אחד הדברים המקסימים בשפה העברית החדשה היא שידיים רבות יצרו אותה, ובניגוד לשפות רבות, ניתן לעקוב אחר מקורה של כל מילה עד האדם שהגה אותה לראשונה. מילים רבות ששגורות בלשוננו היום נוצרו על ידי בני אדם ספציפיים מאוד, אם בכוונת מכוון ואם אגב אורחא. מילוןם זה בא להעניק את הקרדיט למי שהוא מגיע לו.
בתקופת המקרא, המשנה והגמרא קשה יותר לשייך מילה לאדם. ניתן רק לקבוע את הרובד שממנו התחילה המילה לשמש. בימי הביניים חלה תפנית: הספרים שנכתבו אז שייכים כל אחד לאדם אחד מסוים, וכאשר אנו מוצאים בספר מילה מחודשת, קל יותר לשייך אותה לאדם זה. לכן מחדשי המילים שיוזכרו כאן הם לכל המוקדם בני ימי הביניים.
במילון הזה הזכרנו בעיקר מילים שמצויות בשימוש היום באותה משמעות שבה הגה אותן יוצרן. יש מילים רבות שנוצרו, בפיוטים למשל, אך לא תפסו, ויש מילים שתפסו – אבל שינו את משמעותן. אלו יוזכרו כאן רק זעיר פה וזעיר שם, ובצידן תוזכר הערה מפורשת לגבי זאת.
כמו כן, מיעטתי להזכיר כאן מילים שחודשו אך החידוש בהן היה דקדוקי יותר מאשר מהותי. למשל, גזירת שם פעולה מפועל היא חידוש מילה, ובימי הביניים חודשו רבות כאלה. אבל זהו חידוש הפועל לפי כללים ברורים וזרעו היה טמון קודם לכן בשפה. לכן כמעט שלא הזכרתי כאלה.
לעומת זאת, לא נמנעתי מלהזכיר חידוש משמעות במילה קיימת, שהפך את המילה למה שהיא היום. במקרה כזה הדבר יוסבר לצד המילה.
מי חידש? מילים באות א'
אוורירי: חיים נחמן ביאליק.
איזן: יחיאל מיכל פינס. מלשון מאזניים.
אינפף: חיים נחמן ביאליק.
אמנון (הדג): חיים נחמן ביאליק.
מי חידש? מילים באות ב'
בדחן: רש"י (על בסיס שורש ארמי "בדיחא דעתיה").
בלבל: רש"י (על בסיס שורש ארמי "מיבלבלי").
בליטה: רש"י.
מי חידש? מילים באות ג'
גחלילית: חיים נחמן ביאליק.
גלגלת: חיים נחמן ביאליק.
מי חידש? מילים באות ד'
דורסני: חיים נחמן ביאליק.
דלוח: רש"י.
מי חידש? מילים באות ה'
*הבלגה: רש"י (על הפסוק "מבליגיתי עלי יגון", פירש שהכוונה לשם פעולה, הבלגה.)
*הברה: מנחם בן סרוק (המילה הברה מופיעה כבר בחז"ל, אבל במשמעות כללית של צליל. הברה במשמעות יחידת הצליל הבסיסית המרכיבה מילה מופיעה לראשונה אצל מנחם בן סרוק ואצל רש"י.)
הוכחה: רש"י. (הפועל הוכיח מופיע במקרא, לעיתים במשמעות גערה ונזיפה, ולעיתים במשמעות של בירור דברים. בחז"ל התרחבה עוד המשמעות השנייה, אך את המילה "הוכחה" עצמה גזר רש"י, ודווקא במשמעות השנייה, המקובלת היום).
הכנעה: רש"י. השורש כ-נ-ע מופיעה במקרא במשמעות זו אצל אחאב "הראית כי נכנע אחאב לפניי", אך יצירת המילה הכנעה על בסיס זה אינה מובנת מאליה. מצאנו אותה גם בתפילה שלאחר שמונה עשרה בסידורים, שלא נודע מקורה – "ותן בליבי הכנעה וענווה".
הפוך: רש"י (השורש ה-פ-כ מופיע במקרא במשמעות של שינוי, "ושערה הפך ללבן", אך לא התואר הפוך).
התכה: רש"י. השורש נ-ת-כ קיים בעברית באיוב "כחלב תתיכני". אצל חז"ל וכן בארמית שורש זה קשור לחימום מתכות עד שהן נעשות נוזליות. רש"י גזר מפועל זה את שם הפעולה במשקל הקטלה "התכה".
