את המאמר הזה לצערי קוראים בעיקר אנשים שהוא בא להם מאוחר מידיי… ואני מקווה שהוא לא מעורר בכם תחושת החמצה.
הרעיון לכתוב את הביוגרפיה של סבא וסבתא עולה – לרוב – אחרי שהם נפטרים. חיפושים רבים בגוגל שאנשים עורכים לביטויים כמו "כתיבת סיפור חיים" או "כתיבת ביוגרפיה", נעשים על ידי אנשים שנפטר להם קרוב שהם רוצים להנציח.
במקרה כזה, סיפור החיים של הנפטר יסופר על ידי משפחתו, חבריו ומכריו.
אנשים רבים אינם מודעים לאפשרות אחרת: לכתוב את סיפור החיים של סבא וסבתא כשהם עוד איתנו, חיים וצלולים ולשמוע אותו מפיהם ממש.
במאמר הזה נציג את היתרונות הרבים של האפשרות הזאת – לכתוב את הביוגרפיה עוד בחיים של האדם. נעלה גם את החששות הכרוכים בכך, ואת החסרונות הבלתי נמנעים.
בכל מקרה, השורה התחתונה תהיה שבדרך כלל זה כדאי ומומלץ להוציא את ספר הביוגרפיה כשנושא הביוגרפיה עודנו בחיים. אם אתם לא הספקתם הפעם, חשבו אם יש אדם נוסף שהייתם רוצים לכתוב את הבייוגרפיה שלו, והפעם הזדרזו. גם תוכלו להמליץ לחבריכם לנהוג כך – ממש ברגע זה – פשוט שתפו איתם את המאמר הזה (אם תשתכנעו כמובן).
יתרונות בכתיבת ביוגרפיה בחיים
יתרון 1: דיוק ביוגרפי
היתרון המובן מאליו בכתיבת ביוגרפיה עבור אדם חי וצלול, הוא שבכל שאלה שתתעורר לכם, יש לכם את מי לשאול. אין צורך לנחש או לשער השערות. יש כל כך הרבה דברים שהקרובים – אפילו הקרובים ביותר – רק משערים בנוגע לחייו של אדם. אבל האדם לבדו יודע את כל הפרטים ויוכל לדייק בהם עד תום.
חשבו על החיים שלכם: האם יש עוד אדם בעולם שיוכל לספר עליהם במדויק כמוכם? גם אם יש לכם אנשים שקרובים אליכם מאוד, ספק אם הם יודעים את כל הפרטים עד רמת השנה, החודש, המקום והצבע.
יתרון 2: עושר בפרטים
מלבד דיוק, האדם עצמו יוכל לספק לכם על חייו הרבה יותר פרטים. אתם תשמעו ממנו את התשובה "לא יודע" הרבה פחות. זה אומר שאפשר להתפרע עם השאלות בראיון – אלו השאלות שעל בסיסם נכתב ספר הביוגרפיה – ולרדת לרזולוציות ממש גבוהות. מן האדם עצמו תוכלו לקבל פרטים קטנים ולכאורה לא חשובים, כאלה שרק האדם עצמו שם לב אליהם, ורק אם תשאלו אותו הוא ידבר על זה. אל תבלבלו – אלה בדיוק הפרטים שיהפכו את סיפור החיים למעניין, מוחשי ונוגע.
מי מלבד האדם עצמו יוכל לספר לכם מה הלבישה לו אימא שלו כשהיה ילד? ממה הכי נהנה בצבא? ממה הכי סבל שם? איזו תכונה שלו השתנתה עם השנים? אלו ילדים הוא זוכר מבית הספר היסודי? האם רב עם מישהו פעם? יש מאות שאלות שאם לא נשאל אותן בחיים, לא נקבל עליהן תשובות לעולם.
יתרון 3: תרפיה בביוגרפיה
אנשים באחרית ימיהם נוטים להתבונן בעבר שלהם הרבה יותר. ההתרפקות על העבר והעלאת זכרונות היא טבעית מאוד לגיל השלישי, ויש בה מימד תרפויטי. יתכן שהאדם חש שקיצו קרב, שרוב ימיו כבר מאחוריו, הוא חש צורך לסכם, לעכל את כל מה שעבר עליו, כדי שיוכל להיפרד מן העולם בתחושה של סיפוק, סיום וסגירת קצוות.
כאשר מקשיבים לאדם בעודו חי כשהוא מספר את סיפור חייו, זה עוזר לו מאוד לעבור את תהליך הסגירה הזה. כאשר שואלים אותו ומתעניינים בכל פרטי חייו, הוא נזכר יותר ומספר יותר, וזה עוזר לו לעבד את חייו ברמה עוד יותר משמעותית. הדבר ישליך גם על האופן שבו יחוו בני משפחתו את הפרידה ממנו. כי יש כמה סוגי פרידה – יש פרידה כאילו משהו נקרע בבת אחת, שמשאירה מאחור תחושת אסון וקטסטרופה, ויש פרידה נעימה, מקבלת, מברכת לשלום, שאחריה נותרת שלווה בלבבות, שלווה וגעגוע.
יש יותר סיכוי שאדם שעבר תהליך של התבוננות משמעותית בחייו יחווה פרידה מן הסוג השני.
את כל התהליך המופלא והחשוב הזה מפסידים האדם ומשפחתו אם הם מחכים לכתוב את הביוגרפיה שלו רק לאחר זיבולא בתרייתא.
יתרון 4: חיזוק הקשר בין הדורות
עבור אנשים בגיל הזהב הקשר עם בני משפחתם נעשה חשוב מאוד ואפילו חיוני. מחקרים מראים כי מבוגרים שמוקפים בצאצאיהם ובנכדיהם מאריכים ימים, בריאותם טובה יותר והם שמחים יותר. דא עקא, שהנכדים לא תמיד מכירים ומתחברים לדמותם של סבא וסבתא שלהם… או שהם משעממים אותם בסיפורים שלהם משנת תרפפ"ו, או שהם סתם מקבלים אותם כנתון. בעצם, הם חשופים לחלק קטן מאוד מן האדם – רק כסבא או כסבתא.
תהליך כתיבת הביוגרפיה יש בכוחו לחזק את הקשר בין הסבא והסבתא לנכדיהם. סיפור חייה של סבתא הופך לנושא מרכזי, כזה שכל שבוע מגיע מישהו במיוחד כדי לשמוע אותו ממנה, והוא מקליט את הסיפור ויעשה מזה ספר. זה מחלחל גם לשכבות הצעירות של המשפחה, ויכול לשדרג ברמות גבוהות את עומק הקשר בין הנכדים לסבא וסבתא.
גם הנכדים מרוויחים הרבה מאוד מן הקשר הזה. סבא וסבתא הם השורשים שלהם, המקום שממנו באו. ככל שיעמיקו את ההיכרות והקרבה אל המקור הזה, הם יהיו מחוברים יותר אל עצמם. בנוסף, סבא וסבתא הם בעלי מעמד מעניין בחייו של ילד – דמויות משמעותיות, אך יותר כהשראה, ללא דרישות ספציפיות. לא על סבא וסבתא מוטל חינוך הילדים. טוב שבחייו של הילד נוכחות דמויות מבוגרים כאלה – גם אם מסיבות שונות ייקלע הקשר שלו עם הוריו למבוי סתום, ייתכן שדווקא הקשר שלו עם סבא וסבתא יתחזק. כל ילד זקוק בחייו לדמות של מבוגר שתאהב אותו בלי תנאי, ואצל הרבה ילדים סבא וסבתא עושים את זה טוב יותר מאבא ואימא.
לכן, כדאי לנקוט בכל דרך שאפשר כדי לחזק את הציר סבא וסבתא-נכדים, וכתיבת סיפור חייהם בעוד הם בחיים היא אחת הדרכים הנהדרות לעשות זאת.
חסרונות בכתיבת ביוגרפיה בחיים
חיסרון 1: האם כתיבת ביוגרפיה מקרבת את המוות?
אנשים רבים חוששים בסתר ליבם שתהליך הסיפור על החיים, דווקא מפני שיש בו משהו מסכם, מאותת למוות שהוא יכול לבוא. זה לא חשש לגמרי רציונלי, אבל אפשר להבין מנין הוא מגיע. באמת, אם מתחילים לסכם את החיים, זה אומר שמכירים בכך שהם ייגמרו יום אחד, ומכירים גם בכך שהיום הזה כבר קרוב יותר מאשר יום הלידה. מה שייכלל בספר הוא החיים שלי, אז אחרי הספר – אולי אין כלום…
הדבר דומה בעיניי לכתיבת צוואה. אנשי מקצוע, הן מתחום הטיפול והן מתחום המשפט, ממליצים בחום לאנשים מבוגרים לכתוב צוואה. נכון, כתיבת צוואה מרתיעה כי היא אומרת בקול צלול וברור: "יום אחד אנחנו לא נהיה כאן". אבל זה שזוכרים את יום המיתה ומודעים אליו כחלק מהחיים, לא אומר שמחכים לו. מי שכותב צוואה אינו רוצה למות – הוא רק יודע שימות ביום מן הימים, ושיש לו אחריות למה שיהיה אחריו. זהו הבדל גדול.
על כתיבת צוואה נהוג לומר שהיא "סגולה לאריכות ימים", ואולי כך הדבר גם לגבי כתיבת ביוגרפיה מחיים. בשני המקרים האדם מודע לגילו ולכך שרוב ימיו כבר חלפו. בשני המקרים, זה ממש לא אומר שהוא רוצה למות, וזה גם ממש לא אומר שמיתתו קרובה יותר. את החיים והמוות נותן אלוקים, ואדם יכול לחיות שנים ועשרות שנים בתודעה שחייו כבר יכלו להסתיים, וכל יום הוא מתנה חדשה.
אם רוצים לבטא את זה באופן חד משמעי (והומוריסטי) כבר בכריכה, ניתן לציין שספר הביוגרפיה הזה הוא רק "חלק א", וספרי ההמשך יבואו בעזרת ה'… בעוד שנים רבות.
חיסרון 2: העדפת העבר על פני ההווה
תהליך כתיבת הביוגרפיה מביא את האדם לערוך נבירת עומק בעבר. לעיסוק המסיבי בעבר יש צד בעייתי, במיוחד בגיל השלישי: הוא עשוי לבוא על חשבון ההווה.
לא נדיר למצוא קשישים שמדברים על העבר ללא הרף, רק מפני שהוא ממשי עבורם הרבה יותר מן ההווה הדל. ניתן לומר שהם בורחים אל העבר שלהם, כי בחיים הנוכחיים שלהם הם לא חשים מספיק טעם. הגוף נחלש, הביקורים בקופת חולים תוכפים, גם היכולות הקוגנטיביות לא מה שהיו. חוץ מזה, החברה כבר לא כל כך מעריכה אותם, הם חשים שהרכבת של העולם כבר נסעה והם נשארו מאחור. הם מוצאים את עצמם זקוקים לעזרה ביותר מידיי דברים. לא כיף.
מה הפלא שהזכרונות, שבהם היו חכמים, חזקים ומוערכים, קוסמים להם יותר. החשש שעלול לצוץ הוא שתהליך כתיבת סיפור החיים שלהם יעודד את הצד הזה, ויביא את המבוגרים להזניח את החיים הנוכחיים שלהם.
החשש הזה סביר, אבל לדעתי התהליך עשוי להביא גם בדיוק את ההפך. כפי שכבר הסברנו, תהליך כתיבת הביוגרפיה הוא תהליך שבו הקשיש במרכז, וזה כשלעצמו מחזק אותו ונותן לו אנרגיות. האנרגיות האלו יכולות להיות מתועלות ממש ברמה המיידית לפעילות בהווה. אם למשל תוך כדי הסיפור נודע לנכדים שסבתא עסקה תקופה מסוימת בציור – זה הזמן לבקש ממנה לצייר שוב, או ללמד את הנכדים ציור. אם סבא מתרפק בגעגועים על הימים שבהם היה שחקן השח מט הטוב ביותר בסביבה – למה שלא נפתח טורניר "שח מט נגד סבא" כאן ועכשיו? עם מעט חשיבה, העבר יכול להביא חיים גם להווה של המבוגר.
חיסרון 3: השמטת פרטים מהביוגרפיה
לפעמים דווקא מפני שהאדם עוד בחיים, יש דברים שאי אפשר לכתוב. יכולות להיות לזה הרבה סיבות: אדם צנוע עשוי לסרב ששבחיו יופיעו בספר. לאדם חי יש לפעמים חשבונות פתוחים עם אנשים אחרים שיופיעו בספר, ולכתוב אותם בספר לא יוסיף שלום בעולם. ויש עוד.
כמובן, יש גם שנות חיים שחסרות בספר – השנים שיחיה האדם אחרי כתיבת הספר.
זה נכון. קחו בחשבון שתהליך כתיבה של סיפור החיים של אדם בחיים, בהגדרה לא יכיל את כל הסיפור כולו. אז מה? מרוויחים פרטים רבים אחרים, כפי שאמרנו.
חוץ מזה, את הפרטים שנגנזו נוכל תמיד לכתוב אם נרצה, כפי שכבר ציינו, אף אחד אינו מונע בעדנו להוסיף חלק שני לספר הביוגרפיה אחרי מאה ועשרים.
אז מה תכל'ס?
ההמלצה שלי היא חד משמעות: נסו להציע לסבא או לסבתא את הרעיון לכתוב עליהם ספר ביוגרפיה. אם הם שמחים ומעוניינים, לכו על זה. שימו לב לתהליך הרעיונות והכתיבה – הוא חשוב יותר מן הספר עצמו, והוא הרווח העיקרי כאן. בוודאות תגלו בראיונות פרטים שלא הייתם מגלים בדרך אחרת (אם תשאלו שאלות טובות), אבל גם קחו בחשבון שלא את כל המידע הזה תוכלו להעלות על הכתב כעת.
אם אתם מעוניינים בייעוץ, ליווי, או ניהול של תהליך כתיבת הביוגרפיה כולו – אתם מוזמנים לפנות אליי בטלפון:
054-5498809
או בווצאפ. אשמח לעזור.
