מלעיל ומלרע: כל מה שרציתם (ושלא רציתם) לדעת על הטעמה

מה זה מלעיל ומלרע?

קודם כל, מדובר במונחים בארמית שמשמעותם:
מלעיל = מלמעלה.
מלרע = מלמטה. 

המונחים האלה מציינים את רכיב ההטעמה בשפה, שהוא למען האמת רכיב חמקמק למדי. החמקמק מכולם. למה אני מתכוון?

אם לצורך העניין אשאל אתכם ממה מורכבת מילה – כולכם תדעו לענות לי שכל מילה היא אוסף של אותיות ושל סימני ניקוד, או בשפה מדויקת יותר – עיצורים ותנועות. אבל האמת היא שזה לא הכול. כלי הדיבור האנושיים מסוגלים לניואנסים נוספים מלבד צלילים ועיצוב זרימת האוויר מן הפה שביניהם. בעברית קיים רכיב אחד נוסף שנקרא הטעמה.

הטעמה היא הדגשה של חלק אחד במילה יותר מאחרים. מדובר אומנם בניואנס עדין, אבל כל דובר עברית מבחין בו. הוא מוכרח. כולנו מבדילים היטב בין יצחַק (רבין) ליִצְחק הירקן. כולנו גם מבדילים בין "אני אוהב אותך כפָּרה" ל"אין לך כפרָה לעולם". נסו להחליף את הדרך שבה אתם הוגים כל מילה בין המשפטים השונים, ותגלו זאת. הניואנס הזה נקרא הטעמה.

בעברית ניתן להטעים רק אחת משתי הברות בכל מילה: או האחרונה, מה שנקרא מלרע, או זו שלפניה, מה שנקרא מלעיל. בשפות אחרות, למשל ערבית, יש אפשרות נוספת – להטעים את ההברה השלישית מהסוף (גם בעברית המקראית זה ככה לעיתים נדירות, למשל בפסוק: וברוח אפיך נֶעֶרְמוּ מים), ובשפות הודו אירופיות גם את הרביעית מהסוף – אבל העברית קמצנית בהקשר הזה. שני סוגי הטעמה, וכל השאר מילים לועזיות או סלנגים שהשתרשו.

לכל מילה בעברית יש הטעמה משלה, והיא חלק חשוב בהגייה שלה. 

הטעמה מוזיקלית – חרוז זכרי וחרוז נקבי

אם אתם מכירים את המושג הטעמה מעולם המוזיקה, לא טעיתם. ההטעמה היא משמעותית מאוד בכל מה שקשור למוזיקה, והטעמה שונה לתיבה מוזיקלית עשויה לשנות אותה לחלוטין. מדובר בדיוק על אותו העניין, אלא שהמונחים המוזיקליים מן הסתם אינם מלעיל ומלרע, ויש בהם ניואנסים נוספים.

שירים הם המקום שבו נפגשות המילים עם המוזיקה, וגם בהם יש משמעות למלעיל ולמלרע. זה בא לידי ביטוי בעולם החרוזים. מסתבר, שבכל הנוגע לחריזה, אם לא נקפיד על התאמה בהטעמה (תופים) השומעים ירגישו בהבדל. ולא יאהבו אותו. צריך לחרוז מלעיל במלעיל ומלרע במלרע, אחרת זאת צרה צרורה. קחו למשל את שורת השיר האלמותית הבאה (שחיברתי ברגע זה):

עץ ליד הכותל / אני היום שותל

לכאורה חרוז נפלא. חרוז משובח. תנועה + הברה שלמה זהות. מה אפשר לבקש יותר? ובכל זאת, עפעס, משהו חורק כאן. מרגיש לא נכון. וזה בגלל שלמילה כותל הטעמה מלעילית (כותל), ואילו המילה שותל הטעמתה מלרעית (שותל)

מרגישים את זה יותר בבירור כששרים. בואו נעשה ניסוי: נסו לשיר את הבית הראשון של "ירושלים של זהב", כאשר במקום לומר "אוויר הרים צלול כיין" תגידו "אוויר הרים צלול כזכוכית". 
נו, מה אתם אומרים? איך החוויה? לא משהו, אני מנחש. קרה לכם אחד מן השניים: או שאמרתם זכוכית, והרגשתם שזה מוזר, או שאמרתם זכוכית כראוי, אבל הרגשתם שהמנגינה לא עובדת. וכל זה למה? כי המילה "יין" מועמת במלעיל, ויושבת על הברה מוזיקלית שגם היא מלעילית. במשבצת הזאת במנגינה הזאת אפשר להכניס רק מילים מלעיליות. כאשר מנסים לאכלס את התיבה המוזיקלית הזאת במילה המוטעמת במלרע זה פשוט לא יישמע טוב, המוזיקה תכניע את המילה או המילה את המוזיקה – בכל מקרה ההרמוניה תיפגע.

לעומת זאת התיבה החותמת הבאה "וריח אורנים" היא מלרעית, ושם לא תוכלו כלל וכלל להכניס מילה כמו "יין".

אם אינכם מאמינים לי, בואו נעבור על כל המילים החותמות שורות בשיר הזה, ותראו איך באופן עקבי לחלוטין שורה אחת מצוידת תמיד בסיומת מלעילית, בעוד שהשורה שאחריה מצוידת בסיומת מלרעית (אני מדבר על הבתים, לא על הפזמון שכולו מלרעי):

אויר הרים צלול כיין – מלעיל.
וריח אורנים – מלרע.
נישא ברוח הערביים – מלעיל.
עם קול פעמונים. – מלרע.

ובתרדמת אילן ואבן – מלעיל.
שבויה בחלומה – מלרע. 
העיר אשר בדד יושבת – מלעיל.
ובליבה חומה – מלרע.

איכה יבשו בורות המים – מלעיל.
כיכר השוק ריקה – מלרע.
ואין פוקד את הר הבית – מלעיל.
בעיר העתיקה. – מלרע.

ובמערות אשר בסלע – מלעיל.
מייללות רוחות – מלרע.
ואין יורד אל ים המלח – מלעיל.
בדרך יריחו. – מלרע.

טוב, נראה לי שהבנתם את הרעיון. אם אתם רוצים לוודא את העניין בעצמכם אתם מוזמנים להאזים בשימת לב לשיר הזה, שליחו לעולם לא נס ותמיד כיף לשמוע: