מי את, רחל שפירא?

רחל שפירא היא אחת הפזמונאיות המוכָּרות והמוערכות בישראל. שפירא נולדה, גדלה ומתגוררת עד היום בקיבוץ שפיים. היא נולדה בקיץ תש"ה (1945) ועבדה במהלך השנים בקיבוץ בעבודות שונות, למשל כמורה לעברית.
שפירא החלה לחבר שירים בגיל צעיר מאוד. בתחילה אלו היו בעיקר שירים קצרים ופשוטים שנכתבו ממנה ואליה, כמנטרות אישיות להרגעה ולהתבוננות. כבר אז, השתדלה שפירא לכתוב באופן קצבי וקולח, כזה שמתאים למוזיקה, מפני שהיה לה חשוב שלמילים תהיה מנגינה.
בשלב מתקדם יותר, החלה שפירא לפרסם לפעמים את השירים בשם בדוי. על אחד השירים הראשונים שכתבה חתמה בשם "דניאלה שריג, קיבוץ תל אביב". 
עם הזמן השתכללה כתיבתה של שפירא והפכה עשירה יותר ומובנית יותר. הפריצה הראשונה שלה לתודעה הציבורית הייתה בתשכ"ז (1967), כשהייתה בת 22 בסך הכול. במלחמת ששת הימים נהרג אחד מבני כיתתה, סמל אלדד קרוק, ושפירא פרסמה לזכרו את השיר "מה אברך" בספר זיכרון שיצא אחרי המלחמה. המלחין יאיר רוזנבלום נתקל בשיר, התפעל ממנו והחליט להלחין אותו. השיר הפך לאחד מנכסי צאן הברזל של התרבות הישראלית, ונעשה לחלק אינטגרלי מן הפלייליסט של יום הזיכרון.
מאז כתבה שפירא עוד עשרות שירים, כולם בנויים לפי מקצב מוזיקלי כזה או אחר, וחלק ניכר מהם אכן זכו ללחנים מאת מבחר מלחיני ישראל. היא עבדה עם יאיר רוזנבלום, מוני אמריליו, נחצ'ה היימן, ועוד רבים.

סוג הכתיבה של רחל שפירא

חשוב להדגיש שנושאי הכתיבה של שפירא הם באופן גורף אישיים ופרטיים. לא מדובר באלתרמן, בביאליק ואפילו לא בנעמי שמר או במאיר אריאל, שכתבו לא מעט על נושאים ציבוריים ולאומיים. שפירא עוסקת אך ורק בסיטואציות אנושיות, בקשרים בין אנשים, ברגשות וברגעים מחיי היומיום. במובן הזה היא דומה הרבה יותר לרחל המשוררת וללאה גולדברג. שפירא התחילה את כתיבתה אל עצמה ועל עצמה, ואומנם במהלך השנים מנעד כתיבתה התרחב מאוד, אבל ליבו נשאר תמיד האדם הבודד וחוויית החיים האישית שלו.
למעשה, באופן אירוני השיר שבזכותו פרצה שפירא לתודעת הציבור הישראלי כלל אינו מאפיין אותה. "מה אברך" הוא שיר על אדם אחר, שונה מאוד משפירא עצמה, והוא שיר יוצא דופן בנופי כתיבתה. יוצא דופן עד כדי כך, שבאחד מימי הזיכרון בשנים האחרונות שפירא הוציאה לו מעין שיר המשך, והוא אולי השיר היחיד שלה שיש בו אמירה חברתית, אולי גם פוליטית, מובהקת. לדעתי הדבר הזה יכול היה לקרות רק מפני ששפירא נכנסה לנעליו של אדם אחר כשכתבה אותו.

התבלין עוכר השלווה שבשירי רחל שפירא

רחל שפירא היא בעיניי אחת המשוררות המוכשרות ביותר בימינו, וזה בגלל היכולת שלה מצד אחד להיות מובנת מספיק, ומצד אחר – לא מובנת עד הסוף. רוב השירים שלה אינם ממש חידתיים, כמו חלק משיריה של לאה גולדברג. היא גם אינה מרבה לעשות שימוש במילים מליציות ולא מורכות. בדרך כלל המילים של רחל שפירא פשוטות ומובנות לאדם הממוצע, והתכנים ברורים ונוגעים אל הלב. עם זאת, ברעיון הכללי של כל שיר כמעט תמיד תימצא איזו נקודה לא מובנת, מטרידה, או הופכת קרביים.

"מה אברך" הוא דוגמה קלסית לשיר מובן עד אימה, שברובו הריהו נשמע תמים – נער יפה, שגדל ומתפתח והמלאך העומד לצידו מברך אותו בכל הטוב שבעולם. רק הבית האחרון בשיר הופך את הסיפור כולו על צידו, ומעביר את השיר מפלייליסט וולט דיסני לפלייליסט של שירי יום הזיכרון: הנער הזה, עכשיו הוא מלאך. לא מברכים אותו יותר. את הברכה העיקרית לא זכה לקבל – חיים.

