כולם מדברים היום על קריפטו. הרבה מאוד מושקעים בו. אבל כמעט אף אחד לא מבין באמת מה זה. מה זה קריפטו?
אתם תמצאו ברשת בשפע חדשות על קריפטו, ניתוחי קריפטו, תחוו פומו חזק כשהוא מזנק, והסתייגות עזה כשהוא צונח. גם הדרכות על איך לפתוח ארנק קריפטו ואיך להשקיע במטבע כזה אחר – לא בעיה להשיג. כל זה בלי להבין כלום.
אבל מה זה קריפטו בכלל? איך הוא עובד? למה הביטקוין הוא כל כך משמעותי? ולמה אומרים שאת'ריום שונה מהותית מביטקוין? אתם בני אדם תמימים שרק רוצים להבין. להבין באמת. ואת זה כמעט אף אחד לא יספק לכם.
יש לזה סיבה: עולם המטבעות הדיגיטליים שוכן בדיוק על התפר בין שני תחומים שעל פי רוב אין ביניהם קשר ישיר: כלכלה ותכנות. למעשה, הקריפטו הוא כמו קרחון: 90% ממנו הוא תכנות, ו-10% כלכלה, כאשר ה-90% של התכנות נסתרים מן העין, וה-10% של הכלכלה גלויים. מפתחי הקריפטו הם בעיקר מפתחים, והמשקיעים – בעיקר כלכלנים. מעטים האנשים שבקיאים בשניהם. להסביר מה זה קריפטו, בלוקצ'יין או ביזור, זה בעיקר להסביר תכנות – וזה אתגר גדול, כי רוב המתכנתים מדברים תכנותית – שפה שלאדם הממוצע אין מושג מהי אומרת. יותר מכך, עולם התכנות עצמו הוא ענק, ובו מגוון נושאים ושפות, ומתכנת מתחום אחד יכול להיות נבוך לחלוטין בתחום אחר.
זה לא אומר שכל מי שקפץ ראש לקריפטו בלי להבין הרבה – טעה. ממש לא. אנשים יכולים לעשות יופי של כסף מקריפטו – וגם אתם – בלי להבין יותר מידיי, ממש כפי שכל אחד יכול להשתמש בסמארטפון גם אם לרובנו אין מושג איך הוא פועל.
אבל יש נקודות שבהן ההבנה העמוקה של מה זה קריפטו יכולה להיות שווה לכם הרבה מאוד כסף. כשאתם מבינים את התחום לעומק, ממש טוב – אתם בטוחים הרבה יותר במה שאתם עושים. כך אתם יכולים לקבל החלטות מושכלות אם להשקיע בקריפטו, באילו מטבעות, האם כדאי לסחור בו באופן כזה או אחר, וגם לעמוד מאחורי ההחלטות שלכם בביטחון רב יותר כשהשוק לא לטובתכם. מודעות איתנה היא הנכס היקר ביותר לכל משקיע וסוחר.
את היסודות למודעות הזאת אני אנסה לספק כאן.
גילוי נאות: אינני מגיע לא מתחום הכלכלה ולא מתחום התכנות. אני מורה לעברית במקצועי. הגעתי לקריפטו בעקבות סדרה של צירופי מקרים, שבסופה התברגתי בתוכו אט אט, והתהליך עוד ממשיך.
דווקא משום שאני זר לחלוטין לתחום הקריפטו, אני מרגיש כל הזמן את הצורך להפוך את כל האבנים, להעלות לדיון את האמיתות הכי בסיסיות, להבין באמת היכן אני נמצא. המאמר הזה הוא תיעוד של התובנות לגבי עולם הקריפטו שפיתחתי בדרך. תובנות בסיסיות, ובכל זאת פחות מדוברות.
מה זה קריפטו? יש 4 הגדרות אפשריות, אבל רק אחת מדויקת.
מאנשים שונים תקבלו הגדרות שונות לגבי מהותו של הקריפטו:
- מטבע דיגיטלי.
- מטבע מוצפן.
- מטבע בינלאומי.
- מטבע מבוזר.
מארבע ההגדרות הללו לקריפטו, רק הרביעית קולעת אל המטרה. כולן נכונות, אבל לתאר את הקריפטו כמטבע דיגיטלי או מוצפן זה כמו לתאר מכונית כ"ככלי רכב המבוסס על אגזוז". האגזוז חשוב כמובן, ובלעדיו המכונית לא תעבוד, אבל הוא לא עיקר העניין. המנוע הוא העניין. כדי שהמנוע יעבוד, דרוש אגזוז תקין – אבל האגזוז הוא רק משרת.
כך גם בנוגע לשאלה מה הם מטבעות הקריפטו: הם דיגיטליים, הם מוצפנים והם אינם תלויים בשום מדינה – וזה חשוב מאוד – כי זה מה שמאפשר להם להיות מבוזרים.
בשביל להבין את המשפט הזה, יש לנו מסע ארוך לעשות. אבל הוא שווה כל רגע. בואו נצא לדרך.
האם קריפטו הוא מטבע דיגיטלי?
בתשובה בקיצור היא – כן, ברור. אבל זה לא מה שמייחד אותו.
מטבעות דיגיטליים יש לכולנו. כבר שנים. בבנק. הרי כולנו מבינים שכיום כל מה שיש לנו בבנק זה מספר במחשב, ובקיצור – קטע קוד. כשהמשכורת נכנסת לחשבון שלנו, שום מטבע מוחשי לא מחליף מקום. מה שקורה הוא שנוצרת אינטראקציה בין המחשבים בבנק של המעסיק למחשבים בבנק שלנו, והקודים בשני המחשבים משתנים בהתאמה: מזה נגרע סכום המשכורת, ולזה הוא מתווסף. אף בנק כיום אינו מחזיק כספת לכל לקוח, שום גובלינים לא מעבירים זהב מכספת אחת לחברתה כשניתנת פקודה לכך. הכול רק בקוד. מטבעות דיגיטליים למהדרין סובבים את כולנו כבר מזמן.
זה אומר שבמטבעות קריפטו יש עוד משהו. זה שהם דיגיטליים זה המובן מאליו. העיקר אינו הדיגיטליות שלהם אלא דבר אחר.
האם ביטקוין הוא דיגיטלי יותר מדולר?
טוב, מגניב, אתם אומרים, אבל משהו מציק לכם עדיין. כי הכסף היומיומי שלנו הוא בכל זאת לא ביטים במחשב. לבנק יש גם כספומט וכסף מזומן! ולמטבעות הקריפטו אין. (אומנם הרשת מלאה בתמונות של מטבעות זהב עם אייקון של ביטקוין ואת'ריום, אבל אלה סתם תמונות. במציאות אין שום ייצוג פיזי למטבעות הקריפטו). אז אולי בכל זאת ניתן לומר שהשקלים, הדולרים והיורו הם כן כסף פיזי בעיקרון? ומה שמיוחד בביטקוין זה שהוא לא?
נכון. אתם צודקים. באופן עקרוני אתם יכולים לבוא לבנק ולדרוש את כל כספכם – במזומן. כולנו מכירים את רכבי הברינקס הממוגנים המסיעים ארגזים של שטרות לכל מיני מקומות, ובעיקר בין סניפי בנק. לחלקנו יצא לראות איך ממלאים כספומט בשטרות מסוגים שונים. הבנקים מתעסקים ועוד איך בכסף פיזי.
כן, אתם אומרים: הבנק אומנם מקל על עצמו ומנהל את רוב הפעילויות שלו באופן דיגיטלי ומבלי צורך להתעסק עם חומר פיזי כלשהו, שטרות או מטבעות, אבל חתיכות הקוד האלה הן עניינו הפנימי: הוא הרי מחויב על פי חוק לספק לנו מזומנים בכל עת שנרצה. יוצא שבסופו של דבר, הבנק כן מאחסן עבורנו שטרות ומטבעות ממשיים.
זה נכון, אבל חלקית. משתי סיבות.
- הבנקים מערימים קשיים על מי שמעוניין לגבות מהם מזומנים רבים. לא בגללם – בגלל החוק, שמגביל משיכת מזומן ל-10,000 ₪ בערך.
- חשוב יותר: שום בנק אינו מחזיק במרתפיו מזומנים שמשקפים את הערך הנקוב במחשביו. אפילו לא קרוב לכך. למעשה, אם יבואו כל לקוחות הבנק וידרשו את כספם במזומן, הבנק יקרוס במקום. כלומר, סטטיסטית כל פעם שאתה ניגש לכספומט תקבל כסף מזומן. אבל הבנק בעיקר משחק בקוד. כשעוברים 10,000 ₪ של משכורת מבנק המעסיק לבנק שלך, שום משאית ברינקס לא מעבירה את אותו הסכום במקום מבנק לבנק.
- כבר שנים שבשוק קיימים שחקנים נוספים, שאינם בדיוק בנקים אבל משמשים את רוב האוכלוסייה, ולהם אין שום כסף מזומן להציע. רבים מאיתנו משתמשים בפייפאל או במערכות דומות, ולפייפאל אין שום מחסן של דולרים ולא רשת כספומטים הפרושה ברחבי העולם. שם זה מטבעות דיגיטליים מוצפנים – נטו.
אבל זה לא הכול ולא העיקר. כי השטרות והמטבעות שלנו עצמם – האם הם שווים בכלל משהו? בואו נדבר על זה רגע.
מה זה בכלל כסף מזומן?
שטרות ומטבעות – אלו הם הייצוגים הכי מוחשיים של כסף שאנחנו מכירים מחיי היום יום. בהם אנחנו בוטחים. שטר זה שטר. מטבע זה מטבע. זה חומר ממשי, כזה שניתן להחביא מתחת למרצפות.
אבל גם זאת אשליה. שטר הוא בסך הכול נייר מצויר, שאפילו להשתמש בו בשירותים כנייר טואלט אי אפשר. חפץ חסר תועלת. כל כוחו בא לו מכך שאנשים מכבדים אותו, ומתייחסים אליו כסימן לערך הנקוב עליו.
אם משום מה אתם חושבים שלשטרות או למטבעות יש איזה ערך אמיתי בכל זאת, הרשו לי להציג בפניכם הוכחה פשוטה וחותכת שזה לא המצב. הרי קיים מגוון של שטרות: 20, 50, 100 ו-200. הם נבדלים זה מזה בעיקר בציורים שעל גביהם. הציורים האלה יפים ומושקעים, אבל תסכימו שלא קיים ביניהם הבדל מחיר אמיתי. אלתרמן לא באמת שווה 200 שקל, עם כל הכבוד, ורחל המשוררת לא שווה 20. מה כן? מוסכמה.
זהירות, ספוילר קטן – אבל עוד המחשה מעולה. הספר הראשון בסדרת המתח המפורסמת "ג'ק ריצ'ר", של לי צ'יילד, מספר על חבורת זייפני דולרים שעובדים בשיטה גאונית: הם אוספים מיליוני שטרות של דולר אחד מרחבי ארצות הברית, מוחקים אותם ומדפיסים עליהם מחדש ערכים של מאה דולר. שווי השטר עצמו, משוכלל ויקר ככל שיהיה (והוא משוכלל בהחלט), אינו מתקרב לשווי הנקוב עליו כלל ועיקר.
