יש כמה שגיאות כתיב נפוצות ועקשניות במיוחד שמקננות לבטח כמעט בכל עט ומקלדת. גוגל ווורד לא יתקנו אותן כי בדרך כלל מדובר במילים תקניות לכאורה.
שגיאות כתיב מהסוג הזה הן מטרד רציני: אם לא תבערו אותן באופן מכוון הן יישארו צמודות אליכן כמו קרציות עד לקבר.
איך תבערו אותן? קל ופשוט: תקראו את הפוסט הזה. ריכזתי כאן עבורכם ממש את רוב טעויות הכתיב הנפוצות, וגם הסברתי בקצרה מתי נכון להשתמש בכל אופציה. רוצים הסבר מקיף יותר? לחצו על הקישורים. אבל לפני שנצלול לרשימה עצמה, חשוב להבין איך זה שאפילו בני אדם משכילים, אנשי אשכולות, ברי אוריין, אנשים שהשפה העברית היא נר לרגליהם ולפעמים גם המקצוע שלהם – איך זה שהשגיאות האלו עדיין שורדות אצלם?
בשביל להבין את זה, צריך להבין קודם מדוע בכלל יש שגיאות כתיב בעולם.
למה בכלל יש לנו שגיאות כתיב?
לא נרחיב כאן בכל הסוגיות הקשורות לשגיאות כתיב, רק נאמר שאצל רוב הילדים שלומדים באופן סדיר, שגיאות הכתיב נעלמות פחות או יותר עד כיתה ו'. זה לא קורה בהכרח כי הילדים עברו הכתבה על 8000 המילים השימושיות בעברית (הם לא), אלא מסיבות אחרות.
- בשלב הראשון נעלמות השגיאות התבניתיות. לדוגמה, רוב הילדים תופסים די מהר שהמילה החתול אינה נכתבת אחתול, מפני שהם מזהים את ה' הידיעה ויודעים שהיא ה'. גם כתיבת התלבש כ-הטלבש נעלמת מסיבה דומה – תבנית בניין התפעל.
- בשלב השני נעלמות המילים שאינן קיימות כלל בלקסיקון. ילד שקורא ספרים, מפתח לעצמו עם הזמן מאגר של מילים שהוא מכיר. מילים שאינן כלולות במאגר הזה, מזוהות על ידו אוטומטית כטעות. למשל: המילה שמחה מוכרת למוח. המילה סמחה -לא. את המלאכה הזאת יודע גם המחשב לבצע, ובקלות רבה – הקו האדום הגלי שמסמל טעות ימהר לטרוד את עינינו בכל פעם שנעשה טעות כזאת (אגב, לעתים קרובות וורד טועה ומטעה בתיקוניו, אבל זה כבר עניין לפוסט אחר).
- בשלב השלישי המוח לומד למיין מילים שונות להקשרים שונים. למשל, עִם ואִם – שתי המילים הללו קיימות, אבל אִם מופיעה כמילת תנאי, ואילו עִם כמילת תוספת. השלב הזה עשוי להימשך הרבה מעבר לכיתה ו', ולמעשה השגיאה הזאת ספציפית נפוצה גם אצל תלמידי תיכון רבים, או אפילו אחר כך, מחוסר תשומת לב.
אם תחשבו על כך, השלב השלישי דורש מהמוח שלנו תפיסה מאוד מעמיקה של השפה. יש סיבה לכך שוורד אינה מצליחה לזהות שגיאות כתיב כאלה: בשביל לזהות אותן, היא צריכה להבין את ההקשר ולנחש מה מתאים. להבין את ההקשר זאת משימה שמאתגרת מחשבים מאוד, ואלפי מתכנתים ברחבי העולם עמלים עליה יומם ולילה. אני מניח שבסופו של דבר מחשבים יוכלו להבין שפה ברמה כמעט מושלמת, אבל נכון לשעת כתיבת שורות אלו, אנחנו רחוקים מזה (אגב, בניגוד לוורד – גוגל דווקא מצליח לא רע במשימה של תיקון שגיאות כתיב על פי ההקשר, וזה נובע מן האופן המיוחד שבו הוא פועל. אבל על כך במאמר נפרד).