התמזל מזלי: רש"י. המילה מזל מצויה אצל חז"ל, בעיקר במשמעות כוכבים ומזלות, ורש"י המציא את הפועל בבניין התפעל, בדיוק במשמעות בה הוא משמש היום. למעשה הביטוי "התמזל מזלי" לקוח כולו מרש"י, שתרגם כך את המילים "גד גדי". יש לציין רק שבהקשר ההוא התמזל הוא לשון ציווי, אך אין לכך נפקא מינה לעניין משמעותו.
התפשר: רש"י. הגיע לידי פשרה. השורש פ-ש-ר מצוי אצל חז"ל במשמעות זו, אבל בדרך כלל הדיינים הם שמביאים את הפשרה לנידונים. בבניין התפעל – כך ששני הצדדים יוזמים את הפשרה – מילה זו היא חידוש של רש"י.
התרסה: רש"י. השורש ת-ר-ס קיים בארמית במשמעות חוצפה. "תפיש תירוס אמתא" – תרבה חוצפה השפחה. רש"י יצר מן השורש שם פעולה בעברית במשקל הקטלה – התרסה (רש"י כתב שמילה זו היא "לשון התרסה"). בהמשך גזרו אחרים מן השורש הזה את הפועל בבניין הפעיל "התריס", גזירה שלמעשה נובעת מחידושו של רש"י.
מי חידש? מילים באות ו'
וַסָּת: חיים נחמן ביאליק.
מי חידש? מילים באות ז'
זהוב: רש"י.
זנבנב: חיים נחמן ביאליק.
זכריה (הפרח זיכריני): חיים נחמן ביאליק.
זקנקן: חיים נחמן ביאליק.
מי חידש? מילים באות ח'
חימש (בן הנין): חיים נחמן ביאליק. על בסיס שילש וריבע.
חיסל: חיים נחמן ביאליק. על בסיס שורש המופיע פעם אחת במקרא "כי יחסלנו הארבה" (שם זה בבניין פעל).
חמצן: יחיאל מיכל פינס (חידש כמה שמות של יסודות כימיים בעברית, בתוספת נ' בסוף).
מי חידש? מילים באות ט'
טס: ביאליק חידש את השימוש בשורש הזה לעניין כלי תעופה מכניים (מטוסים). הפועל טס מוזכר פעם אחת במקרא "כנשר יטוש עלי אוכל". ביאליק הציע להשתמש בו כדי לתאר את פעולת התעופה של המטוס. מן השורש ט-י/ו-ס גזר ביאליק בעצמו את המילים: טִיסָה, טַיִס, טַיָּס, מָטוֹס וטַיֶּסֶת.
טפטוף: רש"י. הפועל טפטף קיים בחז"ל. את שם הפעולה טפטוף במשקל קיטול חידש רש"י, ולא במשמעות פעולת הטפטוף אלא במשמעות הטיפות עצמן, בדומה לימינו.
מי חידש? מילים באות י'
יובש: רש"י. השורש י-ב-ש מצוי במקרא במשמעותו היום, אך שם העצם הוא חידוש של רש"י.
ייבוא: חיים נחמן ביאליק. את המילה הזאת גזר ביאליק ממקבילתה, שגם אותה חידש, ייצוא. אלא שלמען הסימטרייה חידש כאן ביאליק שורש חדש, שדווקא תפס: י-ב-א.
ייצוא: חיים נחמן ביאליק.
יסודי: רש"י. המילה יסוד מצויה כבר במקרא במשמעות יסוד הבניין, ורש"י גזר ממנה תואר במשמעות עיקרי ושורשי (אות יסודית היא אות שורש לפי רש"י.)
מי חידש? מילים באות כ'
כחול: יחיאל מיכל פינס, ספר הכוח.
כעסן: רש"י. בעל כעס. השורש כ-ע-ס מצוי כבר בתנ"ך, ורש"י גזר ממנו שם עם במשקל קטלן במשמעות בעל תכונה.
מי חידש? מילים באות מ'
מאוזן: יחיאל מיכל פינס. מלשון מאזניים.
מאונך: יחיאל מיכל פינס, מלשון אנך.
מגדלת (זכוכית מגדלת): יחיאל מיכל פינס.
