מוחמד יבוא אל ההר או ההר יבוא אל מוחמד?

מוחמד נכנע להר – הסיפור שלא סופר

במקור הביטוי הזה הפוך, ואז הוא ברור לעילא ולעילא: "אם ההר לא יבוא אל מוחמד, מוחמד יבוא אל ההר". הביטוי הובא לראשונה אצל פרנסיס בייקון בספר "על עזות הנפש". בייקון מביא שם סיפור (ספק גדול אם הוא אמין, כי למרבה הפלא הוא אינו מופיע במסורת הערבית כלל) שלפיו מוחמד ביקש להראות את כוחו במופתים, וציווה על ההר צַפַה (שהוא בעצם לא ממש הר אלא מעין גבעה ליד העיר מכה) שיבוא אליו. באופן מפתיע, ההר לא זז, ואז אמר מוחמד בערך באלה המילים: "נו שוין, אם ההר לא יבוא אל מוחמד, מוחמד יבוא אל ההר". דהיינו, חשבתי שאוכל להגיע אל המטרה בדרך פומפוזית שתאדיר אותי, אבל כיוון שהדרך הזאת משום מה לא עובדת לי, אגיע אל אותה המטרה בדרך פחות מרשימה – אלך אל ההר ברגל.

משמעותו של הביטוי היא אם כן – את המטרה יש להשיג, ואם האמצעים הרצויים והמועדפים אינם פועלים, נשתמש באמצעים פחות מועדפים ואף משפילים.

כשאני לפחות משתמש בביטוי, זאת הכוונה שלי. אני חושב שכך גם רוב מי שמשתמש בו.

אני אוהב את הביטוי הזה גם בגלל ההומור שבו, וגם בגלל העקיצה שיש בו כלפי נביאה של הדת המוסלמית, שחשב שיצליח להזיז הר, ולא הצליח (אגב זוהי עוד ראיה לכך שמקור הסיפור כנראה לא באמת מוסלמי. לא סביר שהמוסלמים ייחסו למוחמד כשלון. ובאמת, בגרסאות אחרות של הביטוי מוחמד כלל אינו מוזכר). כן, מודה, כיהודי יש בי הנאה עסיסית מכשלונו של מנהיג הדת ההמקבילה. זה חלק מהגעשמאקט שיש לי כאשר אני משתמש בביטוי.

ואולי בכלל – מוחמד הכניע את ההר?

אממה? באופן טבעי יוצא לי מהפה הביטוי ההפוך "אם מוחמד לא יבוא אל ההר, ההר יבוא אל מוחמד". זה בדיוק הפוך: אם יש לביטוי כזה משמעות (ולקח לי זמן להבין שיש, במשך שנים זאת פשוט הייתה נראית לי מין טעות), היא כנראה משהו כמו: מי שמתעקש ועומד על שלו, גם אם הוא בסך הכול אדם כנגד איתני הטבע, המציאות תתיישר לפיו. הוא יוכל להזיז הרים בכוח עקשנותו. מעין ביטוי לחוק בתורת המשחקים שהצד שלעולם אינו זז מעמדתו מילימטר הוא זה שישיג הכי הרבה. לפי המשמעות הזאת, הביטוי מכיל דווקא הערכה למוחמד על נחישותו (דבר שלצערי ניתן לראות לא מעט בכל מיני מהלכי משא ומתן בינינו לחמאס או לרשות – הם עומדים על שלהם בלי להתפשר על כלום, ואנחנו מתקדמים אליהם ונענים לדרישותיהם. ההר הענק ששמו מדינת ישראל הולך אל מוחמד).

מתי חל המהפך מן המקור בשפות אחרות לנוסח העברי? קשה לדעת. האם הישראלי הצבר אהב יותר את המשמעות השנייה, שיש בה גאווה ועוצמה, ואפילו בנדיבות ליבו תלה אותו בערבים שנתפסו על ידו כאנשים עקשנים ושורשיים (ע"ע תנועת הכנענים)? או שמא הביטוי הגיע לערבים הישראלים עצמם ששינו אותו בהתאם להערצתם למוחמד, ומשם הוא חזר אלינו הפוך? ואולי זו סתם שגיאה דבילית, מה שבהחלט קורה לפעמים?

איך אנשים מבינים את המשמעות של הביטוי?

יש להעיר כאן שביטוי, בהגדרה, אינו מורכב מסך חלקיו אלא הוא משהו שונה. לכן השאלה המשמעותית יותר בכל ביטוי היא לא מה המשמעות של צירוף המילים שבו אלא מהי המשמעות שדוברי השפה מוצאים בו. למשל, אבן פינה זאת לא אבן שנמצאת בפינה, גם אם זוהי המשמעות המילולית. גם בנוגע למשמעות של הביטוי ערכתי סקר, וגם פה קיבלתי דעות חלוקות: