זיהוי בניין בעברית – המדריך המלא (7 בניינים – 4 שיטות!)

שבעת הבניינים הם אחד המאפיינים הכי מובהקים של העברית, ונחשבים בקרב הבלשנים לאחת הפסגות הגבוהות ביותר שהשפה האנושית הגיעה אליהם. בהתאם לזאת, זיהוי בנייני הפועל בלשון העברית הוא אחת המשימות הבסיסיות ביותר שלומד העברית נדרש להן. בבגרות בלשון הנושא חוזר שוב ושוב, ושוויו עשוי להגיע גם ל-10 נקודות.
עם זאת, הדרך לזהות בניינים ולהבחין ביניהם אינה תמיד כל כך פשוטה. למעשה, מנסיון של מעל 12 שנה בהוראת הנושא הזה עצמו, אני יכול לומר שאף שיטה שתלמדו אינה מושלמת, ויש יתרון מובנה לתלמידים בעלי חוש לשוני מפותח.
זיהוי הבניין הוא עניין מסובך בראש ובראשונה בגלל ריבוי גזרות השורש בשפה העברית. כל גזרה לשה בבניינים כרצונה, ומה שמתקבל הוא למעשה עשרות תבניות, שאת חלקן רק תלמידים מחוננים יכולים לקשר לצורת הבניין המקורית.
במאמר הזה נסקור את 4 השיטות לזיהוי בניין (גילוי נאות: אחת מהן אני פיתחתי) כולל היתרונות והחסרונות שבכל אחת. המאמר מיועד קודם כל למורים שמתחבטים בנוגע לדרך ללמד את הנושא הזה, אבל גם תלמידים יכולים לעשות ממנו קופה.
תלמיד יקר, אם הגעת איכשהו למאמר הזה- אני ממליץ לך בפשטות: עזוב את המלל, צפה רק בסרטונים שבדף הזה. תמצא כאן שלוש שיטות לזיהוי בניין, שלדעתי כולן שוות את הזמן שלך. בחר את זאת שהכי מתאימה לך, ותתעלם משיטה 4 – הבאתי אותה כאן בעיקר כדי להזהיר מפניה.

תוכן עניינים

שיטה 1 לזיהוי בניין: "הוא אתמול" אינטואיטיבי

השיטה הידועה והמוכרת ביותר לזהות בניין של פועל נתון היא שיטת "הוא אתמול". מורים רבים מקפידים לקרוא לשיטה במונח הדקדוקי שלה – "עבר נסתר" – לדעתי קצת מיותר. זה בסך הכול שם של שיטה, עדיף שיהיה קליט וידידותי ויתמצת בשמו את מה שהתלמיד צריך לדעת.
בחרתי לפתוח בשיטה הזאת מפני שהיא שונה באופן מהותי משאר השיטות. בעוד השיטות שנראה בהמשך הן "שיטות", כלומר דרכים לזיהוי הבניין באמצעות סימנים כאלה ואחרים, הרי ששיטת "הוא אתמול" היא הדבר עצמו, היא מהות הרעיון של בניין. שנתחיל?

איך עובדת שיטת "הוא אתמול" לזיהוי בניין?

הכי פשוט? צפו בסרטון:

שיטת "הוא אתמול" מורכבת משני שלבים פשוטים.

  1. קחו את הפועל הנתון שקיבלתם, והעבירו אותו לזמן עבר ולגוף נסתר – כלומר ל"הוא אתמול". למשל, אם המשפט הנתון הוא "מגדלים כאן בננות", עליכם לקחת את המשפט כולו ולהציב בתחילתו את המילים הוא (=נסתר) אתמול (=עבר): הוא אתמול גידל כאן בננות.
  2. את המילה שהתקבלה – גידל – השוו לכל אחד משבעת הבניינים. הבניין שמצלצל הכי דומה, הוא הבניין הנכון. במקרה של גידל – הבניין הדומה ביותר הוא פיעל.

ההיגיון הפנימי שבשיטת "הוא אתמול"

השיטה הזאת לזיהוי בניין הייתה ותהיה דרך המלך לזיהוי בניין לעולם ועד. הבכורה שייכת לה, וגם אם אתם משתמשים בשיטות אחרות, לדעתי אתם צריכים להכיר גם אותה. מדוע?
כל שמות הבניינים – פעל, נפעל, פיעל, פועל, הפעיל, הופעל והתפעל – נוטים בצורת הוא אתמול, עבר נסתר. המילה הפעיל לדוגמה, מתייחסת לזכר (הוא) שביצע זאת בעבר (אתמול). לו היינו משלבים את המילה הפעיל עצמה בתוך משפט, היינו מקבלים: המהנדס הפעיל את המכונה. מי הפעיל? המהנדס (=הוא). מתי הפעיל? מתישהו בעבר (=אתמול).
אותו הדבר בדיוק גם במילה התפעל: ניתן לבנות סביבה משפט כמו "מושיקו התפעל מאוד ממראה ההיפופוטם השועט קדימה". וגם כאן: מי התפעל? מושיקו (=הוא). מתי התפעל? מתישהו בעבר (=אתמול).
זה כך בכל הבניינים, וזה לא מקרה. צורת עבר נסתר היא הצורה הבסיסית בעברית מבחינה דקדוקית. זוהי הצורה הקצרה ביותר והפשוטה ביותר. שאר הזמנים והגופים נגזרים ממנה, ולא היא מהם. (מדוע זה כך? למה הצורה הלא מסומנת בעברית היא דווקא זכר בגוף שלישי ובזמן עבר? זה נושא בפני עצמו ונדון בו במקום אחר. מכל מקום, העובדה היא שגם רוב המילונים, למעט מילון ההווה של איתן אבניאון, מציגים את הפעלים בצורה הזאת – עבר נסתר). לכן, ברגע שאנחנו מעבירים כל פועל נתון לצורת "הוא אתמול" שלו, אנחנו בעצם מנקים אותו מכל רעשי הרקע, ומקבלים את הצורה הדומה ביותר לבניין.

היתרונות שבשיטת "הוא אתמול"

היתרונות בשיטת הוא אתמול הם רבים ובולטים.

  1. מדובר בשיטה פשוטה מאוד ללמידה: בתוך דקות ספורות ניתן ללמוד אותה ולהשתמש בה.
  2. בהתאם לכך, גם היישום של השיטה הזאת הוא קל ומהיר. מדובר בשני שלבים ששניהם מאוד אינטואיטיביים ובאים לרוב התלמידים באופן טבעי.
  3. לא פחות חשוב – כפי שציינתי, מבחינה מהותית הסיבה הזאת מתארת את רעיון הבניין באופן הכי מדויק שיש. 
  4. השיטה אינה דורשת מן התלמיד לזהות את השורש לפני הבניין. זה חוסך הרבה  מאוד טעויות מתגלגלות.

נקודות תורפה בזיהוי בניין בשיטת "הוא אתמול"

למרות היתרונות הבולטים של שיטת הוא אתמול, יש לה מספר נקודות תורפה.

  1. נקודת התורפה הראשונה בשיטה הזאת היא – אולי תופתעו – עצם ההעברה ל"הוא אתמול". תלמידים רבים אינם מצליחים לדייק בהעברה, והם שופכים את התינוק עם מי האמבטיה ומשנים לא רק את הגוף ואת הזמן אלא גם את הבניין. הבלבול נפוץ במיוחד בין פעלים פעילים לתאומיהם הסבילים: פעל-נפעל, פיעל-פועל, הפעיל-הופעל. נפוצה גם העתקה מוטעית של פועל להתפעל, בגלל נדירותו היחסית של בניין פועל בשפה המדוברת.
  2. נקודת התורפה השנייה היא – הגזרות. יש גזרות שבהן צורת ה"הוא אתמול" אינה מזכירה את הבניין. למשל: המילה הפנה אינה דומה בדיוק להפעיל, וצריך כף גדושה של רגישות לשונית כדי לזהות את הקשר שבין המילה עורר לפיעל. שלא לדבר על מילים קיצוניות כמו היכה והיטה ששייכות לבניין הפעיל, או על נזון ששייך לנפעל. בקיצור, יש הרבה מילים ששיטת הוא אתמול האינטואיטיבית אינה מכסה.
  3. נקודת התורפה השלישית היא – מילים שלא ניתן להעביר להוא אתמול. מדובר בדרך כלל בצורות בינוני למיניהן בבניינים הסבילים, פועל, הופעל ונפעל – מילים כמו: נבון, מגושם ומופלג. יש גם מילים בבניינים אחרים שאינן נוטות בעבר נסתר – למשל יתכן, יפְחַד, יִגַּש. בכל המקרים האלה התלמיד ייתקע כבר בשלב הראשון כך שהשיטה לא תוכל להועיל לו.
  4. נקודת התורפה הרביעית קשורה לתלמידים ספציפיים. יש תלמידים, במיוחד כאלה מכיתות שח"ר, מב"ר וחינוך מיוחד למיניהן, שפשוט אינם מצליחים לזהות את הקשר בין צורת ה"הוא אתמול" לבניין הרלוונטי. תלמידים אלו אינם מבחינים בתנועות היטב, וזה פוגע מאוד ביכולת שלהם להיעזר בהן על מנת להתאים בין פועל נתון לבניין שלו.