מאסר: רש"י. השורש א-ס-ר מצוי כבר במקרא, אבל רש"י חידש את המילה מאסר עצמה, במשמעות קרובה לזו שמשתמשים בה היום – בית כלא.
מבדק: רש"י. את המילה הזאת במשמעות בדיקה יצר רש"י, על בסיס השורש העברי ב-ד-ק, הנפוץ בתנ"ך בהקשר בדק הבית ובחז"ל כמו היום, לכל עניין של בדיקה.
מגודל. רש"י. אצל רש"י המילה אינה כמו בימינו, גוף גדול, אלא במשמעות אדם גאוותן, בעל גבהות רוח.
*מוסב: רש"י. המילה מוסב קיימת כבר במקרא במשמעות שינוי – (מוסבות שם), אבל רש"י משתמש בה באופן נרחב במשמעות משלו: מוסב – מתייחס אל. כפרשן, המילה שימשה אותו הרבה כיוון שהיא מציינת לאיזה חלק במשפט קודם מתייחסת מילה נתונה.
מזחלת: חיים נחמן ביאליק.
מטוס: חיים נחמן ביאליק. ראו ערך טס.
מימן: יחיאל מיכל פינס. על בסיס המילה מים, כמו בלשונות אחרות (חידש כמה שמות של יסודות כימיים בעברית)
מענק: חיים נחמן ביאליק.
מצלמה: חיים נחמן ביאליק. למען האמת את היסודות להמצאת המילה הניח יחיאל מיכל פינס, כשחידש את השימוש בשורש צ-ל-מ לתיאור פעולת ה-camera. לביאליק לא נשאר אלא להציב את השורש צ-ל-מ במשקל הכלים מקטלה.
מקפצה: חיים נחמן ביאליק.
*משך: רש"י. המילה קיימת כבר במקרא אבל רק כשם של חפץ, אולי שק, "משך הזרע". אצל חז"ל כבר יש לה משמעות של המשך והתפרסות, אבל רש"י הוא שחידש את המשמעות הרווחת בימינו: משך זמן.
*משמעות: רש"י. רש"י השתמש במילה הרבה במשמעות של "פירוש", שנפוצה עדיין היום. המילה משמעות קיימת אצל חז"ל בביטוי "משמעות דורשים" אבל לא זו המשמעות המקובלת כיום. המילה משמעות נגזרה כנראה מן המילה "משמע" החז"לית. ייתכן שרש"י השתמש במילה שהייתה כבר מקובלת בימיו ולא הוא עצמו חידש אותה, אך מכל מקום אצלו מצאנוה לראשונה. בתוספת נ').
משקפת: יחיאל מיכל פינס.
מי חידש? מילים באות נ'
נדנדה: חיים נחמן ביאליק.
נלעג: חיים נחמן ביאליק.
מי חידש? מילים באות ס'
סבלנות: רש"י. המילה הזאת היא לגמרי של רש"י במשמעות קרובה לזו שהיום ועם קונוטציה ברורה לענווה. גם את המילה סבלן, שממנה נוצרה סבלנות, חידש רש"י אך היא פחות בשימוש היום.
סָגול: יחיאל מיכל פינס.
סתור: רש"י. השורש ס-ת-ר במשמעות הריסה מצוי אצל חז"ל, למשל סתירת זקנים בניין, ורש"י גזר ממנו תואר בצורת פעול.
מי חידש? מילים באות ע'
עגבנייה: יחיאל מיכל פינס. על אף פולמוס גדול בנוגע לשם, בשל הרמיזה המינית שלו (עגבים), וכנגד הצעתו של אליעזר בן יהודה בכבודו ובעצמו (אדמניה), תפסה המילה עגבנייה והתקבלה בציבור.
עייפות: רש"י (וגם הערוך) גזרו שם עצם מופשט זה מן המילה עייף, הנפוצה במקרא ובחז"ל.
ערגה: חיים נחמן ביאליק, על דרך מילים כמו חמדה ןעל בסיס הפועל "כאייל תערוג על אפיקי מים".
מי חידש? מילים באות פ'
פחמן: יחיאל מיכל פינס. על בסיס המילה פחם, כמו בלשונות אחרות (חידש כמה שמות של יסודות כימיים בעברית, בתוספת נ').