בכל זאת, לפעמים ההבדל בהקשר מאוד חד ומאוד ברור: מכר לעומת מחר, למשל: המילים הללו אפילו אינן שייכות לאותו חלק דיבור. מכר הוא פועל (הנזיר מכר את הפרארי שלו), ואילו מחר – תואר הפועל (מחר אולי יפליגו הספינות). שגיאות כתיב כאלה נעלמות מהר יחסית.
אבל ככל שקיים קשר בין המילים וככל שהן קרובות לאותו עולם מושגים – כך גדל הסיכוי שהן ישרדו אצלנו בתודעה מעורבבות זו עם זו, ויחיו באושר ובעושר עד זקנה ושיבה, מבלי לדעת מי היא מי. כך למשל, ראיתי לא פעם שהמילה מחירים נכתבת כמכירים – כי הרי יש קשר בין מכירה למחיר.
בתוך הקטגוריה הזאת, יש קבוצה של שגיאות כתיב שחלק מהאנשים פשוט עושים, אבל חלק פשוט לא. אלו שגיאות שאם יש לכם אותן – צר לי, אבל אינכם שייכים ל"עשירון העליון" של דוברי העברית. אינכם חברי כנסת מטעם העברית, אפילו לא חברי מרכז. לכל היותר מתפקדים. רוצים לעלות שלב? בקלות, אבל לא בפוסט הזה. הפוסט הזה, סליחה על ההתנשאות, מיועד לאליטות לשוניות.
לעומת זאת, יש קבוצה של שגיאות כתיב שהן נפוצות כל כך ולפעמים גם הגיוניות כל כך, שהן אפילו לא מעידות על כך שאינכם שולטים בעברית. מדובר בשגיאות שישרדו גם פצצה גרעינית, ואולי אחד מאלף אינו נכשל באף אחת מהן, וממילא לא מדובר במבוכה רבתי כשכן נכשלים. מצד שני, זוהי אולי הסיבה לכך שהן שורדות: הן לא מציקות בעין מספיק לאף אחד כדי שמישהו יטרח לתקן אותן.
שלושת הסוגים של שגיאות כתיב נפוצות
את שגיאות הכתיב הנפוצות ניתן לחלק ל-3 קבוצות:
- שגיאות כתיב שהן טעויות מוחלטות: שגיאות כתיב שנפוצות בציבור, אבל הן פשוט טעויות שהשתרשו עמוק. השגיאות האלה אינן קיימות כלל בקרב האליטה הלשונית.
- שגיאות כתיב הנובעות מבלבול בין שורשים. שתי מילים שההבדל ביניהן מינורי וכמעט לא מורגש, לא יצליחו לשכנע אותנו בקלות מי היא זו ומי היא האחרת. גרוע מכך זה כאשר מילה אחת יכולה להיכתב בשלושה או ארבעה אופנים. הדבר עשוי ליצור במוח תחושה של טשטוש כללי, גם אם מדובר במוח חריף לשונית בדרך כלל.
- שגיאות כתיב הקשורות לניבים ולביטויים. בתוך הניבים העבריים אנחנו משתמשים לא פעם במילים מוכרות פחות, או לחילופין במילים שגירסה עתיקה שלהן נשתמרה רק בתוך הניב הספציפי. זה מקור לא אכזב לטעויות כתיב, אפילו אצל כותבים ברמה הגבוהה ביותר.
בהמשך המאמר נציג את שגיאות הכתיב הנפוצות מכל סוג.
שגיאות כתיב נפוצות שהן טעויות ברורות
1. אדנית או עדנית?
תשובה: אדנית.
העציץ המואורך שלנו אולי נותן לנו תחושה שאנחנו בגן עדן, אבל שמו ניתן לו על שם המקום שבו הוא מונח: אדן החלון.
2. מגוחך או מגוכח?
תשובה: מגוחך.
הטעות נובעת מכך שבעברית בת ימינו ח' וכ' נשמעות זהות. ובכל זאת, העובדה שאנו אומרים לגחֵך ולא לגחאַח יכולה להזכיר לנו שבסוף יש ך. אילו הייתה שם ח', היא הייתה מקבלת פתח גנובה.
3. בקי בחומר, בקיא בחומר, או בקיע בחומר?
תשובה: בקי או בקיא – שתי האפשרויות נכונות.
הן בקיא והן בקי מציינים שליטה בידע. בקיע הוא בקע, שבר. עם זאת, בימי המשנה ייתכן שנעשה שימוש במילה בקיע לציון בקיאות, כך שלמרבה ההפתעה שגיאת הכתיב הזאת מייצגת את הצורה המקורית של המילה.
4. לחקות או לחכות?
תשובה: מחקים את ראש הממשלה, מחכים לתוצאות ההגרלה.
אין כל קשר בין שני השורשים.
5. מפריחים את הטענה או מפריכים את הטענה?
תשובה: מפריכים טענות שקריות. מפריחים לאוויר השערות.
השורשים פ-ר-ח ופ-ר-כ שניהם קיימים, אבל משמעותם שונה לחלוטין.
השורש פ-ר-ח קשור לפריחה ולעלייה, או של פרחים העולים בראש הצמח, או לפריחה של גופים באוויר (כדור פורח, הפרחת יונים).
השורש פ-ר-כ קשור לשבירה, לריסוק: קרקר פריך, עבודה מפרכת (שוברת את הגוף).
על כן, כשמדובר בחיסול הטענה שכנגד, הפועל המתאים הוא להפריך.
6. ידיך או ידייך?
תשובה: הידיים שלךָ – ידיך. הידים שלךְ – ידייך.
כשפונים לזכר, נותנים לו י' אחת. כשפונים לנקבה – שתי י'.
סימן: מילים בנקבה הם בדרך כלל ארוכות יותר ממילים בזכר: בזכר – גדול, בנקבה – גדולה. כך גם כאן.
בעברית מנוקדת שתי המילים נכתבות עם י' אחת, אבל בכתיב חסר הניקוד לא, כדי שתהיה הבחנה בין זכר לנקבה.
שגיאות כתיב נפוצות הנובעות מקרבת משמעות
1. טעה, תעה או תהה?
תשובה: תעה – איבד את הדרך. תהה – התלבט ושאל. טעה – עשה שגיאה.
מדובר באחת משגיאות הכתיב הנפוצות ביותר, ויש לציין שלא מדובר בשגיאה צורמת כל כך. כל האפשרויות קיימות, אבל צריך לדעת מתי משתמשים בכל אחת. באופן כללי, לתעות פירושו להסתובב באזור לא מוכר (וימצאהו איש, והנה תועה בשדה). לתהות פירוש לשאול ולבדוק (אני תוהה מה מביא אותך אלינו). לטעות פירושו לעשות שגיאה (היו לי שלוש טעויות במבחן). ההיסטוריה של שלושת השורשים הללו מעורבבת למדי והן עברו שינויים במהלך השנים, כך שמה שנתפס היום כשגיאת כתיב לא היה נתפס כך בימי חז"ל למשל.
2. לנכש עשבים או לנקש עשבים?
תשובה: עשבים מנכשים, ברודנים מתנקשים.
יש קשר בין השורש נ-כ-ש לשורש נ-ק-ש. שניהם קשורים להשמדה ממוקדת. למעשה, השורש נ-כ-ש הוא וריאציה מתקופת חז"ל של נ-ק-ש המקראי. בכל זאת, בימינו השורשים הללו התפצלו והלכו כל אחד לדרכו: נ-כ-ש מתקיים במרחבי הטבע – ניכוש עשבים שוטים וגם הכשת נחש. נ-ק-ש מתגורר בעולם האנושי: התנקשות היא רצח של אדם, ונקישות הם צלילי דפיקה שמפיקים חפצים אנושייים.
3. להתעכב או להתעקב?
תשובה: מתעכבים בחנויות, עוקבים אחרי שוק המניות.
רבים מתבלבלים בין השורשים ע-כ-ב וע-ק-ב, כי יש ביניהם קשר מסוים במשמעות. שני השורשים קשורים לציר הזמן ודברים שקורים "אחרי".
אבל:
השורש ע-ק-ב מציין משהו שקרה אחרי משהו אחר כמתוכנן.
מקור השורש הוא כנראה במילה עקב, קצת כף הרגל, שממנה נגזר המונח "עקבות" לציון החותם שמשאירות כפות הרגליים באדמה. העוקב הולך בעקבותיו של האדם הנעקב, וגם תוצאה הולכת בעקבות הסיבה שלה, ומכאן – עֶקֶב.
לשורש זה משמעויות נוספות – גזלה ועושק (כי כל אח עקוב יעקוב), וכן צורת קובייה (מטר מעוקב).
השורש ע-כ-ב לעומת זאת, מציין איחור – התייצבות מאוחרת למשהו. הייתה ציפייה להגעה בזמן, אבל זה לא קרה – אז חל עיכוב, שלא כמתוכנן.
4. סיכל, סיקל או שיכל?
תשובה: שדה – מסקלים. פיגוע – מסכלים. רגליים – משכלים.
מבחינה היסטורית השורשים ס-כ-ל וש-כ-ל קשורים זה לזה, אבל כיום לכל אחד מהם יש טריטוריה משלו, שלא לדבר על ס-ק-ל שמאז ומתמיד היה נפרד מהם.
סימן לזיכרון מי הוא מי: לסקל אבנים דומה ל"לסקול" – גם כן פעולת זריקה של אבנים. סיכול ממוקד של מחבל או של פיגוע הוא תוצאה של הסתכלות חדה והתבוננות מעמיקה מצד החיילים שבשטח. וכשמשכלים רגליים או ידיים, זה אומר שמתאימים אותם למבנה המוח – שכידוע החלק השמאלי שבו שולט על צד ימין של הגוף, ולהיפך.
אלו סימנים בלבד, לא סיבות. בכל מקרה, מקווה שעזרתי.
5. להסית או להסיט?
תשובה: אסור להסית לרצח. מותר להסיט את הווילון.
הסתה בת' היא שכנוע ופיתוי לבצע מעשה רע. הסתה לאלימות, לסמים, לרצח – כולן בת'.
לעומת זאת הסטה בט' היא בסך הכול הזזה – פיזית או מטפורית: ניתן להסיט חפץ ממקומו, וניתן גם להסיט את הדיון לנושא שונה או את תשומת הלב לעניין אחר.
6. לשַכֵּך או לשַכֵּח
תשובה: לשכך.
שתי המילים, לשכך ולשכח, שתיהן קיימות במילון, אבל בעברית של ימינו המילה לשכח כמעט אינה בשימוש. בכל מקרה, מי שמתכוון לומר אותה צריך לסיים בפתח גנובה: לשכחַ.
מבחינת המשמעות, יש קשר מסוים. השורש ש-כ-ח הוא מוכר מאוד בבניינים שונים: בבניין פעל – שכח, בבניין הפעיל – השכיח, בבניין נפעל – נשכח, ואפילו בבניין התפעל – השתכח. המשמעות של השורש הזה ברורה – שכחה, התפוגגות מן הזיכרון. לשכֵּחַ, בבניין פיעל, מופיע בלשון המשנה במשמעות שכחה גם כן.
השורש ש-כ-כ הוא נדיר יותר, ומשמעותו רגיעה. "וחמת המלך שככה" – הכעס שלו נרגע. בימינו השורש ש-כ-כ נפוץ בעיקר בצירוף "משכך כאבים" – מרגיע כאבים. שימו לב, שהאקמול אינו משכיח מאיתנו את הכאב, אלא מעלים אותו.