מטבעות עלולים לתעתע בנו קצת יותר, כי הם עשויים ממתכת. מתכת הרי ניתן להתיך ולהשתמש בה לכל מיני צרכים.
אבל לא, לא המתכת הזאת. מטבעות עשויים מפליז, מתכת זולה מאוד שכמעט לא ניתן להשתמש בה לכלום. זה לא זהב ולא כסף שיש להם עשרות שימושים באומנות, בטכנולוגיה וברפואה. האמת המרה היא שאת המטבעות מייצרים על מתכת ששווה הרבה פחות מן הערך הנקוב עליהם.
שוב, יש לכך הוכחה חותכת – כאילו ישבו מהנדסי המטבעות בישראל וחשבו כיצד להמחיש לילד הישראלי המצוי שהמטבע הפיזי עצמו אינו שווה כלום. אני מניח שכולנו התבלבלנו קצת, כילדים, מכך שהמטבע של שקל קטן יותר מזה של חצי שקל. הרי שקל זה יותר, לא? למה הוא יותר קטן?
טוב, זאת לא בדיוק הוכחה ניצחת, מדובר בחומרים שונים. בכל מקרה, אפילו החומר שממנו עשויים המטבעות היקרים יותר רחוק מלהיות שווה את ערכו הנקוב.
בעבר, אגב, זה כן היה כך. כאשר מטבע כסף היה עשוי כסף ומטבע זהב היה עשוי זהב, הם היו בעלי ערך עצמי. ניתן היה להתיך את המטבעות ולקבל מתכת כערכם. המטבעות הוטבעו בחותם השלטון רק כאישור לכך שמדובר במתכת אמיתית ולא מזויפת בגודל ספציפי. רק בדורות האחרונים התקבל במדינות שונות הנוהג להשתמש במטבעות ובשטרות ששוויים העצמי זעיר. המטבעות והשטרות בני ימינו אינם אלא סמלים.
הרגע שבו התנתק הכסף מהזהב
מדינות לא התחילו להשתמש במטבעות סמליים סתם כך פתאום. זה היה תהליך בעל שני שלבים. בתחילה הכסף שהסתובב ברחובות היה אומנם חסר ערך כשלעצמו, אבל היה לו גיבוי: הממשלות החזיקו אצלן זהב בדיוק בשווי הנקוב. ארצות הברית למשל החזיקה עד שנת תשל"א (1971) אלפי ככרות זהב במרתפי הבנק המרכזי שלה. הנפקת מטבעות נעשתה בכפוף לכמות הזהב, אף לא דולר יותר.
אבל בתשל"א (1971) שינה הנשיא ריצ'רד ניקסון את כללי המשחק, וארצות הברית החלה לייצר יותר דולרים משווי הזהב שברשותה. זה קרה בעקבות הגרעונות האדירים שהסבה מלחמת וייטנאם לקופת הממשל האמריקאי. ניקסון קיבל אז החלטה לכאורה זעירה ורוב בני האדם לא שמו לב אליה כשהתקבלה, אך באמת השלכותיה על הכלכלה העולמית היו גדולות בהרבה מזו של מלחמת וייטנאם עצמה. למעשה, זה היה אירוע דרמטי בכל תולדות הכלכלה העולמית. מאותו רגע הדולר הפסיק להיות ביטוי לערך ממשי כלשהו, והפך, בעצם, לקופון קונה-כל שהממשלה חתומה עליו. בלי הממשלה, לדולר לא היה עוד שום ערך. היסטוריונים של עולם הכלכלה כינו את מטבע הדולר החדש, זה שלא היה לו גיבוי בזהב, בשם "פיאט", המגיע מביטוי מלטינית שמשמעותו "כך יהיה". רוצה לומר – ערך הכסף הזה נקבע על ידי השליט באופן אבסולוטי.
כסף פיאט: לא רק בארה"ב
לא שניקסון היה הראשון בעולם שחשב על הרעיון המבריק הזה. כסף פיאט, דהיינו כסף שכל ערכו מגיע מהחלטת השלטון ואין מאחוריו שום גיבוי, היה רעיון ששליטים הגו הרבה לפני כן. בימי המלך הנרי הראשון באנגליה, למשל, החל שימוש בלוחות עצם ועץ שעליהם נכתבו חובות המלך הנרי למחזיק בלוח. הלוחות נקראו "מקלות טאלי", ובאוצרו של הנרי בהחלט לא היה מספיק זהב על מנת להשיב לכל נושאי המקלות את ערכם. גם ספרד, שוודיה ומדינות נוספות עשו זאת.
ובכל זאת, ההחלטה של ניקסון הייתה משמעותית בהרבה משתי סיבות: קודם כל, ארצות הברית של אמריקה היא המעצמה הבולטת של התקופה והדולר היה, כבר בימי ניקסון, המטבע העובר לסוחר העיקרי בשוק הבינלאומי.
שנית, עד אז השליטים אומנם לא החזיקו אצלם זהב מספיק כנגד התחייבותם, אבל לפחות טענו שהם מחזיקים. זו הייתה סתם רמאות. לעומת זאת, ניקסון עשה זאת מהמקפצה. הוא לא הסתיר את השינוי מאיש והודיע קבל עם ועדה ששוויים של הדולרים אינו נגזר אלא מהחלטת הממשל האמריקאי, ולא משום דבר אחר.
כיוון שכל מטבעות העולם נמדדים ביחס לדולר, המהלך של ניקסון השפיע על כל המטבעות בעולם. זה המצב כיום ברוב מדינות העולם – הכסף, גם המזומן, אינו אלא ייצוג לערך, ולא הערך עצמו, והערך הזה נקבע על ידי ממשלות ואינו מייצג שום ערך ממשי. בניסוח גס ניתן לומר שהכסף בימינו קיים אך ורק בראש שלנו. המעבר לספרות דיגיטליות במחשבי הבנקים היה, איפוא, חלק ומתבקש. כתמי דיו על ניירות שאינם שווים דבר הפכו לביטים במחשב שאינם שווים דבר.
