כולם מדברים עכשיו על משפט שלמה, ואני חושב שיש עוד אירוע משמעותי בספר מלכים שצריך לקרוא בעיון: פילוג הממלכה ליהודה וישראל – איך זה קרה ולמה, ואולי נלמד מזה איך משנים את ההיסטוריה במקום לחזור עליה. מי יודע אם לא לעת כזאת נכתב הסיפור.
יש קווי דמיון מסוימים בין המצב אז למצב היום (וגם בין המצב בסוף מלכות החשמונאים למצב היום, אבל זה עניין לפוסט אחר).
אבל התנ"ך טורח לתאר את הסיטואציה המדויקת שגרמה טכנית לפילוג ממלכת יהודה וישראל, אני בטוח שכדי שנלמד מזה לימינו.
ומה שקרה שם הוא כזה:
אחרי מות שלמה פנו נציגים מהעם לרחבעם, היורש, בבקשה להרפות קצת את עול המיסים. רחבעם לא ענה להם מייד. הוא התייעץ. שזאת תכונה נהדרת בשביל מלך. שלמה לימד אותו כנראה ש"תשועה ברוב יועץ".
ואז, היועצים הזקנים אמרו לו משפט מדהים:
וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר אִם הַיּוֹם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה וַעֲבַדְתָּם וַעֲנִיתָם וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל הַיָּמִים.
כלומר, תקשיב להם. תעשה מה שהם מבקשים. זה ירגיע אותם ותוכל להיות מלך עליהם. בלי זה לא תוכל.
אבל אז פנה רחבעם אל היועצים הצעירים יותר. הילדים שגדלו איתו. והם אמרו לו אחרת.
וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי. יא וְעַתָּה אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד וַאֲנִי אוֹסִיף עַל עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים
רחבעם בחר בעצת הילדים, וההמשך הוא שאדונירם אשר על המס נרגם באבנים, ועם ישראל הודיע שהוא אינו חלק ממלכת יהודה. (אחר כך כמעט הייתה מלחמת אחים, אבל לא – וגם זה נושא לפוסט אחר)
הדילמה הזאת של שלטון בין הפעלת כוח להקשבה לציבור קיימת תמיד. אבל אני חושב שההקבלות בין אותו אירוע ספציפי לימינו רבות. דיברו כבר רבים על קללת העשור השמיני, ובשטח אנשים בעצמם כבר מדברים על פילוג יהודה וישראל. אנחנו עושים את הקשר בראש.
אם זה כך, חשוב גם לבחור בדרך שבה רחבעם לא בחר.
מה זה אומר? אני חושב שהפסוקים מציגים לנו שלושה דגשים איך לנהוג.
1. להקשיב למבוגרים יותר. כן, בגיל. לא בדקתי את זה בכלל, אבל מעניין לעשות פילוח של חברי כנסת בליכוד לפי גיל, ולראות מה דעתם בנושא – המשך הרפורמה על אפם ועל חמתם של המתנגדים, או היענות כזאת או אחרת להם. יש לי תחושת בטן שעם הגיל רווחת יותר ההבנה אצל אנשים שהיענות לדרישות הצד שלא בשלטון (כרגע הדרישה להשהיית הרפורמה) היא לא דבר כזה נורא.
אבל האמת היא שלא בדקתי את זה.
2. תוכן ההצעה: להיות עבד לעם, כלומר למלא את רצונם. זה יבנה אמון ובהמשך יאפשר שלטון עם תשתית איתנה יותר. זאת שיטה שלטונית שנכונה במצב הזה. אצלנו הסיפור יותר מורכב כמובן, כי יש חלק גדול בעם עצמו שכן רוצה ברפורמה. אבל השהיית החקיקה – שהיא הדבר שגנץ למשל מבקש – היא לא סוף העולם בשום צורה. הממשלה תמיד יכולה לחדש אותה שוב. גם בנוגע לתוכן הרפורמה עצמה, מובילי הרפורמה ממש מתחננים שירככו אותם (עד כדי כך שריככו אותה בעצמם בלי שאף אחד ביקש). נראה לי שרוב העם נמצא במקום שמבקש הסכמה רחבה בעניין הזה כמו מים קרים על נפש עייפה.
3. פחות להקשיב ל"ילדים אשר גדלו איתו". אלה שגדלנו איתם יגידו לנו מה שאנחנו כבר רגילים לשמוע: חשוב שנאתגר את עצמנו ונשמע את הדעות האחרות יותר מאשר את הדעות של עצמנו. בעולם הדיגיטלי של היום כל אחד מזין את עצמו, וגם האלגוריתם מזין אותו, בדברים שיהיו נעימים לאוזניו. בכל העולם מדובר בתהליך הרסני ללכידות של חברות. אם נאתגר את עצמנו ונחפש דווקא לשמוע את הדעות שמרגיזות אותנו, או לפחות דיבייטים, נעשה טוב לעצמנו ולחברה כולה. הלוואי והיה גוף מאוזן של תקשורת שעושה זאת, כיום זה נראה כאילו "איש לאוהליך ישראל". מעגלי שיח וכדומה הם דבר נהדר שהוא בדיוק זה, והוא מביא רפואה ואיזון לכולנו.
ה' ישים שלום בינינו. זה שזה חסר רק ממחיש לכל כך הרבה מאיתנו כמה אנחנו משתוקקים לשלום הזה.
