17 השמצות על ספרי הארי פוטר

האם הארי פוטר היא באמת סדרה איכותית או שהצלחתה באה לה בשל כמה מימדים שטחיים ששבו את לב ההמון הטפש?
אני לא חושב שהארי פוטר הוא ספר גרוע. רחוק מכך, הוא בעיניי אחד מספרי הילדים הנהדרים שיצאו אי פעם. ובכך זאת, זאת לא סיבה להעלים עין מפגמים משמעותיים יותר ופחות שקיימים בו.
להלן כמה נקודות בקורת על סדרת הספרים הנמכרת בעולם. לדעתי גם האוהדים הגדולים של הסדרה ראוי שיכירו בהן.

א. יש בהארי פוטר קצת תבניתיות צפויה ומרגיזה. מה יכול להיות מעושה יותר מגיבור מרכזי ושני שומרי ראש לו משני צדדיו?
ב. תיאורי הרגשות בסדרה שטחיים להפליא גם אם אמינים. למשל, אהבה בשביל רולינג היא "יצור גדול השואג בחזה", תיאור פלסטי אך נעדר כל רגישות.
ג. רולינג יוצרת עלילות מסובכות, ועליה להתיר אותן בסופו של ספר. היא עושה זאת באופן מגושם: לרוב תסביר אחת הדמויות להארי את הכל, באופן שאין כמוהו להותיר טעם צורב בפה. בלהט ההשתוקקות לדעת את הפתרונות גם אני, בתור קורא, סלחתי לה על הדבר בתחילה, אבל בפעם השניה והשלישית שקראתי הבחנתי בדבק החלש בו היא משתמשת.
ד. זו אינה מגרעה חמורה כל כך, אבל היא מעמידה את "הארי פוטר" בתור ספר דהה למדי. ספר מתח טוב מוציא בסופו קריאת הפתעה מפי הקורא – "איך לא חשבתי על זה". (סוף כזה הוא למשל סופו של 'מלאכים ושדים' של דן בראון). במרבית ספרי סדרת הארי פוטר הסוף איננו כזה. הארי פוטר וגביע האש הוא לא הוגן – לא היתה לקורא שום אפשרות לנחש את הסוף מההתחלה. הארי פוטר ומסדר עוף החול הוא בעל סוף מאכזב (אני, לפחות, רציתי במשך כל הספר שהארי יגלה מה יש מאחורי הדלת ההיא, והתבאסתי כשזה היה דבר רע). הארי פוטר והנסיך חצוי הדם הוא סיפור בלי סוף (זה דווקא לגיטימי), והארי פוטר ואוצרות המוות הוא קיטשי להפליא – אני לא מדבר על הנצחון החד משמעי על וולדמורט, זה דווקא בסדר גמור מבחינתי, אלא על גורלם של אוצרות המוות. 'הארי פוטר, אדון אוצרות המוות' – בשביל מה היא היתה צריכה להוסיף לו את הכתר המשונה הזה? בייחוד שהוא לא עושה עם זה כלום. הסופים הטובים היחידים, לדעתי, הם של הספרים השני והשלישי.
ה. לפעמים הגיבורים חושבים יותר לאט מהקורא, וזה מעצבן קצת. עד שהארי נזכר מי זה גרגורוביץ', בספר השביעי… אני מיד ידעתי. וזו רק דוגמא.
ו. הדמויות ועלילות המשנה מצויינות, אבל העלילה הכללית לפעמים ממש לא אמינה. היא בנויה על המון "פתאום", "בדיוק" ומזל. לא חכמה גדולה לבנות עלילה על ידי מזל, הרבה יותר איכותי כשהיא נובעת מעצמה. דוגמא מהספר השביעי: בדיוק כשהארי הסתכל במראה במרתף של מאלפוי הסתכל גם אברפורת' ושלח את דובי.
ז. לא ברורים יחסי הכוחות. אוכלי מוות הם חזקים? איך הארי פוטר וחבריו משתקים אותם ללא הרף? ואילו בלטריקס מחזיקה מעמד? הארי וחבריו, כמדומני, מנצחים מעט יותר מידי.
ח. המעגל ששמו צ'ו צ'אנג לא נסגר יפה.
ט. רולינג משתמשת בחדר הנחיצות כפתרון ליותר מידי תעלומות.