סיכום: האם ביטקוין הוא בסך הכול עוד סוג של מטבע דיגיטלי?
מטבעות הקריפטו לכל סוגיהן אינן חידוש כלל מן הבחינה הזאת. הם אומנם שוכנים במרחב הדיגיטלי בלבד ואין להם שום ייצוג פיזי בצורת מטבע או שטר, ובכך הם נבדלים מן הכסף הרגיל (המכונה פיאט) – אבל כפי שהסברתי, זה לא באמת משנה. מבחינה עקרונית דיו וביטים זה היינו הך.
ההבדל היחיד והלא מהותי הוא שביטקוין, את'ריום וכל שאר המטבעות הקריפטוגרפיים קיימים אך ורק במרחב הדיגיטלי, ואילו לכסף פיאט יש בדרך כלל גם ייצוג פיזי (אבל זה בכלל חיסרון של מטבעות הקריפטו, לא יתרון).
אם כן, להגדיר ביטקוין כמטבע דיגיטלי זה ממש לא ממצה. לא זה החידוש שלו, לא בשביל זה הוא הגיע לעולם.
האם ניתן להגדיר ביטקוין כמטבע מוצפן?
ההגדרה הנפוצה השנייה למטבעות קריפטוגרפיים בכלל ולביטקוין בפרט היא "מטבעות מוצפנים". ההגדרה הזאת מקבלת חיזוק ממשמעותה של המילה "קריפטו" – הצפנה. עם זאת, כל מטבע דיגיטלי הוא מוצפן.
מחשבי הבנקים הם המחשבים המוגנים ביותר שבנמצא מכיוון שפריצה לבנק היא מכת מוות לכסף שלנו. דמיינו את תרחיש האימים הזה: אתם פותחים את חשבון הבנק שלכם, זה שכרגיל יש בו 100,000 ₪. אבל הפעם עיניכם חושכות: נשארתם עם מינוס 50,000. לא עשיתם שום דבר, לא נגעתם בחשבון. טעות.
לא שמעתי מעולם על אדם שזה קרה לו, וזה בגלל האבטחה המשוגעת והגיבויים הרבים שיש למחשבי הבנקים. המערכת הזאת צריכה לדפוק הרבה יותר טוב מכל שעון שווייצרי שהיה אי פעם.
בקיצור: כולנו חיים על מטבעות דיגיטליים מוצפנים. כשאנחנו מעבירים אשראי, כל מה שקורה הוא שמערכות דיגיטליות נותנות פקודה למערכות דיגיטליות אחרות. הכול אותיות. אולי לא נעים לחשוב על זה יותר מידיי, אבל זה המצב.
ובכל זאת, מטבעות הקריפטו נקראים כך מלשון קריפטוגרפיה – כי האתגר הגדול שעומד בפני מטבעות דיגיטליים הוא שהם יהיו מוצפנים דיים, ולכן רוב התחכום בהמצאתם כרוך במוצפנות שלהם.
מה זאת קריפטוגרפיה ואיך היא עובדת על כסף דיגיטלי?
ענף הקריפטוגרפיה עוסק בדרך להצפין מידע. בעולם הדיגיטלי קיימים הרבה מאוד פריטי מידע שאנו רוצים שלאנשים לא תהיה גישה אליהם. כנגדנו עומדים האקרים, שמתמחים בפריצה לכל מיני פלטפורמות דיגיטליות וחשיפת המידע הטמון בהן. קריפטוגרפיה היא הדרך שבה אנחנו מונעים מאותם האקרים לפלוש אל המידע.
שיטת ההצפנה הידועה ביותר היא סיסמה. כאשר יש לנו סיסמה אישית לאתר מסוים, רק אנחניו שיודעים את הסיסמה יכולים להיכנס אליו ולבצע בו פעולות. שיטות הצפנה מסוג אחר נועדו למנוע גישה של בוטים לחשבונות שלנו – למשל תיבת הקפצ'ה הקטנה שיש לסמן בתוכה V כדי לאשר שאיננו רובוטים. זה נראה מגוחך להפליא כשאתה אדם, אבל בפני בוטים אפילו הקפצ'ה הבסיסית הזאת היא חתיכת מכשול. חסימות אחרות בפני בוטים הן כל מיני משימות ויזואליות שיש לבצע כדי להיכנס כמו הקלדת מספר מטושטש, איתור הרמזורים, האופניים או מעברי החצייה בתמונה נתונה ועוד.
הדור הבא של ההצפנות המוכרות הוא אימות דו שלבי – כדי להיכנס לאתר לא די להקליד את הסיסמה (שעלולה להיגנב) יש לאשר שזה אתה בעזרת הטלפון או האימייל. בשנים הבאות נחזה מן הסתם בפריחתן של טכנולוגיות הצפנה חדשות, טביעות אצבע, זיהוי פנים, ואולי אפילו פיסות ד.נ.א.
כל אמצעי ההצפנה האלה נועדו לוודא שהיחידים שנכנסים לאזורים הדיגיטליים החשובים שלכם, הם אתם.
אבל האמצעים הללו הם כמו אמצעי הגנה המותקנים על הדלת הראשית של הבית. הפלדלת הכבדה בכניסה אולי עוצרת את הגנבים בסופו של דבר, אבל ברוך השם, יש גם חלונות. ומרפסת. ופתחי אוורור. בקיצור, האקרים לא משקיעים את מירב כוחם בחדירה דרך שמות משתמשים וסיסמאות. הם תוקפים את המערכת כולה – את המערכות הדיגיטליות של המדינות, הבנקים, הבורסות והחברות השונות. ההאקרים נמשכים במיוחד לאזורים שיש בהם כסף.
כאן נכנסים לתמונה אמצעי אבטחה והצפנה שאדם מן השורה אינו מודע להם כלל ועיקר. כל בנק חייב להעסיק צוותים מעולים, מן הטופ של הטופ של תעשיית ההיי טק, כדי שיתחזקו עבורה מערכת אבטחה איכותית וימשיכו לפתח אותה כל הזמן. אסור לבנק, פשוט אסור לו, שתארע אצלו פריצה. עולם הפיננסים הדיגיטלי הוא העולם שסביבו חונים רוב מניין ובניין של כוחות הקריפטולוגיה העולמיים.
לכן, ניתן בהחלט לומר שהכסף שלנו השוכן באפלת מחשבי הבנק, הוא כסף קריפטוגרפי.
הביטקוין, האת'ריום, הדוג'קוין והקרדנו – כל מטבעות הקריפטו למעשה – גם הם מוצפנים כמובן. הם חייבים להיות. אבל זה לא מייחד אותם על פני מטבעות אחרים.
האם ניתן להגדיר קריפטו כמטבע בינלאומי?
ההגדרה שקריפטו הוא מטבע בינלאומי כבר יותר מתקרבת לעצם העניין, אבל רק מתקרבת.
הביטקוין, האת'ריום וכל המטבעות הקריפטוגרפיים שונים באופן מובהק וחד משמעי ממטבעות אחרים בכךך שהם מנותקים לחלוטין ממדינות כלשהן. למעשה, הביטקוין הוקם כמחאה על השליטה של מדינות בכסף. העברת הביטקוין הראשונה בוצעה על ידי האדם המסתורי שקרא לעצמו סאטושי בעיצומו של המשבר הכלכלי של 2009, בדיוק בתאריך שבו השקיעה ממשלת ארצות הברית עוד מאות מיליארדים מכספי משלם המיסים כדי להציל את חברת האשראי הענקית שנהגה בחוסר תבונה בכסף שלה. האירוע המקומם הזה היה מבחינת מייסדי הביטקוין סמל לאיוולת שבה מדינות מנהלות את המטבעות שלהן, והעברת הביטקוין הראשונה מלווה בציון כותרת הניו יורק טיימס באותו יום,המדווחת על האירוע. הביטקוין בהחלט בא להתריס כנגד שליטת המדינות במטבע, ולהציע מטבע שאינו תלוי מדינה.
מטבע הדברים, אם מטבע אינו תלוי בשום מדינה, הרי שהוא בינלאומי. זה יתרון עצום של המטבעות הקריפטוגרפיים, אבל הוא אינו נשמת אפם – כי מטבעות קריפטוגרפיים אינם ההילך היחיד שהוא בינלאומי. ממש לא. זהב, הוא כזה בדיוק. בכל מקום בעולם תוכלו להשתמש בזהב, אם יש לכם. אף אחד לא יגיד לא לזהב. גם הזהב הוא, אם כן, בינלאומי – לא לחינם מכונה הביטקוין "זהב דיגיטלי". זאת בדיוק האנלוגיה.
ולא רק זהב. גם כסף, מתכות נוספות ויהלומים. חומרי הגלם העתיקים של המטבעות הקדומים ששימשו את האנושות בשחר דרכה, כוחם עדיין במותניהם. אומנם לא מדובר במטבעות במובן הרגיל של המילה, אבל המחיר שלהם קבוע וידוע בכל מקום, ולמעשה הם תנודתיים פחות מרוב המטבעות בעולם. ערך הזהב מפורסם ומתעדכן בכל יום, בדיוק כמו ערכם של מטבעות המדינות. למעשה אחת הדרכים הבטוחות ביותר לשמור על ערכו של הכסף שלכם (אם אין לכם מטרה להרוויח יותר מדי) היא לרכוש בו זהב. מי אמר מטבע בינלאומי ולא קיבל?
יותר מכך, כיום ניתן להשתמש בזהב באופן דיגיטלי. אינכם חייבים לסחוב אותו איתכם לכל מקום. ניתן לקנות זהב בבורסה ולהחזיק בו באופן דיגיטלי. מכאן, שניתן גם להעביר אותו לאחר באופן דיגיטלי – לכל אדם בכל מקום על פני כדור הארץ.
סוג אחר של מטבע בינלאומי הוא כמובן הדולר, או אפילו היורו, שני מטבעות הפיאט הגדולים של ימינו. אומנם הדולר והיורו שייכים למדינות ספציפיות, ששולטות בהם במידה רבה, אבל אין בעולם כמעט אף אדם שיסרב לקבל אותם. רוב מוחלט של העסקות הבינלאומיות בעולם מבוצעות בדולר, לא בביטקוין.
אם כן, מטבעות הקריפטו אינם ההילך הבינלאומי היחיד. לא זה מה שמאפיין אותם, ואותם בלבד.
אז מה זה קריפטו באמת? מטבע מבוזר
האמת לאמיתה היא שהקריפטו במהותו הוא מטבע מבוזר. זה הנושא שהכי קשה להסביר מכולם ולכן אנשים מתחמקים ממנו, אבל הוא המהות העיקרית של עולם הקריפטו, ומי שאינו מבין זאת – אינו מבין כלום בנושא.
כאמור, הביטקוין, המטבע הקריפטוגרפי הראשון, נוצר כתגובת נגד להתנהלות כלכלית נוראית של ארה"ב. החזון שעומד בבסיס הביטקוין הוא – כסף שאינו תלוי במדינה.
כדי להבין מה זה קריפטו, את הרעיון הטהור שלו, אנחנו צריכים לחזור בזמן לראשית שנות ה-90, אל קבוצת חובבי קריפטוגרפיה (מדע ההצפנה) בשם "סייפרפאנק" (Cypherpunk). בימים ההם, כשמחשבים ביתיים עשו את צעדיהם הראשונים, כשהמסך שלהם היה בנפח של מיקרוגל והציג תמונות בצבע ירוק בלבד, כשלאנשים פרטיים בכלל לא היה אינטרנט, ורוב הציבור כלל לא ידע מה זה – כבר אז, אנשי הסייפרפאנק הוטרדו מן הפגיעה בחירות ובפרטיות שהאינטרנט עשוי לגרור. הם הבינו היטב שהאינטרנט יכבוש את העולם, אבל צפו שהממשלות ינצלו אותו על מנת להשיג מידע על אזרחים, לפקח עליהם ולהגביל אותם. חזון תנועת הסייפרפאנק היה להגן על פרטיותם של בני אדם בעידן המידע הממשמש ובא. אנשי הסייפרפאנק פיתחו כלים שימושיים שהפכו היום לנחלת הכלל, אבל הגביע הקדוש מבחינתם היה – הכסף. איך יוצרים כסף דיגיטלי שלממשלות אין שליטה ולא מידע עליו. לא להן ולא לאף בעל הון או גוף פיננסי.
את הרעיון הגאוני הציע לבסוף אדם שזהותו אינה ידועה עד היום, ושהציג את עצמו בשם סאטושי נאקמוטו (אין בכך שום הוכחה שהוא היה יפני. ככלות הכול, השם נבחר כדי להסתיר את בעליו). מדינות מנהלות את הכסף שלהן באופן מטופש ולא הוגן, אמר סאטושי, אבל ניתן ליצור מערכת מטבעות דיגיטלית לחלוטין שאיש אינו שולט בה.
במקום שהמדינה תשלוט בכסף – ישלוט בו הציבור.
כסף, הבין סאטושי, קיים רק בראש שלנו. כתמי דיו, ביטים במחשב – ברור שלא מדובר בדברים בעלי ערך עצמי. אלו הם סימנים המקלים עלינו לזכור כמה ערך מחזיק כל אדם. כיום הגוף המנהל ומנטר את תעבורת הביטים הוא הממשלה והבנקים – אבל זה מפחיד. ממשלות ובנקים עלולים לעשות בכסף הזה ככל העולה על רוחם ולהשאיר את האזרח הקטן בחוסר כול.
אבל יש אפשרות אחרת.
ההמצאה הגדולה של סאטושי נאקמוטו: מטבע מבוזר
בשנת תשס"ט (2009) הציע סאטושי נאקמוטו לחברי קבוצת הסייפרפאנק את הרעיון שלו למטבע דיגיטלי שאינו נשלט על ידי שום גוף: מטבע מבוזר.
המטבע נקרא ביטקוין, והרעיון שלו היה כזה. במקום שמדינות ובנקים ייסדו את הכסף וימשלו בו, נקים תוכנה דיגיטלית, שכל אחד יוכל להוריד אליו למחשב. התוכנה תכלול את פרטי העסקאות שבין בני אדם: ביום א', ראובן העביר לשמעון 1000 מטבעות. ביום ב', שמעון העביר ללוי 230 מטבעות. וכן הלאה. כל מחשב שמוריד את התוכנה במלואה נקרא "צומת". כיום זאת תוכנה כבדה, כי כבר יש בה כמות אסטרונומית של נתונים על עסקאות, אבל מחשבים חזקים יכולים להפעיל אותה.
זוהי מהותה של התוכנה – ספר עסקאות שבוצעו במטבע. העניין הוא, שכל עסקה כזו, ברגע שהיא מבוצעת, משודרת על ידי התוכנה באמצעות האינטרנט למחשביהם של האנשים האחרים המחזיקים בתוכנה. כך, העסקה נרשמת במאות ואלפי מחשבים שונים ברגע שהיא מתרחשת. אין שום דרך למנוע אותה. גם אילו משתמש אחד היה מנסה להיכנס לקוד של התוכנה שיושב אצלו על המחשב ולשנות את העסקה ששודרה כאילו לא הייתה (מה שהבנקים עלולים לעשות, ואין מי שימנע מהם) זה לא היה עובד – כי בכל המחשבים האחרים, המידע הזה עדיין קיים. הוא לא יכול לפרוץ לכולם ולשנות גם בהם.
את הנקודה הזאת חייבים להסביר יותר טוב, היא מהותית.
קוד סגור, קוד פתוח וקוד מבוזר
קיימים בעולם שלושה סוגי תוכנות. שתיים מהן נפוצות מאוד, והשלישית – מאפיינת את עולם הקריפטו יותר מכל דבר אחר, ולפניו כמעט ולא הייתה קיימת.
סוג תוכנה ראשון: קוד סגור
לקטיגוריה זו שייכות רוב התוכנות שהאדם הממוצע, שאינו מתכנת, נפגש איתן. מדובר בתוכנות שאתה אומנם מוריד למחשב, אבל הקוד שבבסיסן אינו נגיש לך ואינך יכול לערוך בו שינויים. קחו למשל את תוכנות אופיס: זה שהורדת למחשב את פאוור פוינט נניח, לא מאפשר לך לבצע שינויים בתוכנה, למשל אינך יכול להמציא אנימציה חדשה. אתה אפילו לא יכול להעביר את רשיון האופיס שלך למחשב אחר.
