כשסבתא גערה בלורד וולדמורט: מדריך לכתיבת סיפור חיים פנטסטי

ההצעה שדלהלן מיועדת למתקדמים, ומתאימה במיוחד כשרוצים להנציח אדם שאהב מאוד לדמיין ולצחוק. בכל מקרה מומלץ לקרוא אותה בעיון, כי היא פותחת את הראש לאפשרות מרתקת במיוחד.

ניתן לקחת את דמותו של יקירכם ולהפוך אותה לגיבורה בתוך סיפור בדיוני לחלוטין. מאפייניו של יקירכם יישמרו: פניו, אופיו, התנהגותו, ביטויים השגורים על פיו, כל הפרטים הקטנים האלה יישארו. אלא שהעלילה שבתוכה כל זה יהיה ממוקם, היא עלילה שלא הייתה מעולם.

מכותב של ספר כזה נדרש להכיר את הגיבור לפני ולפנים. להכיר אותו כל כך טוב, עד כדי לשער מה הוא היה עושה בסיטואציות מסוימות שבהן נציב אותו. זהו ניסוי מחשבתי שיותר משהוא עוסק בסיפור החיים של הנפטר, הוא עוסק ברושם שהותיר על קרוביו. מכיוון שהרושם הוא מה שנשאר איתנו, והוא באמת מה שאנחנו מקבלים מאהובנו שהלך לעולמו, העבודה על ספר כזה עשויה להיות משמעותית הרבה יותר מאשר פשוט לתעד את סיפור חייו.

כולנו עושים את זה מידי פעם: אנחנו נקלעים למצבים מסויימים ומנסים לחשוב איך סבתא שלנו ז"ל הייתה נוהגת כאן, או איך המנטור שלנו היה אומר לנו להגיב. אם כך, מדוע שלא נבנה סיפור כזה במכוון?

מה צריך כדי לכתוב סיפור חיים פנטסטי?

לצורך פרויקט כזה לא תוכלו לקחת כותב ביוגרפיות רגיל. כאן נדרשות יכולות מסוג שונה.

1. דמיון

הכותב צריך לדעת ליצור עלילה דמיונית. לא כל אחד מסוגל לכך. הרבה מכותבי סיפורי החיים טובים מאוד במה שהם עושים – דווקא מפני שהם אינם יודעים להמציא כלום. זה הופך את הכתיבה שלהם למדוייקת כסכין, אבל לא מאפשרת להם ליצור משהו משל עצמם (מי שקרא את הספר "מומו", ייזכר אולי בשתי דמויות שממחישות באופן מאוד מובהק את שני סוגי הכותבים: בפו מטאטא הרחובות, שצריך לחשוב זמן רב על כל מילה היוצאת מפיו כדי שתהיה אמת, וגיגי מדריך התיירים – שכל חייו המצאת סיפורים שלא היו ולא נבראו. מי שלא קרא את מומו, שיעזוב הכול וילך לעשות את זה😊) .

2. חשיבה מעמיקה

דווקא מפני שלא מדובר בסיפור שקרה באמת, הניסיון לנחש איך היה הגיבור שלנו מתנהג ומגיב בכל מיני מצבים, הוא מאתגר הרבה יותר. הכותב לא יכול לעשות זאת לבדו, הוא צריך לשתף בהתלבטות את בני המשפחה. זה בעצמו תהליך מרתק, שונה מאוד מהעלאת זכרונות. אפשר אולי לקרוא לזה "העלאת עתידות". בסיומו של תהליך כזה, המשפחה תצא עם הבנה הרבה יותר טובה מי היה הנפטר ומה הם לקחו ממנו.

אגדה עתיקה, פנים חדשות

וריאציה נוספת של הרעיון הזה, היא לקחת סיפור מוכר או אגדת חז"ל, ולעבד אותה להקשרים שבהם המנוח חי. למשל, אם רוצים לבטא את מידת הסבלנות שהנפטר סיגל לעצמו, אפשר לבנות סיפור שלם שהוא פרפרזה על הסיפור המפורסם על הלל הזקן, שאדם אחד בא להטרידו ביום שישי אחרי הצהריים בשאלות מוזרות, והוא לא התרגז. אם המנוח היה מורה נניח, נוכל לספר על תלמידים שהיו מציקים לו בשאלות שוליות בזמנים הכי פחות נוחים ועל הדרך הסבלנית בה התייחס אליהם.

אהבנו את הרעיון! איך מתקדמים מכאן?

אם אתם מזדהים עם הבעיה שקיימת בכתיבת סיפור חיים שהוא רק תיעוד, אתם מוזמנים לעשות את הצעד קדימה ולחשוב האם יצירה מהסוג שתואר כאן יכולה להתאים לכם. אני וצוות הכותבים שלי נשמח לעמוד לשירותכם.

חוץ מזה, אם יש לכם הצעה נוספת לכתיבת ספר הנצחה יצירתי וחיוני, נשמח לשמוע.

אתם מוזמנים לפנות ליוחאי אורלן בטלפון 054-5498809, בווצאפ או באימייל: yochayo@gmail.com.

יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

אני אוהב מילים. חוקר אותן, ממשש אותן, לש אותן, יוצר בהן - וגם מלמד אותן. משמש כמורה לעברית בישיבה התיכונית מצפה רמון, וגם באתר הלימודים הטוב בארץ "גול". מעבר לכך אני מנהל את ערוץ היוטיוב הגדול בישראל בנושאי עברית, ונהנה במיוחד מלפצח פסוקים בתנ"ך, ומלכתוב סיפורים. המון.

איך בוחרים שם לספר?

שם של ספר הוא המילים הכי חשובות בספר. חייבים להשקיע בו הרבה מחשבה, הרבה יותר מבכל צירוף מילים אחר בספר. השם הוא לא משהו שבוחרים

קרא עוד »