בניין קל = בניין פעל?! הסבר מקיף

מה זה בניין קל? התשובה הקצרה היא שזה כינוי נוסף לבניין פעל. דוגמאות: אָמַר, סָגַר, יָדַע, חָשַב ועוד כהנה וכהנה. אם זה כל מה שרציתם לדעת, אז תודה ושלום, שמחתי לעזור:)
אבל אם אתם סקרנים לדעת למה בנין פעל זכה בשם הזה, בנין קל, ומהי בכלל משמעותו של הביטוי הזה "בניין קל" – הסבר לכל זה ידרוש מאיתנו  לצלול קצת יותר לעומק. במאמר הזה אנחנו עומדים לחקור את בניין קל מכל צד ופינה, כדי להבין בדיוק מיהו ובעיקר למה.
בטרם נתחיל – עובדה פיקנטית על הבניין הקל הזה, פרט שישמש לנו אבן דרך ותמרור לאורך המאמר כולו:
בניין פעל קל הוא הבניין הנפוץ ביותר בשפה העברית. במקרא בערך 50% מן הפעלים שייכים לבניין פעל קל, וגם בדורות הבאים הבניין הזה תופס נפח נכבד בנוף הבניינים, יותר מכל בניין אחר.

אבל למה בעצם הבניין הזה כל כך נפוץ?
שפשפו את העיניים, ראיתם נכון. הופיעה כאן עכשיו השאלה "למה".  אני יודע, זאת לא שאלה שאמורים לשאול, שבעת בנייני העברית הם אקסיומות, עובדות נטולות סיבה ועקרות מתכלית, שפשוט היו שם מאז ומעולם. ואם בניין אחד נפוץ מעט יותר מאחרים, זה בוודאי לא נושא שאמור לטרוד את מנוחתו של מישהו.
אז זהו, שלא. השפה נוצרה בפיהם של דובריה התנ"כיים, בני אדם כמוני וכמוכם, ומוחותיהם הקדמוניים נטו לבניין פעל חיבה מרובה.
יש כאן התרחשות, יש לה סיבה. הסיבה טמונה בכינויו הנוסף של בניין פעל – בניין קל. מטבע הדברים, כל אחד מעדיף לקחת איתו לדרך משהו קל על פני כבד, בוודאי כשמדובר בבניין. השאלה אפוא מתחילה מוקדם יותר: מדוע זכה בניין פעל בכינוי הנחשק הזה.
במאמר זה נצלול לעומקם של דברים וננסה להבין מהי.

"בניין פעל הוא בניין קל" - האומנם?

יש בלשנים שאוהבים את עקרון הפשטות. לפי עקרון זה, ככל שמבנה לשוני הוא פשוט יותר, כך הוא יהיה נפוץ יותר בשפה. הנחת היסוד היא שבני האדם הם עצלנים, ועל כן ישאפו להשתמש בתבניות הפשוטות ביותר.
האם זה נכון תמיד? האם לא יכלו הילידים האפריקניים להמציא לחיית הענק רובצת האגמים שם קליט ופשוט יותר מ"היפופוטם"? נניח לטענות שכנגד כרגע, ונבדוק אם עקרון הפשטות מסייע לנו להבין את מעמדו הבלתי מעורער של בניין פעל כנסיך הבניינים.
האם בניין פעל הוא הבניין הפשוט ביותר שבנמצא?
התשובה לכך היא מורכבת. בנין פעל פשוט מבחינות מסויימות, אבל מורכב יותר מרוב הבניינים, מבחינות אחרות.

בניין פעל - בניין מותאם אישית

בשביל מי שמלמד עברית, במיוחד לעולים חדשים, בניין פעל מהווה חתיכת כאב ראש, האזור הממולכד של מערכת הפועל העברית.
יש בניינים סימפטיים ממנו בהרבה, בניינים צפויים, מאורגנים ומסודרים פי כמה. יש מורים וגם ספרי לימוד שמעדיפים להתחיל וללמד בניינים אחרים לפני פעל, למשל את בניין הפעיל.