י. ישנו חוסר אחידות מסויים בסדרה. הספר הארי פוטר ואבן החכמים לא רק מספר על הארי בן העשר, אלא מותאם לילדים בני עשר. ככל שהארי גדל, הסדרה נעשית עמוקה ומורכבת יותר, ואז נראים הספרים הראשונים ילדותיים יחסית.
יא. נראה שרולינג התכוונה לומר כמה פילוסופיות עמוקות באשר לחיים ולמוות בסדרה, אולם איכשהו זה התבלגן בסוף והן לא יצאו מפורשות מפיה. אני כל הזמן חשבתי שהיא תסביר פעם בפירוש את כוונתה בביטוי "אוכלי מוות" – השואפים להעביר את המוות מן העולם, אולם איכשהו תמה הסדרה והיא לא עשתה זאת. ודמבלדור המחפש אחר האוצרות והבריחה מן המוות אינו דמבלדור שהכרנו, המשלים עם המוות, דמבלדור מן הספר הראשון שאמר שהמוות הוא עוד הרפתקה גדולה. רעיון יפה שנבנה במשך הסדרה ויכול היה לתת פרי בספר השביעי, נדם בקול ענות חלושה באופן מבולבל.
יב. רולינג מתלהבת מדברים שאמורים להלהיב, אבל הם לא: מכונית מעופפת זה לא יותר מקיטש, וגם לא דרקון. השימוש באפקטים האלו מזכיר מאד סרטים, גם בהם זה קיטש, אבל בספר זה היה ממש לא כיף. לפחות לא לי.
יג. מספר חוסר דיוקים בפרטים. למשל: זאביני בלייז, בן או בת?
יד. כמה נקודות לא אמינות, סתם, שאלות כאלו שכולם שואלים בלב: איך יכול להיות שישנו רציף תשע ושלושה רבעים? בטוח המוגלגים היו שמים לב שאנשים נכנסים בקיר.
טו. למה כל המורים בהוגוורטס רווקים? זאת עובדה משונה שאין לה כל הסבר בספר.
יז. שאלה דמוגרפית מטרידה: כמה קוסמים חיים באנגליה? מצד אחד, זה נשמע שאלפים, אולי אפילו רבבות. משרד ממשלתי שלם שמוקדש לקוסמים ומעסיק מאות עובדים, מן הסתם חולש על עשרת אלפים בני אדם לפחות. מספר קבוצות הקווידיץ' המוזכרות בספר – התותחים מצ'אדלי, הצרעות מוויבורן, ועוד – מעדי על קיומם של אפילו מאה אלף.
אז איך זה שהוגוורטס הוא בית הספר היחיד לקוסמים בכל בריטניה, ובו, כ-40 ילד בשכבה לכל היותר? (בשכבה של הארי בגריפנדור יש 8 תלמידים בסך הכול [הארי פוטר, רון וויזלי, הרמיוני גריינג'ר, פרוואטי פאטיל, שיימוס פיניגן, דין תומס, נוויל לונגבוטום, לבנדר בראון]) קשה להניח שיש עוד 200 תלמידים שלא סיפרו לנו עליהם כלום.
בשביל לספק 40 ילד לשכבה לא צריך יותר מ-200 משפחות קוסמים, כלומר 1000-2000 קוסמים גג.
(בכל הסדרה די ברור שיש רק בית ספר אחד לקסמים בכל בריטניה. לא מוזכר שום בית ספר נוסף, וגם היטפלותו של פאדג' דווקא להוגוורטס בספר החמישי מרמזת שאין עוד בית ספר. כנ"ל לגבי טורניר הקוסמים המשולש שבו מייצגת הוגוורטס לבדה את בריטניה).

זהו. מן הסתם יש עוד תקלות, המעוניין יכול להוסיף בהערות למטה.
על סיבות משוערות להצלחתה של הסדרה וצדדים חיוביים בה, ראו במאמר נפרד "19 סיבות להצלחתה המטאורית של סדרת הארי פוטר".

נעמי פיטנגו

נעמי פיטנגו

נעמי פיטנגו

נעמי פיטנגו

חרך לנפשו של פרנץ קפקא

"מכתבים לפליצה" הריהו ילקוט מכתבים שכתב פרנץ קפקא, הסופר היהודי הצ'כי, לאהובתו וארוסתו פעמיים פליצה. המכתבים הללו, שהגיעו לדפוס מידיה של פליצה, הם תיעוד של

קרא עוד »