פיצול: רש"י. רש"י חידש את המילה הזאת מן השורש פ-צ-ל המצוי במקרא, במשמעות שונה, במשקל קיטול. המשמעות במקרא היא קילוף, ורק אצל חז"ל מצאנו "איילה זו קרניה מפצילות", מפוצלות. רש"י הוא שלקח את השורש הנדיר הזה, במשמעות הנדרה הזאצ, מחז"ל והשתמש בו באופן גורף במשמעות המקובלת בימינו, וגזר אותו בבניינים שונים. נראה שדחיפת המילה לשימוש במשמעותה המקובלתהיום, רשומה על שם רש"י.
פקחות: רש"י. המילה פיקח מצויה אצל חז"ל ורש"י הוסיף לה צורן סופי ות והפך אותה לשם עצם מופשט.
פקחי: חיים נחמן ביאליק.
*פרוטרוט: רש"י. המילה מצויה בחז"ל אך בשממעות שאינה מקובלת היום כלל, הפרוטות הקטנות הנותרות אחר הספירה. רש"י השתמש בביטוי במשמעות "בפירוט רב", והמשמעות הזאת רשומה על שמו בלבד.
פרשן: רש"י. המילה פרשן עצמה, המאפיינת את רש"י יותר מכל, היא חידוש של רש"י, על בסיס השורש המוכר פ-ר-ש במשקל קטלן כמציין בעלח עיסוק.
פשט. רש"י. רש"י הוא הראשון שהשתמש במילה "פשט" במשמעות המקובלת היום, המשמעות הפשוטה של הדברים. המילה בארמית היא פשטא, ורש"י הסיר ממנה את הא' כדי לתרגמה. אצל חז"ל נפוצה המילה "פשוט" בהקשר זה, כמו פשוטו של מקרא.
מי חידש? מילים באות צ'
צחקק: חיים נחמן ביאליק. ביאליק גזר את השורש צ-ח-ק-ק מן השורש צ-ח-ק באמצעות הכפלת אות שורש אחרונה, שלה משמעות מקטינה.
צילם: יחיאל מיכל פינס.
צַלָּם: יחיאל מיכל פינס.
מי חידש? מילים באות ק'
קדחתני: חיים נחמן ביאליק. מן המילה קדחת בתוספת צורן סופי ני. ביאליק השתמש במילה זו (בהקשר חיובי פחות) כדי לתאר את סגנונו של הסופר יוסף חיים ברנר.
קמצנות: רש"י. רש"י גזר מילה זו מן השורש ק-מ-צ, המצוי כבר במקרא במשמעות כף יד סגורה. אבל המילה עצמה, וכן המשמעות המטפורית הנהוגה היום, של אדם שאינו נותן מכספו לאחרים – החידוש הוא של רש"י.
קשקוש: רש"י. בתלמוד מצאנו את המילה הזאת במשמעות של עידור. רש"י משתמש בה מכיוון אחר לגמרי, של נקישה, המקובלת גם בימינו – אולי על בסיס "איסתרא בלגינא קיש קיש קריא".
מי חידש? מילים באות ר'
רכות: רש"י. על בסיס המילה רך בתוספת ות לציון תכונה.
רשרוש: חיים נחמן ביאליק. המדהים הוא שאת המילה הזאת בדה ביאליק לחלוטין מליבו. אין לשורש ר-ש-ר-ש רמז במקורות קודמים. אולי חידש אותו על בסיס מין אמונטופיאה.
מי חידש? מילים באות ש'
*שורש: רש"י? המילה מצוייה כבר במקרא. במשמעות של אות שורש דקדוקית, רש"י הוא הראשון שהמילה נמצאה אצלו. אין זה אומר בהכרח שהוא שייסד אותה במשמעות זו, אך הדבר ייתכן.
*שידול: רש"י. השורש ש-ד-ל מקורו בארמית, ורש"י יצר עבורו צורה עברית במשקל שם הפעולה קיטול. בהמשך התגלגל הפועל כולו לעברית במילים כמו שידל, השתדל וכדומה.
שלדג: חיים נחמן ביאליק.
שמנוני: חיים נחמן ביאליק.
שנינות: חיים נחמן ביאליק.
מי חידש? מילים באות ת'
תאונה: חיים נחמן ביאליק.
תגובה: חיים נחמן ביאליק.
תהומי: חיים נחמן ביאליק.
תווית: חיים נחמן ביאליק.
תירוץ: רש"י. השורש ת-ר-צ קיים בארמית של הגמרא, ורש"י ייבא אותו לעברית וייסד ממנו את המילה "תירוץ" במשמעות של תשובה על קושיה.
תנוחה: יחיאל מיכל פינס.
