חבר, רע וידיד יצאו לטיול בהיסטוריה

לביתי השלישית, שנולדה באדר תשע"ו, יש שני שמות: הראשון – שרה – הוא על שם סבתא של אשתי.

השם השני הוא "ידידה".

למה ידידה?

אז קודם כל מצחיק לציין (וזאת ממש לא הסיבה) שלמורה שלי ללשון בתיכון קראו כך…

הסיבה האמיתית היא שפשוט אהבנו את השם הזה וגם את הריכוך שהוא נותן ל"שרה".
שרה זה מלשון שר ושליט, זה שם תקיף ועוצמתי, ורצינו לרכך את זה בשם תואר רך ואנושי: ידידה.

מה אתה יותר: ידיד, רֵעַ או חבר?

בימינו ידיד הוא קצת פחות מחבר. הדבר בולט בעיקר בהבחנה שבין חברה/חבר (בת/בן זוג) ובין ידידה/ידיד (סתם מכר/ה שנעים להיות בחברתו/ה).

אין במילה ידיד גם העוצמות של "רֵע", שנתפס כחבר נפש (ובדומה לו רעייה – בת זוג). המילה רע נתקדשה בדם, כשהפכה בצה"ל למסירותם של הלוחמים זה למען זה, עד המוות. לא לחינם חרות הרעות, שירו המצמרר של חיים חפר, עמוק עמוק בתודעה הלאומית, בקודש הקודשים שלה. הרעות שבשדה הקרב היא אחד המרכיבים השורשיים והיסודיים של התרבות הישראלית. "החברים מהצבא" היו לעתים קרובות חברי הנפש של הגבר הישראלי, אלו שעימם שמר על קשר לכל החיים, שבפניהם נחשף עד תום (כיום זה כבר פחות כך, אבל עדיין קיים), לפעמים אפילו יותר מאשר בפני רעייתו.

חברים ללא חברוּת

למרבה ההפתעה, במקרא הדברים הם הפוכים בדיוק. 

במקרא, חבר הוא אדם ששייך לקבוצה ומתרועע עם חבריה:

"חבר אני לכל אשר יראוך" (תהילים קיט)
"ויאסף כל ישראל אל העיר כאיש אחד חברים" (שופטים כ)
"גוזל אביו ואמו ואמר אין-פשע חבר הוא לאיש משחית" ועוד. יוצא הדופן היחיד הוא "והיא חברתך ואשת בריתך" (מלאכי ג) המתייחס לאשת הנעורים של אדם. זהו המקום היחיד והבודד בתנ"ך שבו מביעה המילה חבר קשר אישי עמוק, ובין איש לאישה בלבד (בדומה לימינו, אך חזק יותר – במקרא מדובר על קשר נישואין ולא על קשר טרום נישואין כמו בימינו).
אצל חז"ל ירד החבר בדרגה נוספת, והפך לכינוי גנרי לכל אדם אחר שאתה פוגש, כל זולת:

"המקבל שדה מחברו"
"יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" – אין הכוונה לאדם הקרוב אליך בדווקא, יש להיזהר בכבודו של כל אדם, גם אם אין מכירים אותו כלל.

 

הרעות - נשאנוך בלי מילים?

גם המילה רֵעַ אינה מביעה בעברית המקראית קשר עמוק במיוחד בדווקא.
"לא תחמוד בית רעך" – הכוונה לכל אדם אחר. "אסתר המלכה ככל הנראה לא הכירה את ושתי, בוודאי לא שיחנשה איתה מעולם. אף על פי כן נאמר במגילת אסתר: "ומלכותה ייתן המלך לרעותה הטובה ממנה".
באירוע הלחימה בין עבדי יואב לעבדי אבנר בברכות גבעון נאמר על שני הצדדים: "ויחזיקו איש בראש רעהו וחרבו בצד רעהו". (שמואל ב, ג). המילה רע מתייחסת כאן, באופן אירוני, לאויב דווקא.
אמת היא שלעתים המילה רע במקרא כן מביעה רגשות עמוקים. המילה רע בפסוק "רעך ורע אביך אל תעזוב" מתייחסת לחבר של אמת. גם חושי הארכי, אוהבו של דוד, מכונה "רע למלך" (דברי הימים א , כז).
מכל מקום, ברי שהמונח רע יכול לנטות לכאן ולכאן על פי ההקשר – הרע הוא הזולת, לעתים הזולת שאתה יודע ומכיר היטב, ולעתים זולת אקראי שמעולם לא פגשת קודם.

מה ידידות...

לעומת זאת, המילה ידיד (הנדירה!) משמעותה אהוב נפש:
נתתי את ידידות נפשי ביד אויביה (ירמיהו יב) – הכוונה חמדת נפשי.
שלמה המלך זוכה בשם "ידיד יה" והכוונה היא שהוא אהוב ליבו של ה' וגם זוכה לבנות את בית מקדשו.
אותו הדבר בנימין "ידיד ה' ישכון לבטח עליו" (דברים לג) שוב בהקשר של בית המקדש. וכן "אשירה נא לידידי" (ישעיהו ה) – הנביא שר על הקדוש ברוך הוא.

למעשה ניתן לשער ש"ידיד" הוא מאותו שורש של "דוֹד", (דודי צח ואדום – האהוב משיר השירים). הרעייה בשיר השירים מבקשת "נרווה דודים עד הבוקר" – תענוגות האהבה. שמו של דוד המלך עצמו מגיע כנראה משורש זה ממש, ודָוִד הוא "האוהב".
דוד הוא גם בן משפחה – אחי האב או האם. משמעות זו נשמרה גם בימינו, אבל יש לקחת בחשבון שבעבר הדוד היה המועמד הפוטנציאלי הקרוב ביותר מתוך המשפחה לשאת את אחייניתו לאישה. כלומר, ייתכן שהמונח דוד מגיעה בידודו גם הוא מן המילה אוהב, בן זוג, בעל.
גם זה בימינו הפך לכינוי הרבה יותר מרוחק "דוד" הוא כינוי לכל איש מבוגר ונחמד, קצת קרוב אולי אבל לא מספיק, שלא מגדל את הילד בפועל. 

אבל אצל חז"ל ובימי הביניים המילה ידיד עודנה עומדת בעומק משמעותה המקורית:

ידיד נפש אב הרחמן (ומכאן גם בעברית שלנו – ידיד נפש), משורר ר' אלעזר אזכרי, ובגמרא מופיעה החידה הבאה: יבוא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים (מסכת מנחות נג). המשמעות: יבוא שלמה בן דוד ויבנה מקדש לה' בחלקו של בנימין ויתכפרו בו בני ישראל (כל אחד מן השותפים בחגיגה הזאת כונה בתנ"ך במקום אחד לפחות "ידיד" או "ידידות").

 

גלגל המילים הענק של ההיסטוריה

בקיצור, נפלאות דרכי ההיסטוריה. המילה ידיד שבעבר ביטאה את הקשר הקרוב ביותר שיכול להתקיים בין בני אדם, הפכה היום למונח סתמי, מין "מַכָּר פלוס".
לעומת זאת, המילה חבר, שבמקרא ובחז"ל אינה מבטאת בדרך כלל קשר נפשי קרוב, הפכה בימינו לאדם הקשור אלינו בקשר נפשי, לעיתים אף של זוגיות.
גם המילה רע, שבמקרא ובחז"ל מביעה רק לפעמים חברות עמוקה, קיבלה בימינו מעמד נישא וקדוש כמעט ומשמעותה היחידה היא אדם המסור לך עד כדי כך שימות למענך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *