לפעמים בזכות טעמי המקרא בעל קורא נעשה מודע לניואנסים קטנים ומפתיעים בפסוקים, שרוב האנשים פשוט לא מבחינים בהם.חוויתי את זה בפרשת השבוע (שעבר. במדבר). ברשימת

איך מזהים שורש בעברית? זוהי אולי השאלה היסודית ביותר בבואנו לפצח את העברית העתיקה (וגם החדשה). כבר מנחם בן סרוק, מראשוני בלשני השפה העברית, הציע

למרבה הצער, רוב מי שכותבת ברכה ליום ההולדת של חברה, מתייחסת לברכה הזאת כאל חובה חברתית שצריך למלא. הרי לא יעלה על הדעת סתם לתת

כתיבת ברכה (ליום הולדת, לחתונה, או לבר מצווה, או לכל אירוע אחר) אצל הרבה האנשים היא מטלה מעיקה, כזאת שדוחים ודוחים. באופן אירוני, אדם יכול

ברכות ליום הולדת היו פעם אמצעי מדהים לחיזוק קשרים בין בני אדם. היו – ואינן עוד. באו הברכות המוכנות מהאינטרנט וגרסו באגרסיביות את החום האנושי.

פסוק מוזר מסוף ויחי:"וירא יוסף לאפרים בני שילשים, גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף".מבלי להיכנס לשאלה האם מנשה או אפריים הביאו ילדים

הביטוי "כי האדם עץ השדה" קשור, לכאורה, לטו בשבט, ומבטא קשר עמוק ומהות בין עצים לבני אדם. כולנו מכירים את השיר המקסים של נתן זך

לביתי השלישית, שנולדה באדר תשע"ו, יש שני שמות: הראשון – שרה – הוא על שם סבתא של אשתי. השם השני הוא "ידידה". למה ידידה? אז

אחד השירים האהובים עליי לקראת ראש השנה הוא שירה של נעמי שמר "בראש השנה": בשיר אנחנו פוגשים שורה מעניינת: "שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה

טהרה – מילה עתיקה שזמנה עבר? בדרך כלל טהרה נראית לנו מילה די מופשטת, ההיפך מטומאה שהיא מושג די ערטילאי. אבל יש רגליים לדבר שטהרה