כשרש"י תפס מישהו מסמן את טעמי המקרא באצבעות

אין הרבה אזכורים בגמרא של טעמי המקרא, ואלו שיש – ניתנים לפירושים שונים.
אבל רש"י בכמה מקורות מפרש מושגים שונים, כמו "פיסוק טעמים ו"טעמי תורה" כמתייחסים לטעמי המקרא שלנו, ואף נוקט בשמותיהם.
במסכות ברכות דף סב יש אזכור די מפתיע של טעמי המקרא שפותח לנו צוהר נחמד למתרחש בזירה זו בסביבתו של רש"י.
כולנו מכירים את הסימונים באצבעות לבעל קורא כדי להזכיר לו את טעמי המקרא, סימונים שבאופן אינטואיטיבי דומים מבחינה כלשהי או למנגינה או לסימן.
למשל – גרשיים עם 2 אצבעות.
רביעי – אצל האשכנזים אצבע יורדת, כמו הצליל (אצל עדות המזרח מה?)
סוף פסוק ואתנחתא, סימונים מסוגים שונים של עצירה.
ומעל לכל, כמובן – הסימון עם כל היד "תמשיך תמשיך", שמשמעותו "אין פה שום טעם מיוחד, סומכים עליך שתצליח לקרוא עם פיסוק נכון ולאלתר טעמים".
תמיד התפעלתי מן האינטואיציה שיש בסימני האצבעות האלו, ואני אוהב לחזור על הפרשות עם הטעמים תוך סימונים בידיים לעצמי (אולי זה עוזר לזיכרון. אני רוצה להאמין כך, אבל מעולם לא נבדק מדעית)
מצד שני, בעל קורא שנזקק לסימנים הללו נתפס כאילו לא הכין את הפרשה היטב, או שלא הכין בכלל… אצלנו בבית הכנסת למשל לא מקובל שבעל הקורא יקרא בהסתמך על הסימונים.
מה הקשר לגמרא בברכות סב?
ובכן, הגמרא כותבת שאין לנגב את הצואה ביד ימין מפני "שמראה בה טעמי תורה".
מפרש רש"י כך: טעמי תורה – נגינות טעמי מקרא של תורה נביאים וכתובים בין בניקוד שבספר בין בהגבהת קול ובצלצול נעימות הנגינה של פשטא ודרגא ושופר מהפך מוליך ידו לפי טעם הנגינה ראיתי בקוראים הבאים מארץ ישראל:
כלומר, רש"י בצרפת לא הכיר את המנהג הזה. ייתכן שבעלי הקורא שם נדרשו לעמוד בסטנדרטים מאוד מחמירים ולא זכו בשום סימון… אבל רש"י הכיר גם בעלי קוראים שהגיעו מארץ ישראל, ואלו כן נהגו להיעזר בסימני אצבעות וידיים.
רש"י אינו פוסל את המנהג, להפך, הוא אף מפרש על פיו את הגמרא…
ומי שטעמי המקרא יקרים לליבו, מוזמן בחום להצטרף לקבוצת הפייסבוק: קול הקורא – בעלי קורא חולקים חוויות.
 
יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

אני אוהב מילים. חוקר אותן, ממשש אותן, לש אותן, יוצר בהן - וגם מלמד אותן. משמש כמורה לעברית בישיבה התיכונית מצפה רמון, וגם באתר הלימודים הטוב בארץ "גול". מעבר לכך אני מנהל את ערוץ היוטיוב הגדול בישראל בנושאי עברית, ונהנה במיוחד מלפצח פסוקים בתנ"ך, ומלכתוב סיפורים. המון.

טעמי המקרא כחיישנים רגישים

לפעמים בזכות טעמי המקרא בעל קורא נעשה מודע לניואנסים קטנים ומפתיעים בפסוקים, שרוב האנשים פשוט לא מבחינים בהם.חוויתי את זה בפרשת השבוע (שעבר. במדבר). ברשימת

קרא עוד »