דוגמה נוספת היא השיר אנשי הגשם, אולי השיר הידוע ביותר של רחל שפירא, ובוודאי אחד המסתוריים בעברית. (כתבתי עליו מאמר מקיף – זה כאן) השיר אנשי הגשם משרטט בסך הכול תמונה ברורה, שכל אחד מרכיביה מתקבל על הדעת בסך הכול. אבל משהו בצירוף של כולם יחד הופך את השיר למעין תמונה תלת מימדית שהתחושה היא תמיד שאינך מצליח לפענח עד הסוף.  

שיר נוסף שממחיש את העניין הוא – שיר של יום חולין. אם תשאל את האדם הממוצע במה עוסק השיר הזה, הוא יענה שזה שיר המעלה על נס את יופיים של הפרטים הקטנים שבשגרה, במיוחד השגרה הזוגית. זה נכון, אבל זו רק שורה אחת. אתם מוזמנים פעם להקשיב לשיר כולו בתשומת לב ולראות שהשיר הזה הרבה יותר נוגה ממה שנהוג לחשוב.

בדבר הזה, יש פזמונאית אחת שמזכירה את רחל שפירא – והיא נעמי שמר. גם אצל נעמי שמר, שירים רבים נראים תמימים, עד שבאה שורה אחת והופכת הכול (לדוגמה השיר העליז "ולס להגנת הצומח" שהוא בעצם שיר על פגיעות מיניות).

אישיות פרטית מאוד

אחד המאפיינים הבולטים של שפירא הוא העמידה שלה על פרטיותה. היא אומנם מוזמנת למקומות רבים ומרצה בהם, אבל הנושאים הם תמיד השירים והשירה. מעט מאוד עליה עצמה. ככלל הביוגרפיה של רחל שפירא די לוטה בערפל יחסית לאישיות ציבורית – נראה שהיא מצליחה להתקיים כאדם פרטי ברוב הבחינות, על אף המוניטין הרב שלה. גם את המסתורין שבשיריה היא אינה ממהרת לפרש – יעידו על כך עשרות (או מאות) האנשים שביקשו ממנה לתת להם רמז לגבי משמעותו של השיר המתעתע "אנשי הגשם".
עם זאת מדובר באישה נעימת שיחה וחדת עין, שמעניין מאוד לשמוע אותה ולדבר איתה. היא כן משתפת באופן שבו נוצרו שיריה, בתהליך הכתיבה שלה וברקע לרוב השירים.
זה ריאיון נדיר שנערך איתה לפני יותר מעשר שנים:

מי שמעוניין במנה גדושה יותר, שעתיים של שירי רחל שפירא ודיבורים שלה בין לבין – יש בסרטון הזה, שמתעד הופעה לכבוד 98 שנה לדגניה ב'.

הגורל המוזר של רחל שפירא: משוררת לירית או לאומית?

כל מי שמתמצא מעט בשיריה של רחל שפירא וקרא אותם לעומק מבין שמדובר במשוררת לירית, הכותבת על חוויות חייה האישיות. היא אולי המשוררת הלירית הכי בולטת כיום. האירוניה היא שדווקא שיריה נקשרים בתודעה הלאומית עם אירועים היסטוריים מכוננים – בעיקר מלחמות. אבל שפירא עצמה התכוונה לדברים אחרים, מעולמה האישי.

השיר "נחמה" יצא במקרה בתקופת מלחמת יום הכיפורים, אבל נכתב לפני כן ואינו קשור באמת למלחמה. השיר "בוא בשלום" עוסק לכאורה בציפייה לשוב הבנים מן החזית, אבל למעשה זהו שיר הקבל בברכה את… הסתיו. גם השיר אנשי הגשם "סובל" מפרשנות רווחת שמדובר באנשי המוסד.

פעם אחת – מקרה. פעם שנייה – תופעה. פעם שלישית – יש כאן משהו. אולי אפילו המשוררת עצמה היא חלק מדבר גדול יותר, והיא צינור להוציא מילים שאפילו היא אינה מבינה עד הסוף? רחל שפירא עצמה אינה מתיימרת לטעון שהיא מבינה עד הסוף כל מילה שהיא כותבת. על אף שהיא מחוברת מאוד למציאות, יש בשיריה תיאורים (נדירים) של הבלחות מעולמות גבוהים יותר.

 

יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

אני אוהב מילים. חוקר אותן, ממשש אותן, לש אותן, יוצר בהן - וגם מלמד אותן. משמש כמורה לעברית בישיבה התיכונית מצפה רמון, וגם באתר הלימודים הטוב בארץ "גול". מעבר לכך אני מנהל את ערוץ היוטיוב הגדול בישראל בנושאי עברית, ונהנה במיוחד מלפצח פסוקים בתנ"ך, ומלכתוב סיפורים. המון.

שָנָה שוֹנָה

אחד השירים האהובים עליי לקראת ראש השנה הוא שירה של נעמי שמר "בראש השנה": בשיר אנחנו פוגשים שורה מעניינת: "שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה

קרא עוד »