כי האדם עץ השדה – האומנם?!

הביטוי "כי האדם עץ השדה" קשור, לכאורה, לטו בשבט, ומבטא קשר עמוק ומהות בין עצים לבני אדם.
כולנו מכירים את השיר המקסים של נתן זך שהלחין ושר שלום חנוך, וצירו הוא הביטוי הזה:

יש רק בעיה אחת קטנה: המשמעות המקורית של הביטוי בפסוקים, על פי רוב הפרשנים, היא פחות או יותר הפוכה למשמעות שבשיר.

פירוש 1: האדם הוא *הכי לא* עץ

הביטוי "כי האדם עץ השדה" מופיע לראשונה בספר דברים פרק כא:
(יט) כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר:
(כ) רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ:

התורה אומרת שכאשר צרים על עיר, אין להשתמש בעצי פרי לצורך המצור (מכאן, אגב, נלקח איסור "בל תשחית" המפורסם שנוגע להשחתת כל מין מאכל).
אבל המילים "כי האדם עץ השדה" מובאות כאן עם המשך – "לבוא מפניך במצור".
רש"י, וכמוהו פרשנים רבים, פירשו את הפסוק בלשון תמיהה:
"וכי האדם עץ השדה, שעליו לבוא מפניך במצור"?! מה פתאום!

כלומר: וכי עץ השדה הוא בן אדם שאתה מתנכל אליו? הרי הוא חסר ישע, ואינו יכול לברוח מפניך למצור.
במילים אחרות, הפסוק מדגיש דווקא את ההבדל בין אדם לעץ השדה. 
גוונים של פרשנות זו נמצא בעוד מפרשים רבים.

פירוש 2: העצים הם חיי האדם

אז זהו? הלך לנו הפתגם היפה? נאלץ להיפרד מהשיר? לא כל כך מהר.
האבן עזרא מציין נקודה מעניינת: בעברית ניתן להחסיר מילים מן המשפט, זה קורה לא מעט בתנ"ך.
אבל יש מילה אחת בלבד שאסור להחסיר: לא. כי מילה זו הופכת את המשמעות!

לכן הוא אינו אוהב את הפירוש של רש"י. כי הרי הפסוק אומר שהאדם עץ השדה, ורש"י, בשורה התחתונה, אומר שהאדם אינו עץ השדה. רש"י אומנם מגיע לכך באופן מתוחכם: הוא שם בסוף המשפט סימן תמיהה. אבל הדבר אינו מוצא חן בעיני האבן עזרא. ייתכן שהוא סבור שאילו זו הייתה כוונת התורה, היא הייתה כותבת זאת כמשפט חיווי: "כי האדם לא עץ השדה הוא", או משהו כזה.
האבן עזרא מציע פירוש אחר (ועימו למשל רבינו בחיי):
אל תשחית את עץ השדה, כי עץ השדה הוא חיי האדם, כלומר האדם ניזון ממנו, העץ חיוני לאדם. המילה "חיי" חסרה בפסוק.
זה כבר די דומה למשמעות שבשיר… אם כי רק דומה. גם לפי האבן עזרא, אין הפסוק אומר שקיימת זהות בין עצים לבני אדם. העץ הוא רק חשוב מאוד לקיומו של האדם.
ובקשר להמשך הפסוק – "לבוא מפניך במצור" – האבן עזרא טוען שהפסוקית הזאת חוזרת לתחילת המשפט:
"לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן לבוא מפניך במצור", כלומר אל תכרות את עצי הפרי כדי להכריח את האנשים שבחוץ לברוח אל העיר.
זאת אומרת, כאשר באים להילחם בעיר המטרה היא להכניס אותם למצור, למקום אחד, וזאת נהגו לעשות פעם על ידי כריתת עצי הפרי שמסביבה.
התורה אוסרת על כך.

עץ ואדם - ברית עתיקת יומין

מכל מקום, לפי שני הפירושים כדאי לשים לב שנושא המשפט "כי האדם עץ השדה" הוא העץ, לא האדם:
לפי רש"י וכי עץ השדה (נושא) הוא אדם (נשוא שמני)?!"
לפי האבן עזרא "עץ השדה (נושא) הוא [חיי] האדם (נשוא שמני).
אם כן, בכל זאת, מה הבסיס לשיר ולהשוואה שכולנו מרגישים בנכונותה – שחיי האדם דומים לחיי הצמח?

נראה לי שעצם זה שהתורה ניסחה את הפסוק באופן מוזר כל כך, זה אומר דורשני.
הרי היה ניתן לכתוב "כי עץ השדה אדם". ההיפוך נותן את התחושה המיידית שהפסוק כן מדבר על האדם באיזשהו רובד, גם אם לא בפשט הטהור, כי בדרך כלל הנושא [השמני] קודם לנשוא בעברית.
עובדה היא גם שביהדות אנו מציינים מספר מועדים הקשורים לעצים:
טו בשבט – חג הפריחה.
טו באב – חג שבו מפסיקים לכרות עצים לבית המקדש [העצים מתחילים להיות רטובים אז]. 
בימים אלה יש חגיגיות מסויימת ואפילו לא אומרים בהם תחנון!
למה? זה רק זמן של העצים…
אבל אולי אנחנו גם כן סוג מסויים של עצים… וחגם הוא חגנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *