טוב, אין דרך לומר את זה בלי להעליב: נערי בר מצווה הם קהל היעד שהכי קשה לכתוב לו ברכה. את המתנות שלכם הם יקבלו בשמחה, אבל הברכה – הם היו מעדיפים שלא הייתה נכתבת. ולפעמים כמה שהשקעתם בה, כך הם ימהרו לכדרר אותה ולזרוק אותה לפח.
זה לא שהם ילדים רעים – הם פשוט מתבגרים. מיד אסביר למה זה חשוב.
למה נערים ונערות מתעבים ברכות בר מצווה?
קודם כל העובדות:
95% מברכות הבר מצווה והבת מצווה שרצות בעולם הן אותן וריאציות לעוסות על אותם נושאים:
"בשעה טובה עברת מילדות לבגרות"
"היי בת נאמנה להורייך"
"שגשוג ופריחה בכל חייך"
"אזרח נאמן למדינתך"
"אושר ועושר בכל אשר תפני"
אלו משפטים שאף אחד לא אומר ביום יום, אפילו לא ברדיו או בטלוויזיה. משפטים שמשתמשים בהם רק בברכות בר מצווה.
עכשיו, אילו חתן השמחה או כלת השמחה היו ילדים לא אכפת כל כך, הם מקבלים כל מה שתכתבו כנתון, ולא יעבירו על זה ביקורת (ברוב המקרים הם גם ישכחו מה היה כתוב שם תוך כדי שהם קוראים, אבל זה כבר עניין לפוסט אחר).
אבל הם כבר לא ילדים. הם מתבגרים. וזה אומר שני דברים.
1. מתבגרים שונאים זיופים
למתבגרים יש חיישנים מפותחים שמזהים זיופים, אפילו קלים, וגורמים להם להתעצבן. לפעמים להתרתח. הם לא אוהבים את הוורוד המתקתק, הם מתעבים קיטשיות. אם תתנו להם ברכות בר מצווה שהורדתם מאיזה אתר באינטרנט, הם ירגישו בזה. והם לא יאהבו את זה. בכלל לא יאהבו.
אני מכליל כמובן – לא כל המתבגרים הם כאלה, והאמת היא שגם לא כל נער או נערה שהגיעו לגיל בר מצווה חווים כבר את גיל ההתבגרות במלוא הדרו. הרי ההתבגרות מתרחשת אצל כל אחד בגיל שונה. ובכל זאת – סטטיסטית, סביר להניח שאצל חתן בר המצווה או כלת בת המצווה דנן, ההורמונים כבר התחילו להתעורר. אחרי הכול, זה בדיוק מה שאנחנו חוגגים להם:)
2. מתבגרים לא אוהבים להודות שהם כאלה
נקודה נוספת ופחות מדוברת היא שמתבגרים לעיתים קרובות אינם אוהבים להודות בכך שהם כבר מתבגרים. חלק ניכר מנערי בר המצווה ובת המצווה חש מבוכה בכך שהוא "מצטרף לעולם המבוגרים". בלב שלהם הם עוד ילדים. באופן כללי, מבוגרים זאת מילה לא נעימה בשבילם, שמציינת אנשים רציניים, עסוקים ולא כיפיים שרחוקים מעולמם. הם אינם רוצים להיות חלק מהם. לא ממש.
האמת היא שגם המילה "מתבגרים" אינה אהובה על מתבגרים. הם אינם אוהבים שמתייחסים אליהם כמתבגרים ואפילו לא שקוראים להם כך. אם תאזינו פעם לשיחה של נערים, תשמעו שהם קוראים זה לזה "ילדים": "לבר מצווה הגיעו עשרה ילדים מהכיתה", "זה לא בסדר להרביץ לילד אחר, גם אם הוא חנון". בקיצור, ההתבגרות לא באה להם בטוב, וגם לא חגיגות בר המצווה שעורכים לכבוד זה. אז לפמפם להם בברכת בר המצווה או בת המצווה שמצופה מהם להיות "אזרחים נאמנים למדינתם"? נו באמת.
אז... איך בכל זאת אפשר לכתוב להם ברכה לבר מצווה?
המסקנה המתבקשת אינה שעדיף לתת להם מתנה בלי שום פתק (אגב, גם זה לא אסון), או עם ברכת "מזל טוב לבר/בת המצווה". יש בהחלט שיטות לפנק את חתן או את כלת השמחה בברכה מהלב, שתחדור את כל שריון ההתבגרות שלהם. הוא לא כזה עבה. כל מה שאתם נדרשים לעשות הוא לא להיות דודים מעצבנים, אלא לדבר איתם בגובה העיניים, כמו חברים. כמו בני אדם. הנה מספר חוקים שיעזרו לכם לכתוב ברכות שייגעו בלב של בנות 12 ובני 13.
1. הביעו אהבה פשוטה וכנה
עזבו אתכם מבר מצווה, עזבו אתכם מהתבגרות. עזבו אתכם בכלל מהגיל. בואו נתייחס רגע לבר/בת מצווה כיום הולדת רגיל. האם ביום הולדת מן המניין אנחנו מרגישים צורך עז להטיף לחוגג על משמעות גילו? ממש לא. כשאנחנו כותבים ברכה לימי הולדת רגילים אנחנו מתמקדים באדם היקר לנו ובקשר שלנו. חשוב לנו רק לשמח אותו. אנחנו מחפשים את המילים שיצליחו להבהיר לו עד כמה אנחנו אוהבים אותו. (זה נכון שאני עובד על פרויקט של משוגעים ליצור ברכות ייחודיות לכל גיל ספציפי – אבל בינינו זה בעיקר גימיק. את הברכות הטובות באמת אתם צריכים לכתוב בעצמכם).
זה שעושים חגיגה גדולה וקוראים לה בר מצווה, לא משנה כלום. המטרה העיקרית בברכה הייתה ועודנה – הבעת אהבה. תתמקדו בזה. הטיפים שציינתי כאן כוחם יפה גם כדי לברך נער ולנערה שהגיעו למצוות.
2. כתבו את ברכת בר/בת המצווה בשפה יומיומית
אל תתפלצנו. נערים בגיל הזה לא אוהבים מילים במחלצות. אל תנסו לדבר גבוהה גבוהה, זה רק יעשה להם תחושה של שקר. האמת, יש מצב שהם צודקים.
אל תכתבו: "לרגל בת המצווה קבלי נא, רעות, את מיטב איחולינו".
במקום זאת כתבו: "רעות מאמי, איך מתחשק לנו לברך אותך".
3. אל תטיפו
ביהדות בר מצווה ובת מצווה אומנם מסמלים את העובדה שהנער והנערה אחראיים למעשיהם. לא עוד להתחבא מאחורי סינורה של אימא.
זה נכון, אבל זה כבד. לא יזיק לדבר על זה עם חתן בר המצווה או עם הכלה, אם אתם מרגישים שיש לכם מה לתרום – אבל אין מצווה מדאורייתא לשלב את זה בברכת בר המצווה עצמה.
האמינו לי, חתן וכלת השמחה יודעים לא רע מהו העול שהוטל עליהם לרגל הזדקנותם. ואם לא – הפתק הקטן שלכם כנראה לא יחולל את השינוי.
אז פשוט עזבו. משפטים כמו "מהיום והלאה האחריות על כל מעשייך היא שלך בלבד" או "להיות בר מצווה זו זכות אך גם חובה" הם משפטים נכונים, אולי, אבל אינם ברכה. ואם תשאלו אותי, אצל רוב הנערים (וגם אצל רוב המבוגרים) משפטים כאלה אינם מעוררים אנרגיות חיוביות בשום הקשר.
אם אתם בוחרים בכל זאת להתייחס לעניין האחריות החדשה שנפלה על כתפי הנער או הנערה (בסופו של דבר זוהי הלוא תמצית חגיגת הבר מצווה), אני מציע לכם לעשות זאת בנימה מלאה אמון:
"מהיום והלאה האחריות על מעשיך היא שלך בלבד, ואנחנו בטוחים שאנחנו בידיים טובות".
יחי ההבדל הקטן בין להפיל על מישהו תיק לבין לעזור לו לשאת אותו.
3. שלבו הומור בברכה
זה כנראה הטיפ החשוב מכולם, המלאך השומר. על כל פשע שתפשעו בברכת בר המצווה, יכסה הומור. גם אם יתפלק לכם משפט פטרוני, מעצבן או דודתי – אם מוטבע בו חותם של הומור, לא קרה אסון.
ההומור יכול לעסוק בנער או בנערת בר/בת המצווה – אבל הוא יכול גם לעסוק בכם. אפילו משפט זוועתי כמו "אנחנו מאחלים לך התבגרות יפה!" יכול להפוך לחמוד עם טוויסט הומוריסטי נוסח "אנחנו מאחלים לך התבגרות יפה (ולא מחוצ'קנת)" או "אנחנו מאחלים לך התבגרות יפה (לא שאנחנו התבגרנו כבר, כן? אותנו עזבי בשקט בבקשה) או "אנחנו מאחלים לך התבגרות יפה (בזמן שאנחנו מזדקנים לנו לאיטנו").