כי אומנם צורת העבר של בניין קל – פעל היא אחידה ופשוטה – פָּעַל – אבל ההווה והעתיד שלו מסתעפים לכמה אופציות לפי חוקים שנראים לפעמים ממש שרירותיים, ואולי הם אכן כאלה.

נתחיל בהווה.
לכל הבניינים צורת הווה (בינוני) אחת ויחידה. למשל פיעל – מְפַעֵל. אין עוד. לעומת זאת, לבניין פעל יש לא פחות מ-3 צורות הווה.

  1. צורת ההווה הנפוצה ביותר של בניין פעל היא פּוֹעֵל. דוגמאות: הולך, יורד, חומד, נושך.
  2. לצד צורה זו קיימת צורת פָּעֵל. דוגמאות: רעֵב, צמֵא, גדֵל, ישֵן. חלק מהצורות האלה מוכרות לדוברי העברית, אבל בחלק מהן מתמידים דוברי עברית ילידיים לטעות עד זקנה ושיבה. מי מאיתנו לא שמע משפטים כגון "איך הילד גודל יפה!" או "רד ממני אבא, אני יושנת עכשיו"?
  3. צורה נוספת של בניין פעל, גם בעבר, היא צורת פָּעוֹל. לצורה זו שייכות מילים כמו יכול (בהווה, אבל גם בעבר!) וקטונתי. צורה זו נדירה מאוד, אפילו במקרא.

עד כאן התייחסנו רק לצורות העבר וההווה. מה בנוגע לצורת העתיד? ובכן, גם כאן העניינים אינם פשוטים. זה שיודעים שפועל שייך לבניין קל, עוד לא מבטיח הרבה לגבי צורת העתיד שלו. לפעלים בבניין קל שתי צורות עתיד אפשריות: יפעול (הצורה הנפוצה יותר. דוגמאות: ידרוך, ישמור, יטרוף) ויפעל (דוגמאות: ישאג, ישמח, יגדל). האם יש היגיון בשיגעון הזה? בדרך כלל כן, אבל שימו לב שמדובר בכלל דקדוקי נוסף שיש להעמיס על מוחנו המיוגע: את צורת יפעל מקבלים שורשים שאחת משתי האותיות האחרונות שלהם היא גרונית (אותיות האח"ע). את צורת יפעול מקבלים כל השאר. זה לא כלל של 100%, למשל המילים ירכב וישכב אינן מכילות אף לא אות גרונית אחת לרפואה, ובכל זאת הריהן כפי שהן.

כעת נוסיף לתערובת גם את צורת שם הפועל. כאן דווקא יש איזו תמימות דעים, לכאורה, מקיר לקיר: שם הפועל של בניין קל הוא לפעול. למשל: לגמור, לזרום, לרכוש, לברוח. איזו אחידות מופלאה. אה, כן, חוץ מהפועל לשכב. וגם, בגזרות השונות נוצרות מפלצות שלא ברור מאין באו: לשבת, לגשת, לתת, לחנות, לעוף, לחון. לא חשוב, נעזוב את הגזרות כרגע, הן עושות צרות צרורות גם לבניינים אחרים.

אבל זה עוד לא הסוף. חוקרי העברית נוהגים לשייך לבניין קל גם את צורת הסביל פעוּל, דהיינו מילים כמו סגוּר, רצוּי, מעוּך, קבוּע. צורה זו נקראת צורת הסביל הפנימי של בניין קל. כאילו הבניין הזה לא מספיק עשיר גם בלי זה.

בקיצור, אם אתה במקרה פועל ובחרת להתגורר בשיכון של בניין פעל, אתה צריך לבחור קודם כל באיזה דגם מותאם אישית אתה חפץ – ויש לך בחירה מודולרית: אתה צריך להחליט איך ייראה העבר שלך, ההווה שלך, העתיד שלך, הציווי, שם הפועל ועוד ועוד – וכל החלטה עומדת בנפרד ואינה מחייבת החלטות אחרות. כפיצוי, בשלב מסירת המפתח בדרך כלל תקבל בונוס: סביל פנימי משלך.

לא פלא שלעולים חדשים נשבר הראש מהבניין הזה. בניין קל? ספרו לסבתא.

טבלת צורות העבר של בניין קל פעל - גזרת השלמים
טבלת צורות העתיד של בניין קל פעל - גזרת השלמים
טבלת צורות הציווי של בניין קל פעל - גזרת השלמים
טבלת צורות הבינוני של בניין קל - גזרת השלמים
טבלת צורות שם הפועל ושם הפעולה של בניין קל - גזרת השלמים
טבלת הנטיות של בניין פעל קל בגזרת השלמים - עבר בינוני עתיד ציווי שם פועל ושם פעולה

בניין פעל - הדָּוִד של הבניינים

ואחרי ככלות הכול, צריך להודות ביושר: יש כמה איכויות שאי אפשר לקחת ממנו, מבניין קל-פעל.

בניין פעל מגיע למערכת המילים מצוייד פחות מכל בניין אחר. בעולם של בניינים גָּלְיָתִים עתירי דגשים ומוספיות, עומד בניין פעל כדוד המלך בשעתו, בידיים חשופות. ידיים חשופות משלוש בחינות: מוספיות, דגשים, ותנועות קיצוניות. מיד נפרט.

מוספיות

לבניין פעל אין אף מוספית. בניין נפעל סוחב איתו נ' באשר יילך, הפעיל והופעל מלווים בה' תחילית, ומגדיל לעשות התפעל, שמתהדר בקונסטלציה של הברה סגורה שלמה, בת שתי אותיות, הִתְ.

לפעל אין כלום.

הוא לא היחיד, יש להודות. איתו עומדים איתן פיעל ופועל. אבל: פיעל ופועל עקשנים פחות מפעל. בצורת הבינוני, זמן הווה, הם מקבלים מ' תחילית (טיפל וטופל בעבר, אבל מטפל ומטופל בהווה). בניין פעל, גם בזמן הווה, מתנזר מתחיליות. כעברו כן הוֹוֵהוּ. (אמר בעבר ואומר בהווה).

איזה בניין מלך, הא?

דגש תבניתי

אם התחלתם לפתח סימפטיה מעודנת כלפי פיעל ופועל, כדאי שתרדו מזה מהר. לחפיפניקים הם אולי נראים קלילים ונחמדים, אבל בעגה המקצועית הם מכונים "הבניינים הכבדים". זאת מפני שחלק מהותי מתבניתם הוא דגש תבניתי חזק בע' הפועל, האות האמצעית.

ואל תטעו: הדגש הזה אינו נקודת חן תמימה. מדובר במכפל. ההגייה של פעלים בבנייןפיעל כוללת הכפלה של האות האמצעית. בעברית המקקורית לא אמרו "שילם" כמו שאומרים אנחנו, הלפלפים. כלכו לכם אל בית כנסת תימני או מרוקאי ראוי לשמו, ותשמעו כיצד מתיזים החזן ובעל הקורא את הפועל: "שִלְ-לֵם". לעיתים קרובות אף שִלְלְלְלְלְלְלְלְלֵם. זה כל הגעשמאקט בבניין הזה, הדגש החזק, וזה אולי תענוג צרוף אבל פשטות מאן דכר שמיה?

כיוצא בו בדיוק בניין פועל, והס מלהזכיר את התפלצת ששמה בניין התפעל. זו האחרונה לא הסתפקה בצרור התחיליות הכביר שלקחה בשבי ואיתו היא נסחבת לכל מקום. גם דגש חזק חמדה לה, וקיבלה.

מבחינת דגש, הפעיל, הופעל ונפעל הם צדיקים תמימים (לכאורה. נפעל הצליח להסתבך בקטטת רחוב עם דגש חזק, וחטף כמה דגשים כואבים במקומות לא צפויים), אבל כפי שצייננו, הם רחוקים מלהיות הוריאציה הפשוטה ביותר לשורש – שהרי יש להם מוספיות.

תנועות קיצוניות

אבל זה עוד לא הכול.
כידוע, יש בעברית בת ימינו 5 תנועות: a, e, o, i, u. אם תנסו לבטא את התנועות הללו בעצמכם, תגלו שהתנועות i ו-u דורשות מכם מאמץ גדול יותר מן השאר. תנועת i מכריחה אתכם למתוח את השפתיים בחיוך מעושה. זו הרי הסיבה לנוהג המוזר לקדם את פני הפלש במצלמה ב"cheese" נלהב. לעומת זאת, תנועת u דורשת מאיתנו את ההיפך הגמור: לכווץ את השפתיים ולפלוט את האוויר מבעד לעיגול צר מאוד. בעניין זה נוכל להזכיר את הבדיחה על הישראלית שבאה לדוקטור עם בעיה: הפה שלה גדול מידיי. הדוקטור ציווה עליה לומר חמישים פעם ביום את המילה "brown" בכוונה ולאט, כי זו מילה שתכריח אותה לפתוח את הפה גדול מאוד. כעבור חודש חזרה האישה לדוקטור והתלוננה שמצבה נעשה רק גרוע יותר, הפה שלה כמעט סתום עכשיו. "תרגלת?" שאל הדוקטור. בוודאי, אמרה האישה. אמרתי אפילו מאה פעם: "חוּם, חוּם חוּוּוּוּם".

בדיחה בדיחה, אבל היא ממחישה את הנקודה: התנועות הללו דורשות מאיתנו יותר מאמץ מאחרות. עכשיו – בואו ונראה: מי מבין הבניינים מתנזר מהן מתוך התחשבות אצילית בנו, הדוברים התמימים, ומיהם הבניינים המושחתים שחוגגים עליהן כאילו אין מחר?

אז יעלו ויבואו קודם כל הבניינים הסבילים – פועל והופעל, שמתהדרים בצליל u כסמל מסחרי, שמעיד על סבילותם. זה מאוד נחמד מצידם, להודיע קבל עם ועדה שהם סבילים, אבל שלא יתפלאו אחרי זה אם כמעט לא ישתמשו בהם. למי יש כוח לומר כל כך הרבה "u"?
אחריהם נמצא את פיעל, הפעיל, נפעל והתפעל – כולם בחרו להם, מכל התנועות שבעולם, ב-i החייכני. אולי הם מנסים לצבור כך אנרגיות בשביל האקטיביות שלהם (של רובם לפחות), ובדרך כלל אנחנו מסתדרים עם זה. אבל להעניק להם את הבכורה? אחרי שהן מכריחות אותנו להיראות כמו ליצנים? שישכחו מזה.

מי נשאר בצד, צנוע ונחבא אל הכלים? בניין פעל הטוב, שכל כולו רק קמץ ופתח, שני הצלילים הזורמים והנוחים ביותר שניתן להעלות על הדעת.

בנין פעל קל כנגד כולם: מצב הנקודות עד כה

ובכן, עד כה דומה שאין בכלל ספק. למתבונן מן הצד נראה כאילו כל הבניינים משתתפים בתחרות "מי הכי מגניב" או "למי יש הכי הרבה גאדג'טים", חוץ מבניין פעל שניזון מלחם צר ומים לחץ ומאיר פנים לכל אדם:

למה לבניין פעל קוראים בניין קל

מסקנה: יש תחום אחד שבו בניין פעל מוכיח כישרון עליון: הוא מאפשר לנו, הדוברים, להיות הכי עצלים שאפשר ולהניע את שרירי הפה הכי פחות.

ומסתבר שזה מה שהכי מעניין אותנו.

אבל... מה זה בכלל קל?

האמת היא שהאשם האמתי בכך שאתם נאלצים לקרוא את כל הגְּבָב הזה, הוא בכלל לא בניין פעל, איש חסיד היה.

