ילדת האפרסמון VS אגדת חורבן

הסרט "אגדת חורבן" של גידי דר הוא פורץ דרך בכמה מובנים. זהו נסיון ראשון מסוגו לפתח סרט שלם, מבוסס היסטורית, על סיפור המצור ונפילת ירושלים של בית שני.

אבל לאור תיאורי חז"ל, וגם יוספוס פלוויוס, היהודים דאז יוצאים אנשים קשים, לוחמים, צודקים יותר מידיי ויורדים בשטף שנאתם ההדדית אל התהום. זה לא מעורר רצון מיוחד לחזור בזמן אל העת ההיא.

אבל דווקא ההסתכלות על אותה תקופה במשקפי החורבן, דומה שאינה עושה צדק עם כל האנשים האמיתיים שחיו אז. המרד הגדול והמצור היו מצבי קיצון נוראיים, מי יכול לשפוט אדם במצב כזה. אנשי התקופה חיו אז, בדיוק כפי שאנו חיים, היו להם אהבות, כאבים, רצונות ומחשבות משלהם. במובן זה הייתי ממליץ לכל מי שצפה ב"אגדת חורבן" לקרוא את הספר "ילדת האפרסמון" כדי לאזן מחדש את יחסו לתקופה ההיא ולבני האדם שחיו בה.

את "ילדת האפרסמון" כתבה הסופרת רוני גבעתי.

חבר המליץ לי עליה. הוא אמר שזוהי חברת קיבוץ עין-גדי, שכתבה כמה ספרים ו"הקיבוץ המאוחד" הוציא אותה, סופרת לא ידועה כל כך, אולם ספריה השפיעו עליו מאד במקום שהיה, עד כדי כך שהלך לבקר אותה ולהודות לה.

רוני גבעתי כתבה כמה ספרים למבוגרים וכמה לילדים, והידוע שבהם הוא "ילדת האפרסמון". עקב המלצתו של החבר קראתי את הספר הזה (שהוא רשמית ספר ילדים, אבל אתם יודעים איך זה, ספר ילדים טוב, מתאי גם למבוגרים, ספר מבוגרים רע, גם במקל לא תרצו לגעת בו).

איני יכול לומר שהספר השפיע עלי במידה בה השפיע על חברי, אולם נחשפתי בו לאיכות שקשה למצוא כמותה בשוק, וזו הסיבה שאני כותב עליו. לאחר שקראתי אותו, נעשו כמה ספרים שהערכתי לדהים קמעא בעיני.

ילדת האפרסמון היא אביטל, הכותבת בגוף ראשון, נערה מעין-גדי של סוף ימי הבית השני, בת למשפחת מגדלי בושם האפרסמון היקר. למעשה, הספר אינו אלא תיאור של קטע בן שנה לערך מחייה, שבו נארגים זה בזה כמה פרשיות: העלמו של אחיה חוני והצטרפותו לכת היחד, מחלתו של האח הקטן יון, נישואיה של חגית, האחות הבכורה, מטע האפרסמון, וכמובן אהבתה הצעירה, התמה, לניתאי בן תקוע.

הספר כתוב ברגישות גבוהה מאד ובירידה לפרטי-פרטים, שנותנת תחושה מציאותית מאד לעבר הרחוק ההוא. שלא כנטייתם של סיפורים על רקע היסטורי ממין זה, האלמנטים של התקופה אינם מודבקים עליו אלא בשר מבשרו, ובכלל הוא אמין מאד. הסופרת לא כתבה סיפור בן זמננו ואחר כך תרגמה כמה מילים כך שיתאימו להווי של אז, אלא פשוט נכנסה לשם עם אביטל, ראשה ורובה. עם זאת, בני האדם, גיבורי הספר החיים בתקופה ההיא הם כבני האדם של ימינו, עם רגשות ומחשבות שניתן להזדהות איתן כל כך בקלות, שאתה עומד ותוהה מה בעצם ההבדל בינם לבינינו. אין בספר, אני חושב, מילה לועזית אחת, ואף על פי כן חייה של אביטל הם עדינים, רגישים, ומלאי הבנת המציאות שכל קורא בן זמננו יוכל להתחבר אליה. זהו מיזוג מיוחד ונדיר, לדעתי.

"ילדת האפרסמון" הוא ספר ילדים שקשה למצוא כמותו במובן שהוא אינו מסתיים בהפי-אנד. [זהירות – ספוילר] הוא כנה, רציני, ואינו מטשטש דבר: המצב בעם ישראל אינו טוב, גורלם של מטעי האפרסמון של המשפחה צורב את הלב, והאח הקטן יון נפטר. חוני נותר מסוכסך עם אביו גם אם לומד כמה דברים, וכאב הפרדה מחגית שנישאה הריהו כאב שאין לפסוח עליו. אף על פי כן, זה אינו ספר עצוב. אביטל אינה נערה דכאונית, וכל הספר, וכן מילותיו המסיימות, חרוז על חוט האהבה והגעגוע.
חמלה רבה שוכנת בין דפי הספר הזה, טוב לב, ורצינות. הוא מן הספרים שאדם יוצא מהם ומוצא עצמו מאזין יותר להמיה שבלבו להיות טוב ורגיש יותר.

יפה הוא נסיונה של רוני גבעתי, המחוברת כל כך לנוף בו היא דרה, לזכור שבתוך נוף זה ועל אדמה זו חיו אנשים גם לפני אלפיים שנה, וחיים היו להם, ואהבות, וקנאות ושנאות וצער ושמחה.

כאמור, הספר יצא ב"הוצאת הקיבוץ המאוחד". יעריכו אותו, לדעתי, אנשים עדינים, רגישים, ובייחוד אוהבי הטבע והמדבר שביניכם. וילדים.

יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

אני אוהב מילים. חוקר אותן, ממשש אותן, לש אותן, יוצר בהן - וגם מלמד אותן. משמש כמורה לעברית בישיבה התיכונית מצפה רמון, וגם באתר הלימודים הטוב בארץ "גול". מעבר לכך אני מנהל את ערוץ היוטיוב הגדול בישראל בנושאי עברית, ונהנה במיוחד מלפצח פסוקים בתנ"ך, ומלכתוב סיפורים. המון.

חרך לנפשו של פרנץ קפקא

"מכתבים לפליצה" הריהו ילקוט מכתבים שכתב פרנץ קפקא, הסופר היהודי הצ'כי, לאהובתו וארוסתו פעמיים פליצה. המכתבים הללו, שהגיעו לדפוס מידיה של פליצה, הם תיעוד של

קרא עוד »