זיהוי בניין בשיטת "הוא אתמול" על סטרואידים

עם השנים גיליתי ששיטת "הוא אתמול" עובדת יותר טוב אם מקפידים על מספר כללים.

  1. צליל U (קובוץ) הוא ברזל: יש להקדיש תשומת לב מיוחדת לתנועת U (ניקוד קֻבּוץ או שוּרוּק) בהברה הראשונה או השנייה במילה. ניקוד זה צריך להישמר בכל ההטיות של המילה, בכל הגופים ובכל הזמנים, והוא מעיד בוודאות על בניין פועל או הופעל (מתנועת U בסוף מילה יש להתעלם, זה מציין זמן עבר בגוף מדברים, למשל: זרקנוּ).
  2. הצורה פָּעוּל (סגור, רקוב, חמוד) שייכת אוטומטית לבניין קל – פעל. זוהי צורת הסביל הפנימי של בניין זה.
  3. בנייני הפעיל, הופעל והתפעל פותחים בה'. אם צורת העבר נסתר אינה פותחת בה', לא מדובר באחד מהם. כלל זה חשוב במיוחד לפעלים מגזרת המרובעים כמו שודרג. זה פועל, לא הופעל, כי אין ה' בהתחלה.
  4. צורות שלא ניתן להטות לעבר נסתר ומתחילות בנ', כנראה שייכות לבניין נפעל (נבון, נכון, נדוש).
  5. סד"ק (סגול-דגש-קמץ) חד"ק (חיריק-דגש-קמץ) בראש המילה מעיד על בניין נפעל. הכוונה היא לצורה הייחודית: אֶזָּהר, יִזָּהר.

שיטה 2 לזיהוי בניין: שלושת העדים

שיטת שלושת העדים לזיהוי בניין היא השיטה החביבה עליי. אני משוחד כנראה כי אני המצאתי אותה, אבל הנחלתי אותה כבר למאות תלמידים, והרוב המוחלט שלהם קלט אותה די מהר ואפילו נהנה ממנה, כי היא עובדת כמו קסם גם במקומות ששיטות אחרות נכשלות. השיטה מבוססת אך ורק על התחיליות המצטרפות לבניין לפי השורש.
השיטה הזאת נולדה במוחי הקודח כשראיתי כמה התלמידים שלי מסתבכים עם הבניינים בגזרות. בכל גזרה הבניינים משתנים ונעשים רחוקים מצורת האם, ה"הוא אתמול". התלמידים הנבונים בדרך כלל הצליחו לנחש נכון, אבל העיניים שלי הולכות באופן טבעי אל התלמיד המתקשה ביותר בכיתה. וראיתי שהוא חווה תסכול. שיטת הוא אתמול האינטואיטיבית, שאיתה עבדתי עד אז – כשמה כן היא, אינטואיטיבית. ומה יעשה  התלמיד שלא ניחן באינטואיציה הדרושה? אני לא אוהב שמסבירים לא ברור. קשה לי לקבל שמורים מסתפקים באינטואיציה, יש תלמידים שזה לא מספיק להם.
המוח שלי עבד על הבעיה הזאת שעות ארוכות, ולבסוף האיר לי משמים פיצוח שווה לכל נפש. ניסיתי אותו על התלמידים שלי כמה שנים, כל פעם בווריאציה שונה, ועיקרי הדברים הם כאן.
העיבוד הסופי של השיטה הזאת, ועוד תרגילים רבים וטיפים נוספים נמצאים באתר "גול" שבו אני מעביר קורס אינטרנטי שלם לקראת הבגרות בעברית. מי שמעוניין להיחשף לשיטה במלואה מוזמן בחום להצטרף (למורים המגישים לבגרות בלשון זה בחינם, דברו איתי).