האשמה היא המילה "קל".

למילה קל יש בעברית משמעויות רבות ושונות. בשליפה מהירה נוכל למנות שלוש מהן:

  1. שאינו כבד: התרמיל קל מאוד.
  2. שאינו חמור: פצוע קל.
  3. שאינו מסובך: החומר למבחן היה ממש קל.

בניין פעל הוא בנין קל במשמעות מספר 1. הוא מכיל אותיות שורש נטו, ללא שוונצים וקפלי שומן כאלה ואחרים. הוא בהחלט לא כבד.

בשום אופן לא ניתן לומר שהוא קל במשמעות 3, כי סיבוכי אישיות ומורכבויות יש לו למכביר.

ילדים, היזהרו מבניינים נפוצים

אבל לא הכול מסודר בחיים שלנו, לא.
כי כאן אנחנו נזכרים בנתון המצמרר שהצגנו בהתחלה: מעל 50% מן הפעלים בתנ"ך נוטים בבניין קל.
גם כיום חולש בניין קל על הנתח הגדול ביותר מן הפעלים בעברית.
וכאן הבן שואל: מדוע, הו מדוע עוללו לנו זאת אבותינו הקדמונים? איככה לא בושו לעשות את הבניין המסובך הזה ליסוד מוסד לשפתם? האם נבצר מהם לייצר בניין שיהיה גם [שאינו כבד] וגם [שאינו מסובך]? האם הם התאמצו בכוונה למרר את חייהם של עולים חדשים שכל חטאם היה שרצו ללמוד עברית?

ובכן, מובן שלא. על אף הקושיות האדירות שמערים ההיפופוטם על חיינו, אני נוטה להסכים עם הבלשנים חובבי הפשטות.
המורכבות והעושר של בניין קל-פעל נובעים באופן טבעי וישיר מן התפוצה הנרחבת שלו.
תחשבו על זה: ככל שיש יותר אנשים שצורכים מוצר מסוים, כך גדל מספר הווריאציות שלו. קחו למשל כדוגמה מכוניות של 5 מושבים מול מכוניות של 7 מושבים. כמות הדגמים שעומדת בפני רוכש הרכב בן 5 מושבים היא אדירה. לעומת זאת אב מותש לארבעה ילדים ומעלה ייתקל ביקום קטן וסגור מאוד של רכבים, שדי חוזרים על עצמם.
ככה זה תמיד. ככל שיותר אנשים משתמשים במשהו, הדקויות שבו הולכות ומתפרטות לווריאציות ממשיות.

להבדיל, גם בעולם הווירוסים זה עובד כך. ככל שווירוס זוכה לתפוצה רבה יותר, כך הסיכוי שיפתח מוטציות הוא גדול יותר.

דוגמה אחרונה ומכריעה ביותר: סקרי בחירות. ככל שהסקר פונה למספר גדול יותר של אנשים, כך יגדל מגוון התשובות. בסקר של 500 איש כנראה לא נמצא אף אחד שמתעתד להצביע למפלגת קז – הקוזאקים היהודים. לעומת זאת בסקר של 50,000 איש, דווקא נמצא אחד כזה. כנראה.

זה בדיוק מה שקרה לבניין פעל-קל. בשל תנופת התפוצה שלו, הצליח בניין פעל לשמר וריאציות שונות ומשונות שהספיקו להיווצר רק בו. כל מיני צרכים נידחים של דוברי השפה באו אצלו לידי ביטוי, פשוט מפני שהוא העניק להם מרחב מספק. קליקה אנינה של דוברים חשקה נפשה בסביל פנימי – והנה הוא נוצר. צורות הווה נוספות – יאללה, למה לא. האות גרונית בסוף קצת מעיקה – טוב, בואו נטפל בזה לרווחת הדובר הממוצע.

אם נחזור למשל המכוניות, כשיש למוצר הרבה משתמשים הוא מקבל הרבה מאוד פידבקים ומפתח ניואנסים בהתאם. מעט משתמשים לא מגיבים מספיק, והמוצר נותר פשוט.

ללומדי השפה ריבוי הווריאציות של בנין קל הוא מטרד – אבל לאנשים שייצרו את השפה זה דווקא גן עדן עלי אדמות. גן עדן שבו צומחות ערוגות ערוגות של אפשרויות, המתאימות לכל אחד כפי צרכיו. אז כן, אילו אנחנו היינו ממציאים את העברית, בניין קל היה כנראה עוד הרבה יותר קל, מכל בחינה – אבל אם זה המחיר שעלינו לשלם על האחזותנו בשפה העתיקה והיפה הזאת, ובכן, אני אישית מוכן.

בנין קל - הסבר סינכרוני (הערה למתקדמים)

הקורא הנבון הבחין בוודאי שהתיאור הציורי דלעיל, כולל ההשוואות המלומדות לווירוסים ולרכבים – מתייחס לווריאציות הרבות של בניין קל כתוצר נלווה לתפוצתו הרבה. זוהי הסתכלות סינכרונית על השפה, המשקפת את מצב העניינים בעברית ברגע נתון ואינה מנסה לחקור אחר התהליכים ההיסטוריים שהביאו אליו.
אני מתיר לעצמי להשתמש בשפה סינכרונית בעיקר מפני שעד היום מקורם של הבניינים בשפות השמיות לוט בערפל, ולא ברור כיצד נוצרו בכלל.
אמת היא שנעשו כמה נסיונות לבקוע את הערפל הזה. הנועז מביניהם הוא כנראה של ד"ר גיא דויטשר בספרו "גלגולי לשון" (מומלץ בחום). על פי דויטשר יוצאי הדופן של בניין קל משקפים שרידים עתיקים במיוחד של השפה, ואף את הדרך שבה נוצרו הבניינים כולם. את הנאמר במאמר זה, ייתכן שדויטשר היה מנסח כך: בניין פעל עשיר בווריאציות מפני שתפוצתו רחבה כל כך, וכשהתפוצה רחבה משתמרות יותר מוזרויות מעניינות – סטטיסטית.

בניין קל הוא בניין פעל: פעלים בתבנית אָמַר, יָרַד, שָמַר.

לא מפני שהוא קל ללמידה, אלא מפני שהוא פשוט ולא מורכב מבחינת המבנה שלו. ללא דגש, ללא מוספיות, ועם תנועות נוחות להגייה.

זה קללללל. בניין פעל קל. הבניין הזה חולש על כ-50% ממסת הפעלים בעברית.

יש יותר מ-4 צורות לבניין על קל. בזמן הווה בלבד יש ארבע, וזוהי כנראה כוונת השאלה.
1. פוֹעל ׁׁ(שומר)
2. פעוּל (שמור)
3. פעֵל (עייף)
4. פעֹל (יכול)

תוכן עניינים

יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

אני אוהב מילים. חוקר אותן, ממשש אותן, לש אותן, יוצר בהן - וגם מלמד אותן. משמש כמורה לעברית בישיבה התיכונית מצפה רמון, וגם באתר הלימודים הטוב בארץ "גול". מעבר לכך אני מנהל את ערוץ היוטיוב הגדול בישראל בנושאי עברית, ונהנה במיוחד מלפצח פסוקים בתנ"ך, ומלכתוב סיפורים. המון.

טעמי המקרא כחיישנים רגישים

לפעמים בזכות טעמי המקרא בעל קורא נעשה מודע לניואנסים קטנים ומפתיעים בפסוקים, שרוב האנשים פשוט לא מבחינים בהם.חוויתי את זה בפרשת השבוע (שעבר. במדבר). ברשימת

קרא עוד »
ילדת האפרסמון מול אגדת החורבן

מנשה הזוכר

פסוק מוזר מסוף ויחי:"וירא יוסף לאפרים בני שילשים, גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף".מבלי להיכנס לשאלה האם מנשה או אפריים הביאו ילדים

קרא עוד »