סדרת מילניום של סטיג לרסון: הטפה ישועית לערכי הנאורות

סדרת מילניום שכתב הסופר השוודי סטיג לרסון אומנם זכתה להצלחה רבה בעולם ואף תורגמה ל-45 שפות (לדברי הצד האחורי של הכריכה). בזמנו, נכתב על הסדרה אפילו שהיא גונבת את מקומו של הארי פוטר ברשימת רבי המכר. לא פחות.
אבל כל זה לא הופך אותה לאיכותית. המרחק בינה ובין הארי פוטר הוא כרחוק מזרח ממערב.

סטיג לרסון היה נחשב סופר בינוני ומטה אילולא...

העלילה בסך הכול צפוייה, המתח הוא נסבל ואף למטה מכך, ויש קטעים מורטי עצבים ממש. יש טעם לפגם בכך שהספר הראשון בטרילוגייה (נערה עם קעקוע דרקון) מספר סיפור שאינו קשור כלל להמשך הטרילוגייה, ולרסון חוטא בשילוב עלילות שאינן תומכות ואינן תורמות לעלילה המרכזית בעוד כמה מקומות בספר. אין מדובר במעשה גאונות של אוסף תעלומות שכולן מגיעות אל פתרונן המבריק בסוף הספר. מבחינה זו, כל סיפור קצר של שרלוק הולמס הוא מבריק יותר מכל ספרי הטרילוגייה יחד.
מה שתופס את העין ואת הלב בסדרה הם שני דברים בלבד: הדמויות ועולם הערכים שלהן.

ליסבת סלאנדר - ההצלחה האמיתית של לרסון

הגיבורה, ליסבת סלאנדר היא באמת גיבורה בלתי נשכחת. מדובר בנערה חידתית, האקרית ברמות על עם גאונות נדירה, אך בעלת כישורים חברתיים נמוכים מאוד. היא שובת לב מן הרגע הראשון שבו נתקלים בה. ההצלחה שטרילוגיית מילניום קנתה לה היא בראש ובראשונה בזכות ליסבת, המתוארת באמינות ובמיומנות. למעשה, העלילה היחידה שבאמת שוזרת את שלושת הספרים ליריעה אחת היא "ליסבת מול הממסד".

סדרת מילניום: מסרים נאורים עד כדי אלימות

לגבי עולם הערכים, מזה זמן לא נתקלתי בספר בעל עולם ערכים כה עקבי, ברור ומוצק. ערכיו הליברליים של סטיג לרסון באים לידי ביטוי בכל עמוד ועמוד, בהתנהגותם ודרך חשיבתם של "הטובים" ובמילים שהוא שם בפיהם של "הרעים". אין שום תחכום או מורכבות בעולם הערכים הזה, והנה הוא בתמצית:

גזענות או לאומיות – חטא. "הטובים" משתייכים למגוון לאומים ותרבויות. לרסון עושה מאמץ לא מוסווה ואף מגושם שגלריית "הטובים" תהיה מגוונת בעליל, מכל בחינה שהיא.

דבר שני: הפרט קודם לכלל ולמדינה. הפרת החוק היא לפעמים נדרשת ויש להתייחס אליה בסובלנות, ובלבד שהכוונה טובה. כל דמותה של ליסבת סלאנדר אומרת את זה, ו"הטובים" מוגדרים בכך שהם תומכים בליסבת סלאנדר. סלאנדר היא פרט שאיתרע מזלו להיוולד לסוכן רוסי ששוודיה העניקה לו מקלט, ולכן חייה נהרסים על מזבח ההגנה על המדינה. נכון שבסיפור מגיני המדינה נעשים בעצמם לפורעי כל חוק, אבל זהו לרסון שבנה עלילה כזאת, שבה הממסד הוא הרע והחולה. הסיפור שלו לופת את הקורא בצבת ומציג לו מצב נתון שבו אין בררה אלא להסכים למה שהגיבורים עושים וחושבים.

שלישית: יש לאפשר חופש מיני מוחלט לכול כל זמן שהוא בהסכמה. בין "הטובים" של לרסון נמצא הומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים, מין מזדמן לשם מין בלבד, מין משולש, נישואין פתוחים ועוד. זה לאו דווקא תורם לעלילה של הסיפור, אבל כמו שאמרנו – זה ספר שנועד להפיץ ערכים ואידיאולוגיות מאוד ספציפיות. לו קרא חייזר את טרילוגיית מילניום, היה מתרשם שלכל אדם עלי אדמות יש התנהגות מינית משלו, ושהנישואין הם איזה מוסד מיושן וביזארי שכבר מזמן אבד עליו הכלח (האירוניה היא שדווקא הגיבורה הראשית של הספר, ליסבת סלאנדר, היא סטרייטית רגילה ואפילו די קנאית). 

אין זה פלא מדוע הפך הספר לחביבו של העולם הנאור. הוא הרי מאכיל בכפית את הקוראים בערכים הליברליים הנכונים. זהו מקרה מבחן מעניין לנושא שדנו בו בעבר – נושא המסרים שנושאים ספרי הקריאה: הנה ספר שזורק לנו בפרצוף בלי הרבה חן ערכים שעדיין נחשבים חתרניים, וזוכה מהעולם לחיבוק חם. זאת אומרת שיש ערכים ששווים יותר ויש ערכים ששווים פחות. נראה שהרבה מן ההשמצות שזוכה להם המושג "מוסר השכל" הוא שאנשים מחפשים… מוסר השכל אחר.

יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

אני אוהב מילים. חוקר אותן, ממשש אותן, לש אותן, יוצר בהן - וגם מלמד אותן. משמש כמורה לעברית בישיבה התיכונית מצפה רמון, וגם באתר הלימודים הטוב בארץ "גול". מעבר לכך אני מנהל את ערוץ היוטיוב הגדול בישראל בנושאי עברית, ונהנה במיוחד מלפצח פסוקים בתנ"ך, ומלכתוב סיפורים. המון.
מי את רחל שפירא

מי את, רחל שפירא?

רחל שפירא היא אחת הפזמונאיות המוכָּרות והמוערכות בישראל. שפירא נולדה, גדלה ומתגוררת עד היום בקיבוץ שפיים. היא נולדה בקיץ תש"ה (1945) ועבדה במהלך השנים בקיבוץ

קרא עוד »