5. הקניטו
בני נוער רבים אינם מביעים אהבה באופן ישיר אלא דווקא על דרך ההיפוך. זה הרבה יותר נוח להם. אם תאזינו פעם לשיחה של בני נוער בינם לבין עצמם תגלו שהם יורדים אחד על השני כל הזמן – ונהנים מזה. ההקנטות הבלתי נגמרות הן דרכם להיות קרובים זה לזה.
"איזה אפס אתה" יאמר בן 13 אחד לחברו, והחבר יתקע לו אגרוף ידידותי בבטן בתגובה "השתבשת לגמרי אחי".
אם אינכם מתבגרים, אתם לא צריכים לחקות אותם. זה יהיה פתטי. אבל את עקרון ההקנטה – אותו תיקחו. במקום לכתוב לבת מצווה כמה היא יקרה לליבכם, עקצו אותה. עקיצה חברית, לא פוגענית, כזאת שממשיכה איזה דיבור שכבר קיים ביניכם. כן כן, זאת אומנם ברכה לבת מצווה, אבל אל תשכחו – המטרה היא פה להביע אהבה. ככה מדברים אהבה במִתְבַּגְּרִית.
6. דלגו כמה שנים קדימה
אם אתם מרגישים צורך עמוק לציין בברכת בר המצווה את עניין ההתבגרות והפיכה מילד לנער, דווקא יש דרך נחמדה לעשות את זה בלי להביך את עצמכם ואת חתן או כלת השמחה.
אבל קודם כל נבהיר על מה לא לדבר (אלא אם כן ברור לכם שאצל הנער או הנערה הספציפיים הנושאים הבאים נתונים לדיבור פתוח לפי רמת הקשר שלכם איתם.)
אל תזכירו בברכה את המושגים הבאים:
- חצ'קונים
- שפמפם
- מצבי רוח
- מחזור חודשי
נשמע לכם מובן מאליו? אני שמח לשמוע את זה. כי יש אנשים שזה לא כל כך ברור להם. לא כל מי שכותב ברכה לבר מצווה ער לכך שעבור נערים ונערות הצמיחה הפיזית אינה בהכרח דבר נעים ומקור לגאווה. לעיתים קרובות מאוד זה דווקא מקור למבוכה.
אלו סמלי בגרות כן ניתן להזכיר בברכת בר המצווה? הטריק הוא לא לחפש את הסמלים הללו בחייהם של ילדים בני 13. האמת היא שבשלב הזה בחייהם ההתבגרות שלהם קורה בעיקר בגוף, בעוד שבשאר חלקי חייהם הם עדיין ילדים. החלקים בהתבגרות שקורצים לכל נער באשר הוא מחכים להם עוד כמה שנים קדימה, בגיל 16, 17, 18. דברו איתם על זה – את זה הם יאהבו!
- דברו איתם על מכוניות! נערי בר מצווה אינם רשאים לנהוג, אבל חלק ניכר מהם בהחלט רוצה. הרי גם ילדים רוצים. משפטים כמו "וואוו, איך גדלת! אוטוטו אנחנו רואים אותך עם פרארי מתחת לבית" הם נהדרים. מטאפורות לבגרות כמו "ההגה בידיים שלך" הן מעולות.
- צבא. עבור הרבה נערים בישראל, צה"ל הוא תמצית הגבריות. לא כל הנערים, עוד פחות מכל נערות – אבל לעתים קרובות חיילים הם סמל מוערך ונחשק בקרב בני 13. אז למה לא לפרגן להם בברכת בר המצווה עם משפטים כמו "וואוו, עוד רגע חייל ששומר עלינו במקום שאנחנו נשמור עליך" או "מתאים לך אם 16", "יפה לך כומתה אדומה"?
- הרבה נערים ונערות בגיל הבר/בת מצווה לוטשים כבר עיניים אל מקצוע ספציפי שבו יעסקו כשיהיו גדולים. אם זה המצב, יהיה נחמד לשלב את זה בברכה: "אם הייתי מהוליווד כבר הייתי לוקחת אותך", או "אף פעם לא מוקדם מדי למועמד המשפחתי שלנו לראשות הממשלה להוכיח לכולם כמה יפה הוא יודע לדבר".
- עצמאות. איני יודע אם יש דבר נחשק ממנה עבור נערים בראשית גיל העשרה שלהם. הצורך בעצמאות כבר בוער בגיל הזה בעור היטב, והלהבה לא תדעך בשנים הקרובות. אין כמעט נער או נערה שלא ייהנו בסתר ליבם מלשמוע משפטים כמו "עוד רגע המבוגרים הם קישוט בשבילך" או "נראה שאת יודעת לדאוג לעצמך כמו נמר בטבע". פרגנו להם מזה בשפע.
- הובלה. אתם יכולים להזכיר, מכל מיני כיוונים, את הצטרפות חתן או כלת השמחה למועדון המחליטים. לא עוד ילדים קטנים שקובעים להם הכול – אלא שותפים בעיצובה של החברה כולה. מבחינה חוקית זה אומנם יקרה רק בגיל 18, אבל השפעה והובלה אינם רק הצבעה בבחירות. משפט כמו "ברכות על הצטרפותך לקבינט הלאומי" הוא אולי קצת פלצני, אבל בהחלט לא פוגע או מציק.
7. נועם עול מצוות
אחרון חביב: יש נקודה שמתבקש לשלב בכל ברכה לבר או בת מצווה: עניין המצוות. אבל צריך לדעת איך לעשות את זה כך שהעניין לא יגלוש להטפה.
במקור, כל עצמה של חגיגת הבר מצווה והבת מצווה נועדה לציין לא את ההתבגרות עצמה אלא את האחריות החדשה המוטלת על כתפי הנער/ה. בעולם היהודי המסורתי האחריות הזאת מתפרטת למאות מצוות שכעת הנערים מחויבים בהן.
כיום, לא כל מי שחוגג בר מצווה שם את הדגש על הפן הזה דווקא, אבל כיוון שזה לב העניין ניתן לשאוב ממנו הרבה תוכן לברכה, שהוא תוכן שנעים ומרומם לקרוא.
העניין הוא שחיוב המצוות שייך למשפחת התכנים שמתייחסים למתבגרים באופן מכבד, רציני ועם זאת לא מעיק. בר המצווה ובת המצווה ביהדות אינה מתעכבת על כל התסבוכת הקרויה בימינו "גיל ההתבגרות". מבחינת היהדות אין כאן שום סיבוך. הנער כבר גדול וככזה הוא שותף שווה ערך בחובות. כל עוד לא גולשים להטפה, אלא רק מדברים על חשיבות העניין – ברכת בר המצווה יכולה להפוך לעמוקה מבלי להיות מציקה.
קחו למשל את מצוות התפילין. כמה משפטים על חשיבותן של התפילין, על משמעותן, על הזכות להניח אותן – יהיו בהחלט במקום – כמובן בהנחה שהנער קיבל תפילין לבר המצווה.
ולא רק תפילין: עושר המצוות ביהדות מאפשר לכם לבחור את המצווה שעליה אתם רוצים להרחיב. זאת יכולה להיות מצוות החסד, הצדקה, היושר, שמירת השבת ועוד. יש 613 מצוות לבחור מהן. וכשבוחרים – כותבים על המצווה כמה מילים על חשיבות המצווה ועל המשמעות שלה (אפשר גם לצטט כמה משפטים מספר המצוות לרמב"ם למשל או ממקור אחר בארון הספרים היהודי) ולהתפעל יחד עם הנער או הנערה מן הזכות שנפלה בחלקם להיות חלק מעם שיש לו מצווה כזאת.
סיכום - כך תכתבו ברכה נעימה לבר מצווה
בשורה התחתונה, ברכה לבר מצווה ולבת מצווה היא לא עניין מסובך כל כך. הרעיון הוא דווקא לדבר אל הנער או אל הנערה פשוט וישר מהלב, לכבד אותם (כמו שהיינו רוצים שיכבדו אותנו) ולא להכביד עליהם. נסו להיזכר איך הייתם אתם בגיל הזה, וכתבו בברכה מילים שהנער או הנעה שהייתם היה שמח בהן. זה הכול.
2 מחשבות על “אל תפדחו אותם: כך תכתבו ברכות לבר ובת מצווה בלי לצאת דודים מעצבנים”
תודה רבה על טיפים של זהב! זה עזר לי לכתוב ברכת בת מצווה אישית מצחיקה ונוגעת ללב.
איזה כיף לשמוע! תודה על הפרגון…