איך עובדת שיטת "שלושת העדים" לזיהוי בניין?

  1. בניגוד לשיטות הקודמות שהצגתי כאן, שבהן מעבירים את המילה ל"הוא אתמול" ואז מטפלים בה, בשיטת שלושת העדים אנחנו יוצרים על בסיס המילה הנתונה שלוש מילים. לא אחת:
    הוא אתמול
    הוא עכשיו
    הוא מחר.
    ובדקדוקית מדוברת, אם זה עושה לכם את זה: עבר  נסתר, בינוני נסתר ועתיד נסתר.
    לדוגמה: אנחנו מנגנים בפסנתר: הוא אתמול ניגן, הוא עכשיו מנגן, והוא מחר ינגן.
  2. אוספים את התחיליות משלוש המילים. תחיליות = אותיות מוספיות שאינן חוזרות על עצמן בכל המילים ומופיעות לפני השורש. לדוגמה: במילים ניגן-מנגן-ינגן אות השורש הראשונה היא נ'. לפניה מצטברות לנו מ' וי'.
  3. האותיות המצטברות הן קוד לבניין, על פי המפתח הבא:
    י = פעל (קל).
    נני = נפעל.
    מי = פיעל או פועל.
    המי = הפעיל, הופעל או התפעל.
    בדוגמה שהצגנו, מנגנים = מי = פיעל או פועל.
  4. ההבחנה הפנימית בתוך מי (האם הבניין הוא פיעל או פועל) ובתוך המי (האם הבניין הוא הפעיל, הופעל או התפעל) תיעשה בעזרת צליל U בתחילת הבניין, האופייני לבניינים הסבילים בלבד, פועל והופעל. בניין התפעל יזוהה כמו בשיטת הוא אתמול – מפני שהוא ארוך ובולט וקשה לפספס אותו.
    בדוגמה שהצגנו – במילה מנגנים אין צליל U, וכמו כן מדובר בפועל פעיל. לכן אין מדובר בבניין פועל אלא בבניין פיעל. 
זיהוי בניין בשיטת שלושת העדים - טבלה

היתרונות שבשיטת שלושת העדים לזיהוי בניין

  1. היתרון העיקרי של השיטה הזאת הוא שכמעט ואין לה יוצאי דופן. היא עובדת בכל הגזרות במידה שווה.
  2. ההשלכה במידית של זה היא שאין צורך לערבב בין גזרות לבניינים (אין להסביר בכל גזרה איך היא נראית בכל בניין). ההפרדה בין שני הנושאים מאווררת את שניהם, והתלמידים הם הנהנים העיקריים.
  3. לשיטה הזאת יש "שיק". יש בה משהו משחקי ותלמידים מתחברים אליה.
  4. השיטה אינה מסתמכת על סימני ניקוד ועל תנועות כמעט בכלל (למעט תנועת U, וגם על כך אפשר לוותר). זאת פשוט הצלה להרבה תלמידים, במיוחד בכיתות אומץ ומב"ר.
  5. הטיית הפועל בשלושת הזמנים ממחישה לתלמיד באופן ויזואלי ומאוד בולט את ההבחנה בין שורש לבניין.
  6. ההרגל להטות פעלים בכמה אופנים מקנה לתלמידים מיומנות חשובה. בבגרות נדרשת לעיתים יצירת מילים לפי הנחיות, ושיטת שלושת העדים מזמנת למורה סיטואציות רבות שבהן הוא יכול להאיר את עיני התלמידים בנוגע להטיות לא נכונות שהם עושים. התבנית עצמה נותנת רמז עבה לתלמידים האם הם בכיוון נכון. 

