טהרה - מילה עתיקה שזמנה עבר?
בדרך כלל טהרה נראית לנו מילה די מופשטת, ההיפך מטומאה שהיא מושג די ערטילאי.
אבל יש רגליים לדבר שטהרה היא פשוט… נקיות.
למשל: בביטוי זהב טהור (שמות כה). המשמעות היא זהב נקי מסיגים.
גם כשמדובר על טהרה מחטא "ומחטאתי טהרני" פירושו תנקני מלכלוך החטא.
מדמיינים את ההרגשה של אחרי מקלחת חמה אחרי יום מלא זעה ולכלוך? ההרגשה שנפטרנו מטינופת שנצמדה אלינו? זוהי טהרה.
פעם בשנה אנחנו מנסים לנקות את הנפש, לזקק אותה ולכבס להחזיר אותה להיות מה שהיא במקור, בלי כל מיני שנאות כעסים פחדים ותשוקות שהצטברו עליה בשטף החיים של שנה שלמה. ביום כיפור. על כן ביום זה נאמר כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ (ויקרא טז ל).
...ומה זו טומאה?
כיוון שטהרה היא גם ההיפך מטומאה, אולי נוכל להסיק מכאן משהו על מהותה של הטומאה.
טומאה היא באמת מושג שאיננו משתמשים בו כמעט כיום. מדובר במצב הלכתי שאינו מאפשר לאדם להתקרב אל המקדש ולאכול בקודש. הוא גם אינו מאפשר לאיש ולאישה להתקרב זה לזה.
בטומאה אין בהכרח חטא. היא מציינת מצב פיזי נתון שלעתים קרובות איש אינו אשם בו. השפן הוא טמא לא מפני שעשה משהו רע למישהו, והמחזור החודשי של אישה הוא יסוד החיים ובשום אופן לא דבר הראוי למילת גנאי. המת, גבר ואישה המקיימים יחסי אישות נטמאים עד הערב, וזאת אף על פי שמדובר במצווה מדאורייתא. גם השורף את אפר הפרה האדומה נטמא עד הערב.
המת נחשב לאבי אבות הטומאה, אבל העיסוק בו אסור רק לכהנים. אדם מן השורה מקיים מצוות חשובות בטיפול במת ובהבאתו לקבורה, ועם זאת – תוך כדי כך הוא גם נטמא.
אז מי את, טומאה? את רעה או טובה?
על פי מה שאמרנו, שטהרה היא ביסודה ניקיון, טומאה היא משהו ממשפחת הלכלוך. לכלוך שאינו נראה לעין אנושית, אבל קיים במישורים אחרים.
הלכלוך אינו דבר פסול מבחינה מוסרית. לעתים אדם צריך להתלכלך: טוב לילד שיתלכלך בבוץ ובחול, הרופאים מצילים חיים בכך שהם מטנפים את ידיהם בקרביהם של בני אדם, ובכלל – במקום שבו יש לכלוך, זה סימן שיש חיים.
ועם כל זה, את הלכלוך יש להסיר. אם עזרנו למישהו לחלץ את רכבו והתלכלכנו מכף רגל ועד ראש מגריז ושמן מכונות, ללא ספק עשינו את הטוב בעיני אלוקים ואדם. ובכל זאת, אנחנו נלך אחר כך ונרחץ את עצמנו. כי לכלוך מנקים.