במה שונה "שר הטבעות" מרוב ספרי הפנטזיה?

לא מכל ספר שקראתי יצאתי עם נועם ומלאות בלב כמו מ"שר הטבעות".
היו ספרים שמתחו אותי, היו שהפחידו, היו שהצחיקו, והיו כאלה שאפילו עוררו אצלי מחשבות. אבל לשאת את הראש אחרי הדף האחרון ולחייך בתחושה שפשוט עברתי כמה שעות של עונג – זאת לא הצליחו הרבה ספרים לעשות.

הקרקע הבלתי ניתנת לשחזור שבה צמח "שר הטבעות"

ספרי פנטזיה רבים נכתבו במשך מאתיים השנים האחרונות, אולם דומה שהקלאסי שבכולם היה ונשאר "שר הטבעות". ספר זה, שלמען האמת ראוי יותר לכנותו "יצירה" זכה למקום של כבוד שאין עליו עוררין בקרב חובבי הפנטזיה, וגם בקרב כאלו שאינם. ישנם מועדונים ופרומים שלמים ברחבי העולם שעוסקים בו, ויעיד על כך חיפוש קל בגוגל. ישנו בספר הזה איזה קסם מיוחד, ששבה, כנראה, את ליבם של רבים.

ג'ון רונלד רעואל טולקין, שנולד בדרום אפריקה ובהמשך חייו עבר לבריטניה, היה בלשן במקצועו. לבד מהתעסקותו עם שפות מוכרות הוא פתח שפה משל עצמו, והעניק אותו למיני בריות עליהן כתב בספריו. רוב הבריות המתהלכות בספריו של טולקין לקוחות מאגדות עם אנגליות רווחות, אולם לא כולן, ועל כל פנים הוא עצמו עסק במשך כל חייו בהמצאת מיתולוגיה ועולם דמיוני. הוא עשה זאת בדקדקנות ובקפדנות כזו, שהמעיין יבחין ויראה מיד שהנאה רבה שאב מעצם יצירתה של היסטוריה פרי-רעיוניו ולא רק (כמו סופר נורמלי) מן העלילה שבסיפורו. מסוגל הוא, טולקין, לתאר גזעי משפחה ענפים, דודים ודודנים דמוניים בתכלית, מקומות וחלקי מקומות למיניהם, נופים, מאורעות היסטוריים ודיוקים לשוניים בפרטנות שאינה נצרכת כלל לעלילה ואינה נובעת אלא משעשועו האישי. כך, הספר "שר הטבעות" אינו אלא אחד מספרים רבים שכתב טולקין המתרחשים כולם באותו העולם: "הסילמלריון" (שהוא ההיסטוריה הבסיסית שלו), "ההוביט" (הספר שממנו נבע "שר הטבעות", מומלץ לקרוא לפני שר הטבעות), "ענף ועלה", ואפילו ספר שירים של טום בומבדיל.

אם בשל כך אם מסיבות אחרות, ספרי "שר הטבעות" עשירים מאד בדמויות, בנופים ובתיאורים. טולקין אוהב לתאר ועושה זאת טוב, במילים נאות ובסגנון עתיק ואגדי משהו. קשה שלא להתרשם גם מנעימותם של השמות שבספר, שמות המקומות, שמות האנשים, ובכלל שלל המילים שטולקין ממציא: לשפה (ובעצם שפות) שהמציא טולקין ישנם חוקים, כללי דקדוק, והיא מובנה ואמינה מאד במשך הספרים, וצליל מיוחד יש לה. אין השמות שהוא נותן בנאליים כמעט אף פעם, למעט (לעיתים) שמות ההוביטים (על כך ידובר בהמשך). בני אדם הרגישים למילים יוכלו לעמוד רגעים ארוכים ולמשש על לשונם את המילים "גנדלף", "תאודן", "פרמיר", "לגולס", "ארגורן בן ארתורן", "פנגורן" וכמובן "פיפין".
(אגב, האם מצא אי מי שֵם בספר {פרט לשמותיהם של הוביטים} שאין בו את אחת מהאותיות ל,נ,ר? מסופקתני).

הקסם שב...אנגלי הממוצע

אבל המייחד את הספר על פני ספרי פנטזיה רבים אחרים, ולפי דעתי הנקודה החיננית ביותר בו, במובהק, זו המשפיעה הומור, שעשוע ומכמירה את הלב במשך הספר כולו, היא שותפותם של ההוביטים בעלילה.
ככלל, כמיטב המסורת של ספרי פנטזיה, יש בו, בשר הטבעות, אויב רע ונורא המאיים להשתלט על העולם, עלילות גבורה, קרבות אדירים מעשים נאצלים ונוראי-הוד ועולמות פלא. אלא שישנם בו, גם, הוביטים.
יותר מכל דומה ההוביט המצוי לאנגלי הממוצע, וככל הנראה זה לא קרה לטולקין במקרה. לכל מקום מפואר ונאדר בעלילה, לכל מוקד התרחשות חשוב בספר נשלחים ההוביטים נמוכי הקומה, העליזים, בעלי תפיסת העולם הצרה למדי (המתמקדת בעיקר בארוחה טובה, שינה הגונה וגננות) ומתנהגים שם כפי שמתנהג הוביט. מריאדוק לבית ברנדיבק מוצא את עצמו אביר לתאודן, מלך רוהן, פיפין מצאצאי הטוק הזקן מגיע לגונדור, וכמובן פרודו עם סם גננו נושאים את הטבעת אל הר האש אורדרוין.

זהו המקום המענג של הספרים, וכל הקצוות משחקים עליו: חכמתו הגדולה של גנדלף הקוסם היא החיבה שהוא רוחש להוביטים שבפלך, בניגוד לרעהו סרומן, והאמונה שהוא מאמין בכוחם ועמידותם. הסיפור כולו נסוב, בסופו של דבר, על ההוביטים ומה שהם מסוגלים לעשות בהקלעם למיני אירועים אדירים. הסיפור, ראשיתו בפלך ואחריתו בפלך, מפני שבסופו של דבר גיבוריו הם ההוביטים. השאר, דמויות רקע הן.
טולקין עצמו אמר שרצה, במקור להוציא ספר העוסק באגדות העלפים אולם… נראה שהדבר לא זרם כהוגן. רק בכתבו על ההוביטים נפתחו מעיינות הסיפור, והם גם, למען האמת, גזע שהמציא הוא עצמו. עובדה היא ששאר ספריו של טולקין לא זכו ליתר פרסום. כמה אנשים, למשל, קראו את "הסילמלריון"? האם יצא עליו סרט?…

אם לשפוט לפי התרשמות ולפי מכתבים שכתב, טולקין היה אדם משעשע, שרוט משהו, ואנגלי למדי. מסתבר שהשילוב הזה אינו מזעזע כפי שהוא נשמע.

מתושלח סִימְפָּטִי

מתושלח סִימְפָּטִי

מתושלח סִימְפָּטִי

מתושלח סִימְפָּטִי

מי את רחל שפירא

מי את, רחל שפירא?

רחל שפירא היא אחת הפזמונאיות המוכָּרות והמוערכות בישראל. שפירא נולדה, גדלה ומתגוררת עד היום בקיבוץ שפיים. היא נולדה בקיץ תש"ה (1945) ועבדה במהלך השנים בקיבוץ

קרא עוד »