נקודות התורפה שבזיהוי בניין בשיטת שלושת העדים

  1. כבכל השיטות שתיארתי עד כאן – עקב האכילס הבולט הוא עצם ההטייה של המילה. תלמידים עלולים לפשל בזה הרבה, ומכיוון שמדובר בשלוש הטיות – אפילו קצת יותר. ואז הכול יתפקשש להם.
  2. בסופו של דבר לעתים כן נדרשת אינטואיציה מסוימת – למשל בהבחנה בין התפעל להפעיל. רוב התלמידים עומדים בזה, אבל יש מיעוט שמאותגר.
  3. השיטה מבוססת על סימנים ולא על מהות. מהות הבניינים היא התבנית שלהם, וזו כוללת גם ניקוד, דגשים חזקים, ומוספיות פנימיות ולא רק מוספיות תחיליות.
  4. השיטה קצת ארוכה ללימוד, ולוקח קצת זמן להפנים אותה.
  5. העובדה שבאותה שיטה בערך משתמשים גם לזיהוי שורש וגם לזיהוי בניין עלולה לפעמים להיות בעייתית, כי בזיהוי שורש הדגשים הם מעט שונים. בזיהוי שורש אין צורך להיות צמודים למשמעות המדויקת של המילה בהקשרה, ואילו בזיהוי בניין כן. ההרגל לדייק עלול קצת לחסום כשמזהים שורש – יש להדגיש זאת לתלמידים.

שיטה 3 לזיהוי בניין: שיטת ההווה

השיטה הרביעית לזיהוי בניין, שיטת ההווה, היא שיטה מפתיעה ויצירתית שמורים בודדים, ודווקא מהמובחרים בארץ, משתמשים בגרסה כזו או אחרת שלה.
בשיטת ההווה איננו מטים את הפועל לצורת העבר נסתר שלו אלא לצורת הבינוני יחיד, "הוא עכשיו". לכאורה מדובר ברעיון מוזר, כי צורת ההווה אינה דומה לשמות הבניינים, שהם בעבר. ובכל זאת, לשיטה הזאת יש יתרונות לא מעטים. היא אומנם כוללת פרטים לא מעטים ואינה אינטואיטיבית כלל וגם לא מתאימה לכל תלמיד, אבל מי שקולט אותה זוכה בכלי שעובד חלק ומדויק, בלי גמגומים ובלי טעויות. כמעט שלא ניתן לטעות בבניין כשיודעים לעבוד עם השיטה הזאת.
כפי שציינתי יש מספר וריאציות לשיטה הזאת. אחת מהן מופיעה בספרה של אילת ברגר "בציר הלשון". אני כתבתי כאן את הוריאציה שלי לשיטה, שפרסמתי ביוטיוב לפני מספר שנים, וזכתה לאהבה רבה מצד תלמידים.

איך עובדת שיטת ההווה לזיהוי בניין?

שיטת ההווה כוללת שני שלבים:

  1. מעבירים את הפועל הנתון לצורת הווה יחיד. למשל: נָרִים את עינינו לשמים – הוא עכשיו מֵרִים.
  2. כעת ננתח במדויק את תחילת המילה שקיבלנו – התחילית + הניקוד שלה – לפי המפתח שבתרשים:

זיהוי בניין בשיטת ההווה - תרשים

היתרונות שבזיהוי בניין בשיטת ההווה

לשיטת ההווה יש יתרונות ייחודיים שאין באף שיטה אחרת.

  1. השיטה הזאת תופסת בכל הגזרות ובכל צורת הפועל הקיימות. (אני מצאתי בה רק 3 מילים בעייתיות – מורה, מונה (במשמעות מצער) ומודה. את המילים האלה התלמידים ישייכו לבניין קל, אבל הן בבניין הפעיל). זה הישג מדהים ונדיר.
  2. השיטה מכניסה לתו"ל את הנושא של תבנית פָּעוּל (סביל של בניין קל). זה נושא שבכל השיטות האחרות צריך ללמד בפני עצמו, כזנב שאינו מתקשר לכלום. כאן זה חלק אינטגרלי מן השיטה.
  3. גולת הכותרת – כמעט אף פעם לא יהיו טעויות בהעברה לזמן הווה. זאת משום שרוב המילים הבעייתיות הן גם כך בזמן הווה.

נקודות התורפה שבזיהוי בניין בשיטת ההווה

מנגד, אי אפשר להתכחש לחסרונות הבולטים שבשיטה הזאת.

