יש אי סימטריה במרחב הדיגיטלי. אי סימטריה מובנית. כזאת שמביאה קצרים קשים בתקשורת ויוצרת אווירה לא טובה.
וזו האי סימטריה:
מה שאתה אומר נשמע לך חלש יותר ממה שהוא.
לעומת זאת מה שכותבים אחרים, נשמע לך חזק יותר ממה שהם התכוונו.
עוד מעט אסביר למה. אבל לפני כן, המסקנה. כי זה חשוב:
כל משפט שקוראים ברשתות החברתיות, תדלל בשני שליש מים ורק אז תצרוך.
וכל משפט שאתה כותב, תדלל קודם כל בשני שליש מים ורק אז תלחץ על פרסם.
כי כשאנשים כותבים, הם מרגישים שהם לא מבטאים את עצמם מספיק טוב. רוב האנשים מתבטאים בעל פה הרבה יותר טוב מאשר בכתב, בעל פה יש אינטונציה, קול, נימה, וכשאנחנו כותבים בדיוק מה שאומרים, זה נראה לנו חלש ודליל.
ובעיקר, כי כשמדברים עם אדם אמיתי, שרואים אותו מול העיניים, מדברים אמיתי יותר.
אבל כשאין אדם אמיתי מול העיניים וכשהכלי הוא כתיבה, זה מבלבל.
אז אנשים מוסיפים בכתיבה סופרלטיבים.
בשיחה הם היו אומרים: אני ממש לא מסכים איתך.
אבל בפייסבוק זה נשמע: שמע, אתה חתיכת גועל נפש.
זה חבל, כי רוב בני האדם לא היו מדברים במציאות כמו ברשת. כך נוצרת לידינו שפה חדשה, אכזרית, לא אנושית וקוטלת. האם אנחנו רוצים לתת לה כוח? להשתתף במשחק הזה?
אז לי לפחות עוזר לקחת את הנתון הזה בחשבון, ולדלל. להבין ששפת הפייסבוק היא לא השפה האמיתית, וזה שאנשים מתבטאים באופן נורא, זה מעיד בעיקר על חוסר הבנה וחוסר הרגשה של המדיה, ולא על כל האנושיות שלהם.
אז תדלל, ורק אז תצרוך.
ומן הצד השני למדתי, שכשכותבים ברשת, דווקא ברשת, צריך להיות עדינים מאוד מאוד, אפילו יותר מבדיבור. כי מה שאתה כותב, זה כמו תרכיז, משום אתה אולי מתכוון שידללו את זה, אבל לך תדע מי ישתה את זה כמו שזה.
אז תדלל ורק אז תפרסם.
ככל שירבו מדללי הרשת, הרשת תהפוך למקום טוב ונעים יותר לחיות בו, דומה הרבה יותר למציאות היומיומית שלנו שמלאה באנשים טובים.
