פסוק מוזר מסוף ויחי:
"וירא יוסף לאפרים בני שילשים, גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף".
מבלי להיכנס לשאלה האם מנשה או אפריים הביאו ילדים בקצב מהיר יותר (מה זה בדיוק בני שילשים לאפרים? דור שלישי? רביעי? אולי חמישי ליוסף?), בולטת העובדה ששמו של בן מנשה (בנו היחיד המתואר) מוזכר, ואילו שמות בני אפרים לא. מדוע טורחת התורה לציין את שמו של בן מנשה, מכיר? ומה פשר השם המוזר הזה בכלל?
מכיר מכיר, את מה אתה מזכיר?
יוסף היה צדיק גמור, וסלח ושכח לאחיו את אשר עשו. הוא אף קרא לבנו "מנשה" מלשון שכחה: "כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי" (בראשית מא).
אבל מנשה עצמו קרא לבנו (הבן היחיד ששמו צויין בכתובים, אף כי יהיו עוד כנראה) "מכיר".
שורש המילה מכיר הוא מ-כ-ר, וקשה שלא לשמוע כאן את המשמעות הצועקת שעולה מן השורש הזה בחיי יוסף.
"וימכרו את יוסף לישמעאלים" (בראשית לז).
אבל מנשה עצמו קרא לבנו (הבן היחיד ששמו צויין בכתובים, אף כי יהיו עוד כנראה) "מכיר".
שורש המילה מכיר הוא מ-כ-ר, וקשה שלא לשמוע כאן את המשמעות הצועקת שעולה מן השורש הזה בחיי יוסף.
"וימכרו את יוסף לישמעאלים" (בראשית לז).
מכיר = אבא שלי נמכר.
הלב נצבט.
דווקא הבן שבו ביקש יוסף לומר שה' השכיח ממנו הכול "מנשה" – לא שכח כלל בעצמו. ואולי אף שאל את אבא שלו והציק לו – מנשה – את מה? את מה השכיח ממך ה', אבא?
הלב נצבט.
דווקא הבן שבו ביקש יוסף לומר שה' השכיח ממנו הכול "מנשה" – לא שכח כלל בעצמו. ואולי אף שאל את אבא שלו והציק לו – מנשה – את מה? את מה השכיח ממך ה', אבא?
וכשהבין זאת, נמלא זיכרון. כי מישהו חייב לזכור. ולבנו קרא מכיר.
אולי מכאן לקחו חז"ל את הרעיון שהממונה על בית יוסף, האיש שרדף אחרי האחים ומצא את הגביע באמתחת בנימין, וגם היה שותף באיומים הפיזיים על יהודה, היה מנשה. מנשה שיודע, יודע וזוכר.