  1. השיטה דורשת תשומת לב קנאית לניקוד, אחרת הבניין יתפספס. יש תלמידים שלא יעמדו בזה.
  2. יש הרבה לזכור, וזה מאוד לא אינטואיטיבי. קשה לקלוט את השיטה ונדרש תרגול רב כדי שהיא תיטמע.
  3. כתוצאה מסעיפים 1 ו-2, השיטה הזאת אינה מתאימה כלל וכלל לתלמידים מתקשים.
  4. השיטה הזאת טכנית מאוד ומשקפת מעט מאוד את מהות הבניינים.

שיטה 4 לזיהוי בניין: שורש קודם

ספוילר – השיטה הזאת נמצאת כאן כי הרבה מורים משתמשים בווריאציות שונות שלה. אני אישית נגמלתי ממנה מזמן, ואיני ממליץ על השימוש בה. זו דעתי האישית.
לפי שיטת "שורש קודם", בשביל לזהות את הבניין של הפועל הנתון, צריך לגלות קודם כל את השורש שלו. ההנחה היא שלאחר שהשורש ניכר לעין, ניתן להסיק את הבניין בעזרת סימנים.
בשיטת שורש קודם, בצורתה הקיצונית, כמעט לעולם אין צורך לטרוח ולהעביר את הפועל הנתון לזמן או לגוף אחר. עובדים עם הפועל הנתון כפי שהוא.
עם זאת, איני מכיר אף מורה שמלמד את השיטה הזאת לבדה, כי אז יש להכיר סבך אדיר של חוקים, תתי חוקים והתפצלויות מתתי חוקים. שיטת "הוא אתמול" מאוד מפשטת את התהליך, כך שגם מורים שמלמדים לזהות את השורש קודם, יעדיפו ללוות את זיהוי הבניין ב"הוא אתמול". על כן נציג אותה באופן הזה גם אנחנו.
היתרון של שיטת "שורש קודם" על פני שיטת "הוא אתמול" האינטואיטיבית היא שהתלמיד מקבל בה ארגז כלים המכיל מספר חוקים ספציפיים הנוגעים לבניינים. כאן מדובר על זיהוי בניין על פי סימנים מובהקים ובולטים לעין יותר מאשר תבנית הניקוד הכללית של הפועל הנתון.
בפועל, שיטה זו עושה שימוש בעובדה המשמחת שיש רק שבעה בניינים בעברית. זה אומר שניתן לעבוד בדרך האלימינציה ולשלול בעזרת סימנים כאלה ואחרים את רוב האפשרויות. הדבר עשוי להשאיר את התלמיד עם תשובה ביד, או לפחות עם התלבטות בין שניים שלושה בניינים ולא בין שבעה.

איך עובדת שיטת "שורש קודם" לזיהוי בניין?

שיטת "שורש קודם" עובדת כך: 

  1. העבירו את הפועל הנתון לצורת "הוא אתמול", אם אפשר. אם לא, העבירו אותו לפחות ליחיד
  2. זהו את אותיות השורש.
  3. בחנו מספר פרמטרים בניקוד ובמוספיות. הפרמטרים הנבדקים הם: א. האם יש דגש חזק בע' הפועל? ב. האם יש קובוץ או שורוק בפ' הפועל או לפניה? ג. האם יש לפני השורש מוספיות, ואלו מוספיות? ד. האם יש סד"ק חד"ק? (עיין לעיל)
  4. כאן יש להכניס לתמונה מספר חוקים וללהטט ביניהם, ועל פיהם לקבוע את הבניין.

החוקים שיש להתחשב בהם הם כדלהלן:

  • מוספית ה = הפעיל. מוספית הֻ = הופעל. מוספית הת (גם אם לא ברצף, וגם אם אין ת' מוספית אלא ד' מוספית (הזדקן) או ט' מוספית(הצטער)) = התפעל. מוספית נ' = נפעל.
  • אם אין מוספיות כלל = פעל, פיעל, או פועל.
  • דגש חזק בע' הפועל = פיעל, פועל או התפעל.
  • ללא דגש חזק בע' הפועל = פעל, נפעל, הפעיל או הופעל.
  • קובוץ באות הראשונה או השנייה של המילה = פועל או הופעל.
  • סד"ק חד"ק = נפעל.

אם בוחנים פועל בכל הבחינות הללו, יש סבירות גבוהה שנזהה נכון את הבניין.
דוגמה לזיהוי בניין בשיטת "שורש קודם" – המשפט" הירקות בֻּשְּׁלוּ זמן רב. השורש של הפועל הנתון הוא ב-ש-ל. בפועל הנתון יש דגש בש', שהיא ע' הפועל, וכן יש קובוץ בראשית המילה. שני התנאים האלה יחד מתקיימים אך ורק בבניין פועל.
עבודה בשיטה הזאת דורשת מן התלמידים להשתמש – לפחות בהתחלה – בתרשים או בטבלה שיעזרו להם. לנוחותכם, הם מצורפים כאן מיד – וגם בגרסת PDF להדפסה.

תרשים לזיהוי בניין בשיטת שורש קודם

זיהוי בניין בשיטת שורש קודם - תרשים

טבלת עזר לזיהוי בניין בשיטת שורש קודם

זיהוי בניין בשיטת שורש קודם - טבלה

היתרונות בזיהוי בניין בשיטת שורש קודם

יש מספר יתרונות בזיהוי בניין בשיטת שורש קודם.

  1. השורש חשוב מן הבניין ולכן יש משהו נכון יותר בזיהוי שורש לפני הבניין. זה אינו שיקול דידקטי, אבל באופן טבעי (וכך גם בנויה בחינת הבגרות) הנטייה הטבעית היא לזהות שורש לפני הבניין. אם כך, אך טבעי יהיה להיעזר בשורש לזיהוי הבניין
  2. שיטת שורש קודם מאפשרת שימת לב לדגש החזק בבנייני פיעל, פועל והתפעל. זהו נתון שחשיבותו לעברית רבה וגם נדרש בבחינת הבגרות (אם כי מעט), אך בשיטות אחרות אין בו צורך כלל.
  3. אף על פי שגם בשיטה זו מומלץ להעביר את הפועל לעבר נסתר, זה פחות אקוטי. הסימנים המדוברים קיימים, בחלקם, גם בפועל המקורי, ולכן זה לא יהיה בהכרח אסון טבע אם התלמיד שכח להעביר לעבר נסתר או העביר לא נכון.
  4. מן הסעיף הקודם עולה, ששיטת שורש קודם מאפשרת לתלמיד להתמודד עם מילים קשות ולא מובנות שלא ניתן להטות לעבר נסתר. למשל, המילה נָבוׂן: השורש ב-ו-נ, ולכן יש נ' תחילית. זהו בניין נפעל – קלי קלות. 

נקודות התורפה בזיהוי בניין בשיטת שורש קודם

עליי להודות שהשתמשתי בשיטה הזו רק בשנתיים שלוש הראשונות שלי כמורה לעברית. די מהר גיליתי שעבור חלק גדול מהתלמידים השיטה הזאת בעייתית מכמה סיבות שיפורטו עוד מעט, והפסקתי להשתמש בה.

  1. הבעיה העיקרית בשיטה הזאת שהיא תולה את זיהוי הבניין בזיהוי השורש. זאת בעיה, כי את השורש לא תמיד קל ופשוט לזהות, במיוחד כשגם הגזרות משתלבות בעסק. בכיתה ז', כשבשטח נמצאים רק גזרות השלמים והמרובעים, זה נחמד וטוב. אבל בכיתות י' ויא', ברמת בגרות – זה מתכון לטעויות. 
  2. בגזרות השיטה מסתבכת מאוד, עקב קיומם של דגשים חזקים נוספים, כמו למשל בגזרת פ"נ ובגזרת ע"ע (הֵעֵזּוּ, תִּפְּלִי).
  3. גרוע מכך: בשורשים שבהם ע' הפועל היא א, ח, ה, ע, או ר ( למשל ב-א-ר, א-ה-ב, ד-ר-ג) אמור להופיע דגש, אך לא מופיע. זה יכול לבלבל הכול, אפילו בכיתות הנמוכות.
  4. כפי שהזכרתי, גם השיטה הזאת עובדת באופן הנוח והמושלם ביותר כשמעבירים את הפועל הנתון ל"הוא אתמול". ההעברה הזאת עלולה להביא לטעויות.
  5. הכי חשוב: השיטה מסובכת וכוללת פרטים רבים. זה משגע חלק ניכר מן התלמידים.
  6. בשיטה הזאת מתמקדים מאוד בסימני הניקוד, ויש תלמידים, במיוחד מכיתות מב"ר וכדומה, שאלרגיים לסימני ניקוד. הם מוציאים אותם מדעתם. בשאלון המותאם בלשון, למשל, כל המילים מוצגות גם באופן לא מנוקד לרווחתם. צריך להכיר את זה.
  7. כדי להשתמש בשיטה באופן מיטבי יש לדעת להבחין בין דגש חזק לדגש קל.
  8. השיטה הזאת אינה אינטואיטיבית ולא ניתן להסביר אותה מהר. 