שני השורשים מכילים אומנם ממד של התפוגגות, אבל בשורש ש-כ-ח מדובר על התפוגגות של זכרונות בלבד. התפוגגות של תחושות קשות אחרות קשורה לשורש ש-כ-כ.
שגיאות כתיב נפוצות בניבים ובביטויים
1. חרת על דגלו או חרת על דגלו?
תשובה: חרת על דגלו.
חריטה בימינו היא יצירת שריטה בחפץ קשה. דגל אינו חפץ קשה, ומשמעות המילה "חרת" כאן היא פשוט "כתב".
בעבר הכתיבה והחריטה חד היו, כי הרבה מן הכתובים נחרטו באבן או במתכת. אבל המילה חרט התפתחה בימינו והפכה לכתיבת אותיות בעלות עומק, ואילו המילה חרת נשארה שמורת טבע של המשמעות המקורית: כתיבה.
2. ניסוי וטעייה, ניסוי ותהייה או ניסוי ותעייה?
תשובה: ניסוי וטעייה.
הביטוי "ניסוי וטעייה" הוא תרגום שאילה מאנגלית של הביטוי "trial and error". משמעות הביטוי היא למידה בשטח, תוך כדי תנועה: מנסים, נכשלים, ומתקנים. בבחינת: "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם".
הטעות (error) היא גורם מהותי בלמידה בדרך של ניסוי וטעייה. שתי האפשרויות האחרות, תעייה וטעייה, קרובות למשמעות זו כפי שקרובים שלושת השורשים ת-ע-ה, ט-ע-ה ות-ה-ה זה לזה, ולכן הן נשמעות לנו הגיוניות, אבל הצורה הנכונה היא כאמור "ניסוי וטעייה".
3. בפרוש השנה החדשה או בפרוס השנה החדשה?
תשובה: בפרוס השנה החדשה.
המילה "בפרוס" כאן אינה קשורה למשמעות התפשטות ושיטוח המאפיינת את השורש פ-ר-ש. יתרה מזו, החוקרים מניחים כי מקור המונח ביוונית.
4. סיג ושיח או שיג ושיח?
תשובה: שיג ושיח.
אומנם בעברית כיום אין משתמשים במילה שיג בש', ואילו למילה סיג יש שימוש – הסיגים הם הפסולת של המתכת – ובכל זאת, הצירוף "שיג ושיח" נכתב בש' בלבד.
5. הוסיף נופך משלו או הוסיף נופח משלו?
תשובה: הוסיף נופך משלו.
המילה "נופח" אינה קיימת בעברית, אבל היא מזכירה את המילה "נפח". כנראה, מן הסיבה הזאת יש אנשים שטועים בביטוי הזה.
הביטוי "הוסיף נופך משלו" מציין תרומה של אדם לעניין מסוים שהיא תרומה הייחודית לו. הביטוי הוא חז"לי ומשמעות המילה "נופך" היא אבן חן. האדם שהוסיף נופך משלו הוסיף לתכשיט מרגלית.
המילה "נפח" יכולה להתאים כאן. גם היום אנו אומרים לפעמים שצריך "לעבות ולהוסיף נפח" למשהו. אבל מה לעשות, זה אינו הביטוי ולמעשה יש בין שתי האפשרויות גם הבדל במשמעות: נפח הוא כמות, נופך הוא איכות.
6. לרחוש כבוד או לרכוש כבוד?
תשובה: לרחוש כבוד.
כך גם לגבי רגשות אחרים: לרחוש תודה, לרחוש הערכה, לרחוש חיבה ולהבדיל לרחוש שנאה.
רכישה היא קניין ואילו רחישה היא תנועה קטנה. על רמשים קטנים נאמר שהם רוחשים. בדומה לכך מקובל לייחס רחישה לרגשות, אולי מפני שאנו חווים אותם כתנועות נפש, אבל הן אינן ניכרות כלפי חוץ.