בתוכנות קוד סגור, החברה שפיתחה את התוכנה מאפשרת למשתמש הקצה רק להשתמש. שום התאמה אישית לא באה בחשבון, למעט עניינים שוליים הקשורים לתצוגה וכדומה. מתכנתים אוהבים לשנוא תוכנות קוד סגור – הם רואים בהן שעבוד, קמצנות ושתלטנות של החברות.
דוגמאות נוספות לתוכנות קוד סגור: ווינדוס, פוטושופ, אילוסטרייטור, דפדפן גוגל כרום ועוד.
סוג תוכנה שני: קוד פתוח
בשוק קיימות תוכנות רבות שנקראות "קוד פתוח". זה אומר שאתה יכול להוריד את קוד התוכנה עצמו אליך, ולשנות את התוכנה ככל העולה על רוחך. לדוגמה, המערכת הפופולרית בעולם לבניית אתרים – וורדפרס – היא כזאת. ניתן להוריד את הקוד של וורדפרס במלואו ולשנות אותו איך שרוצים, וליצור על בסיסו אתר שמתנהג בדיוק איך שאנחנו רוצים. אין בכך שום הפרת זכויות יוצרים – זוהי בדיוק ההגדרה של קוד פתוח.
דוגמאות נוספות לתוכנות קוד פתוח: מערכת ההפעלה לינוקס, דפדפן פיירפוקס, מערכת הלמידה מוודל, תוכנות אופן אופיס ועוד.
שימו לב: גם תוכנות קוד פתוח הן תוכנות שיש להן אבא ואימא. קיים גרעין מצומצם של מפתחי וורדפרס שקובע את תצורת הוורדפרס שהמשתמשים יכולים להוריד, והם מעדכנים אותו כל הזמן. תהליך העדכון נעשה אומנם בעזרת הרבה משוב והצעות ייעול מן הקהילה הכללית של מפתחי הוורדפרס, אבל בסופו של דבר הגרסה שמוצעת להורדה היא גרסה אחת – זו שאותו גרעין מפתחים מצומצם קבע.
אתה, כמתכנת מוכשר, יכול אומנם לפתח על גבי הקוד של הוורדפרס אתר סופר מגניב משלך וגם לשתף את הקוד בקהילת הוורדפרס העולמית – אבל זה ממש לא אומר שהתכנות שלך ייכנס לעדכון הבא. למעשה, רוב הסיכויים שלא.
זה מה שמעביר אותנו לשלב הבא.
סוג תוכנה שלישי: קוד מבוזר
סוג התוכנה השלישי הוא המדהים מכולם, ואני חושב שלפני שהתחיל הקריפטו הוא כמעט לא היה קיים.
מדובר בתוכנה שכל אחד בעולם יכול להיות הבעלים שלה במידה שווה. הקוד הוא פתוח, אבל כל שינוי שאתה עורך בו מופיע מייד כהצעה לקהילת האנשים שהורידו את התוכנה. הם יכולים לקבל את ההצעה או לא, וקיימת כאן דמוקרטיה מוחלטת: רעיון שמעל 50% קיבלו, הופך למציאות.
בפועל, קיימת כמובן קהילה של מתכנתים שמושקעים בעניין לעומק, ואם רוצים שהצעה מסוימת תיכנס, זה לא יעבוד בלי להעלות אותה קודם בקהילה. אבל – כל אחד יכול להיות חבר בקהילה הזאת, אין שום חסם. אם הרעיון טוב, הוא כנראה יתקבל, ולא משנה מי העלה אותו.
ביטקוין היא תוכנה כזאת, והיא הדוגמה הבולטת ביותר של הרעיון המהפכני הזה. כל אחד יכול להוריד את התוכנה למחשב. כל אחד יכול להציע שינויים לגביה. כל אחד יכול להחליט אם לקבל שינויים שאחרים הציעו.
סאטושי נקאמוטו אומנם המציא את התוכנה – אבל מסר אותה לידי כולם. אין לתוכנת הביטקוין בעלים – נכון יותר: כל אחד יכול להיות הבעלים שלה.
עולם הקריפטו כולו מבוסס על הרעיון הזה, רעיון הביזור, אם כי לא באותה עוצמה. את'ריום למשל, הוא מטבע ריכוזי יותר מביטקוין, ודומה הרבה יותר לתוכנת קוד פתוח רגילה ברוב הבחינות – את עיקר הקוד של את'ריום יכול לשנות רק גרעין המפתחים העיקרי בראשות המייסד, ויטאליק בוטארין. ובכל זאת, חלקים ניכרים מאת'ריום הם כן תוכנה מבוזרת. גם את תוכנת את'ריום ניתן להוריד למחשב האישי וליצור צומת, וגם כאן העברת כספים מכתובת לכתובת אחרת מאושרת רק אם רוב הצמתים אישרו אותה – לא גרעין המפתחים הראשי. כל אחד יכול לנסות לרמות – אבל כמו ביטקוין, את'ריום מסתמכת על אלפי ורבבות צמתים שיעמדו כנגד הרמאויות הללו. הביטחון של הנתןנים באת'ריום אינו נובע משליטה אבסולוטית של המייסד בוטארין – בדיוק להיפך, כוחה מגיע מכך שהשליטה על הנתונים מבוזרת בין כל כך הרבה בני אדם.
מסמך גוגל דוקס, ביטקוין ואת'ריום
מי שאינו מתכנת, יוכל להבין את העניין טוב יותר בעזרת הדוגמה הבאה:
קוד סגור דומה לקובץ pdf. אתם יכולים לצפות בו אך לא לערוך בו שום שינוי.
קוד פתוח דומה למסמך word. אתם יכולים גם לערוך אותו לשימושכם האישי, אבל אינכם יכולים לערוך את המקור.
קוד מבוזר דומה למסמך google docs שבו לכל אחד מן השותפים יש הרשאת עריכה. כל אחד יכול למחוק מה שהשני כתב או לכתוב משהו חדש.
בתוך הקוד המבוזר יש דרגות – אם נשווה את זה שוב לדוקס, גם בו יש מספר אפשרויות. גם אם הרבה אנשים יכולים לערוך את הקובץ, הבעלים שלו הוא עדיין רק מי שיצר את הקובץ. הוא אינו שולט בתוכן הקובץ אבל כן שולט בעצם קיומו למשל. הוא היחיד שיכול למחוק את הקובץ לחלוטין. זה מקביל לביזור של מטבע את'ריום. הביזור של הביטקוין הוא דרגה אחת מעל זה – איני חושב שזה קיים כיום בגוגל דוקס – לו יצוייר שליוצר הקובץ לא הייתה שליטה מיוחדת על כלום, גם לא על מחיקת הקובץ, זה היה מקביל לביטקוין. ביזוריות מוחלטת.
איך מטבעות קריפטו דומים ל… שפה?
בנימה אישית: העיסוק בעולם הקריפטו מנוגד בהרבה מובנים לשאר העיסוקים שלי בחיי. כמעט לא יכולתי למצוא נושא רחוק ממני יותר: השפה העברית היא ההווה והעבר שלנו – ואילו הקריפטו העתיד. העברית שייכת ללאום, ואילו הקריפטו הוא גלובלי. עברית קשורה לרוח ולמהות, ואילו קריפטו – לכסף ולחומר. שלא לדבר על כך שקריפטו זה באנגלית, ועברית היא, ובכן, בעברית.
ובכל זאת, ככל שהעמקתי במטבעות הקריפטו ובצורך שהם באון לפתור, גיליתי הקבלה מדהימה בינם ובין תחום העיסוק שלי, השפה. אל דאגה – זה לא קשור לשבעת הבניינים ולא לנושא, נשוא ומושא. אפילו לא לפרזנט סימפל ולפסט פרפקט. הקשר בין שפה אנושית לקריפטו צף מכיוון אחר לחלוטין, אבל הוא מהותי ומרתק
לדעתי רעיון המטבע המבוזר הוא מדהים ומהפכני בכך שהוא מבטא מודל דמוקרטי של פיננסים, מודל שאין בו שום ריכוזיות – שבו הכסף מוחזק בידי הציבור ממש ולכל אחד יכולת שליטה בו. המודל של ביזור שליטה הוא רב השפעות על כל תחומי החיים, ואם הביטקוין התמקד רק בכסף, הרי שהאת'ריום ושאר המטבעות הדיגיטליים מפיצים את רעיון הביזור לכל העולם הדיגיטלי כולו – כלומר לכל תחום בחיים בערך.
מודל השליטה המבוזרת (בלי מלך! בלי יו"ר! בלי מנכ"ל!) נשמע רעיון חדשני מאוד, אבל האמת היא שיש לו מקבילה איתנה המלווה את האנושות כבר אלפי שנים: השפה האנושית.
חשבו על כך: שום שפה בעולם, למעט אספרנטו, לא נולדה במוחו הקודח של אדם אחד. שפות נוצרו פשוט על ידי בני האדם שדיברו בהם. איננו יודעים מי ביטא את המילה "מלפפון" לראשונה, אבל מישהו עשה זאת. המילה מצאה חן בעיני האחרים, ומשם היא התפשטה כאש בשדה קוצים.
גם כיום, מילים נוצרות כל הזמן, וגם פושטות צורה ולובשות צורה: כלל לא בטוח שהמלפפון שבמשנה הוא המלפפון בין ימינו. הדוברים מלהטטים עם המשמעויות כל הזמן, והדברים דינמיים. מה שמוצא חן, מתפשט. ילדים ומבוגרים עורכים שינויים בשפה ללא הרף. בדרך כלל זה נשאר בגדר שינוי מקומי שאינו תופס, ממש כמו רוב מוחלט של ההצעות לשינויים בפרוטוקול הביטקוין, אבל לפעמים זה דווקא כן מצליח ומילה חדשה – או משמעות חדשה למילה ישנה – נולדת.
מה שיפה עוד יותר הוא, שהשפות האנושיות הן מערכת שפועלת היטב. הן מקיימות את מטרתן – לאפשר תקשורת בין בני אדם – ומחזיקות שנים. באופן טבעי, בלי מנהל ומכוון, הן שומרות על האיזון בין יציבות להתפתחות. כולנו מרגישים ששפה היא דבר חי, עדכני וער, ועם זאת עדיין אנו יכולים לדבר עם סבא וסבתא שלנו באותן מילים ומבני משפטים של פעם (כמעט).
בעיניי הביזוריות היא פלא, ועודני תוהה אם סאטושי נאקמוטו קיבל את רעיון המטבע המבוזר בדיוק מן הפלא העתיק ההוא – מן השפה האנושית עצמה.
אחרית דבר
אחרי שמבינים את זה, עשויות להתעורר שאלות רבות: איך בכלל נוצרים מטבעות קריפטו? איך הם באים לעולם? מי מתחזק את המערכת כולה, הרי לא ייתכן שאנשים עובדים בחינם? ואיך דואגים שאנשים לא יפרצו לארנק הביטקוין של אנשים אחרים? יש כאן עוד הרבה ללמוד. כאן נכנסים מושגים כמו טכנולוגיית הבלוקצ'יין, כריית מטבעות, הוכחת עבודה, הוכחת החזקה ועוד. אבל כל אלו הן כבר ה"איך". במאמר זה באתי להסביר את המהות:
מטבעות קריפטו הם דיגיטליים, מוצפנים ובינלאומיים, אבל תמצית מהותם היא הביזוריות.
