ויהי ביום השמיני, וטעמי המקרא הזדעזָעו

בפרשת שמיני קיימת תופעה יוצאת דופן.
בריכוז מאוד קטן של 12 פסוקים ניתן למצוא 5 צירופי טעמים נדירים, חלקם לדעתי אנדמיים.
זה הולך ככה:
(ויקרא י:)
(א)…אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם׃
"לא" במרכא כפולה – תרי טעמי – טעם הקיים במקרא פעמים בודדות בלבד, ולמיטב ידיעתי אין לו כל סיבה תחבירית מניחה את הדעת.
(ד) קִ֠רְב֞וּ שְׂא֤וּ אֶת־אֲחֵיכֶם֙ מֵאֵ֣ת פְּנֵי־הַקֹּ֔דֶשׁ אֶל־מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃
התלישא והגרשיים במילה קרבו מצויים רק עוד פעם אחת בתורה, ובכל מקרה שני טעמים במילה אחת אינם תופעה נורמלית.
(ו)… רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֨מוּ֙ וְלֹ֣א תָמֻ֔תוּ
שימו לב שהקו אחרי תפרעו אינו פסק, אלא מונח לגרמיה, אחד מן הטעמים המחלקים. יש כאן גם חלוקה תחבירית ברורה. אמנם, הטעם הזה מופיע ברוב מכריע של המקרים לפני רביעי. במסורה מופיע כי יש רק 3 מקומות במקרא שבהם הטעם מונח לגרמיה מופיע לפני מהפך.
(אני לא יודע אם הספרדים מבדילים בין פסק למונח לגרמיה בקריאה – אבל ההערה מופיעה במסורה)
(ט) יַ֣יִן וְשֵׁכָ֞ר אַל־תֵּ֣שְׁתְּ ׀ אַתָּ֣ה ׀ וּבָנֶ֣יךָ אִתָּ֗ךְ
רצף של שני מונח לגרמיה. גם נדיר מאוד.
(יב) וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן וְאֶ֣ל אֶ֠לְעָזָר וְאֶל־אִ֨יתָמָ֥ר ׀ בָּנָיו֮ הַנֹּֽותָרִים֒
יש שני עניינים יוצאי דופן בפסוק זה. הבולט – שני הטעמים במילה איתמר, הפשטא והמרכא, טעמים המשרתים מפסיקים שונים לחלוטין. ובכלל כפי שכבר ציינו שני טעמים במילה אחת זה לא נורמלי. (אגב – מישהו יודע איך קוראים את זה?)
דבר נוסף – המילה אלעזר מוטעמת בתלישא גדולה. כמדומני (וכאן אני לא בטוח) שמספר המקומות במקרא שבהם נמצא את רצף המפסיקים: קדמא ואזלא – רביעי – תלישא גדולה – זרקא – סגול, הוא נמוך מאוד עד בלתי קיים.
(עם זאת, ייתכן שיש לזה כאן הצדקה תחבירית)
לתחושתי, בפרשה הזאת, פרשת מותם של בני אהרון, עולם כמנהגו נוהג: האותיות כתובות, התגים מתויגים, הניקוד מנוקד. אבל רובד אחד, רובד הטעמים, פשוט זועק.
שמעתי פעם שבהקבלה בין האותיות, הניקוד, התגים והטעמים לפרד"ס – פשט רמז דרש וסוד – הטעמים מקבילים לסוד. אם כנים הדברים, הרי שהפרשייה הקצרה הזו, מתרחשת בה טרגדיה שאין להכילה – במישור הסוד. טעמי המקרא יוצאים כאן לגמרי מאיזון, למרות ששאר רכיבי הטקסט נותרים על מכונם.
זוהי התחושה שלי.
והשאלה: מה כל כך מטריד בפרשה הזו? מה מיוחד ומצמרר בה שאין כמותו בכל התורה כולה? כלומר, אפילו בחטא העגל, חטא המרגלים או פטירת משה לא מצאנו השתוללות כזאת של הטעמים.
יש לי תחושות, אבל אין לי כל כך מילים… מוזמנים לכתוב בתגובות אם יש לכם רעיון.
יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

אני אוהב מילים. חוקר אותן, ממשש אותן, לש אותן, יוצר בהן - וגם מלמד אותן. משמש כמורה לעברית בישיבה התיכונית מצפה רמון, וגם באתר הלימודים הטוב בארץ "גול". מעבר לכך אני מנהל את ערוץ היוטיוב הגדול בישראל בנושאי עברית, ונהנה במיוחד מלפצח פסוקים בתנ"ך, ומלכתוב סיפורים. המון.

טעמי המקרא כחיישנים רגישים

לפעמים בזכות טעמי המקרא בעל קורא נעשה מודע לניואנסים קטנים ומפתיעים בפסוקים, שרוב האנשים פשוט לא מבחינים בהם.חוויתי את זה בפרשת השבוע (שעבר. במדבר). ברשימת

קרא עוד »