ש-די נראה אליי בלוז בארץ כנען ויברך אותי׃ (בראשית מח, ג)
בלוז בארץ כנען = בלוז כנעני.
זאת קפיצה יצירתית מענגת, מדהימה ממש, מתאימה מאוד למאיר אריאל וגם לאהוד בנאי: לקרוא את פרשת השבוע, לקחת הרכבה של מילת יחס (ב) + שם עצם (לוז), להתייחס לזה כיחידה אחת, למצוא אותה בשפה אחרת ולגלגל מזה ביטוי שלם… עצם המשחק הלשוני וההשתובבות עם מילים בעברית – בין בכתבי הקודש ובין בכתבים אחרים – גם הוא מאפיין מובהק מאוד של מאיר אריאל, ולכך אין ספור דוגמאות. הברקות מילוליות כאלה, שיש בהן גם ניצוץ, גם הומור וגם רובד משמעות נסתר אולי, לבחירת הקורא – הן לחם חוקו של מאיר אריאל, והן אחת הסיבות לכך שהשירים שלו קנו להם מקום של כבוד בכותל המזרח של המוזיקה הישראלית.
אם הדברים נכונים, הבלוז הכנעני, עם כל האותנטיות, הפראיות והכנעניות שבו הוא בעצם צאצא ישיר של יעקב אבינו בעצמו.
ואם ניקח את הדברים אל מאיר אריאל – ככל דבר שעשה בחייו, החיבור שלו למסורת היהודית בכלל ולתנ"ך בפרט היה בדיוק מאותו מקום שורשי ופראי שבאמצעותו התחבר לכל דבר אחר בעולם. 
אנשים שהשתתפו בחבורת הלימוד איתו מעידים גם כן על צורה כזאת של יהדות: מאיר אריאל היה אותו מאיר אריאל גם כשלמד תורה. הוא לא השתנה. הלימוד בחבורה היה ממוקד בני אדם ומה שהם תופסים ומרגישים, מאוד לא שופט ומאוד מאוד חופשי ומאפשר יצירתיות. אני בהחלט יכול לדמיין את חבורת הלימוד הזאת לומדת פרשת ויחי, קוראת את דברי יעקב אבינו, ואת מאיר אריאל מציע בשובבות "אז בעצם רואים כאן, שיעקב אבינו שר… בלוז כנעני".