ההמלצה שלי: אל תשמשו בשיטה הזאת.

בעיני מורים ללשון השיטה הזאת לפעמים נושאת חן, כי היא יורדת הכי לעומק לתוך המאפיינים הדקדוקיים של הבניינים. למרות זאת, ההמלצה החמה שלי היא לא להשתמש בה, אלא אם כן אתם כועסים מאוד על התלמידים משום מה, ומשתוקקים לענות אותם ולהכשיל אותם.
הערך המוסף שהתלמידים עשויים לקבל בעזרת השיטה הזאת הוא בעיקר חוק הדגש החזק התבניתי בבניינים הכבדים, פיעל פועל והתפעל: "פיעל, פועל והתפעל – דגש באמצע, כלל ברזל", כפי שלימדה אותי המורה המיתולוגית ידידה עם-שלם בתיכון. איני מזלזל בנושא הדגש החזק, הוא בהחלט מהותי להבנת הבניינים – אבל אני מציע ללמד את הנושא הזה בפני עצמו ולא לבסס עליו את כל נושא זיהוי הבניינים. ביסוס כזה יהיה שקול לתליית הררים בשערה.
זו השיטה היחידה במאמר הזה שלגביה יש לי עמדה כל כך חד משמעית נגד.

סיכום

הצגתי כאן 4 שיטות לזיהוי בניין, ופירטתי אותן. לנוחותכם, מצורפת טבלה שמשווה בין השיטות.

השוואה בין השיטות השונות לזיהוי בניין

תמצית הדברים:

  1. עד כיתה ט' ולתלמידים רגילים אני ממליץ להשתמש בשיטת "הוא אתמול".
  2. בכיתות י-יא, כשהגזרות נכנסות לתמונה, אני ממליץ ללמד את שיטת שלושת העדים.
  3. גם לתלמידים מתקשים, בכל כיתה, אני ממליץ להציג את שיטת שלושת העדים.
  4. בכיתות י-יא ניתן ללמד את שיטת ההווה כתוספת לשיטת "הוא אתמול" (במקום שלושת העדים), אך יש להדגיש לתלמידים כי ניתן להצליח במידה סבירה גם בלעדיה.
  5. את המאפיינים החשובים שבשיטת שורש קודם אני ממליץ ללמד בפני עצמם, כטיפים מסייעים, ולא כחלק מתהליך זיהוי הבניין.

אשמח לשמוע איזו שיטה אתם מעדיפים, ולמה. מוזמנים לכתוב פה בתגובות או לי בפרטי.

Picture of יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

Picture of יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

אני אוהב מילים. חוקר אותן, ממשש אותן, לש אותן, יוצר בהן - וגם מלמד אותן. משמש כמורה לעברית בישיבה התיכונית מצפה רמון, וגם באתר הלימודים הטוב בארץ "גול". מעבר לכך אני מנהל את ערוץ היוטיוב הגדול בישראל בנושאי עברית, ונהנה במיוחד מלפצח פסוקים בתנ"ך, ומלכתוב סיפורים. המון.

בניין נפעל – פעיל או סביל?

בניין נפעל נחשב לילד הרע של שבעת הבניינים. בכל סדר שמנסים לערוך בשבעת הבניינים הוא תמיד יוצא חריג, תמיד דורש התייחסות מיוחדת: מאתגר להטיה, מאתגר

קרא עוד »