ההגדרה היבשה של מטאפורה (או מטפורה) היא שימוש במילים מתחום מסוים כדי לתאר באמצעותן דבר השייך לתחום אחר. זהו אמצעי רטורי שמטרתו לעורר עניין ולהמחיש. הכי קל להסביר מהי מטפורה באמצעות דוגמה: מחיר החשמל זינק. במקור, זינוק הוא פעולה פיזית של הסתערות פתאומית מתנוחה נמוכה, אולם בהקשר של המשפט הזינוק אינו פיזי אלא מטפורה שמשמעותה שמחיר החשמל עלה באופן חד ופתאומי (כמו הזינוק שהוא התרוממות חדה ופתאומית). ההגדרה הזאת נשמעת טכנית, אבל למעשה מטפורה היא אמצעי רטורי מרכזי ביותר, והיא נמצאת בשימוש נרחב בפרוזה, בשירה, בנאומים ובכל טקסט שמתיימר להיות מעניין. לצד זאת, בכל שפה קיימים משקעים אדירים של מטאפורות שאיננו מבחינים בהן מפני שכבר התרגלנו אליהן (למשל הצירוף "לב ים"). מטאפורות כאלה נקראות "מטאפורות מתות".
במאמר זה נחקור את עולם המטפורות מקצה לקצה. נבין לעומק למה בכלל אנחנו משתמשים במטפורות, אילו שימושים יש להן, ואיך הן משפיעות על חיינו מבלי שהבחנו בכך.
והכי חשוב – את כל הדרך המרתקת הזאת נרפד בדוגמאות עסיסיות. אני תמיד אוהב להשתמש במטפורות, אבל במאמר הזה, לכבודן, הגזמתי (אתם מוזמנים לפקוח עיניים ואוזניים ולאתר את כל עשרות המטפורות שהשתחלו להן למאמר על לא עוול בכפן). מטפורה, בעיניי, היא אחד הדברים הכי נפלאים שאפשר לעשות עם מילים – בואו ניהנה יחד.
החומר ממנו עשויות מטפורות
המטאפורה: ג'אגלינג של מילים נישתיות
חומר הגלם של המטפורות הוא בדרך כלל מילים נישתיות. מה זה בדיוק מילים נישתיות? על זה כתבתי מאמר שלם, כאן. בקיצור נאמר שמדובר במילים ספציפיות מאוד, שמתקיימות רק בתוך בקשר מסוים: המילה "צד" למשל היא מילה נישתית, לעומת "תפס" שהיא מילה גנרית. המילה "צד" מספקת בתוכה את כל הסיטואציה: זו אינה סתם תפיסה, היא כוללת מרדף, חיית בר, כלי נשק ועוד פרטים חיים.
מילים נישתית הן מילים נהדרות והן העשרה חשובה לאוצר המילים. מה חבל שהן מתבזבזות על ההקשר הספציפי מאוד שלהן. הפועל צד, רק עכשיו למדנו להעריך אותך: אבל כמה פעמים בחיינו אנחנו עתידים להיתקל בך? מי יוצא בימינו לציד נמרים? והאם כדי לחוות ריגוש נידונו לדבר כל הימים על הנושאים הביזאריים האלה?
המטפורות מחיות את המתים, מרטיבות את היַבְּשִים
כאן, בדיוק כאן, נכנסת המטאפורה לתמונה. אינני יודע אם היה אדם ספציפי שהמציא את המטאפורה, קרוב לוודאי שהיא יכולת בסיסית המוטבעת במוח שלנו. המטאפורה אומרת כך: המילים האלה, המתפקעות מעסיס, אינן צריכות להישאר נחלתם הבלעדית של האירועים הספציפיים שמהן הן נוצרו. הבה נעשה ניסוי – נשתמש במעט דמיון, ונצמיד מילה מאותם תחומים נישתיים ומרגשים לנושא אחר, משמים. מה יקרה אז?
לדוגמה: במקום לדבר על פקידי מס ההכנסה שמנסים להגיע אל בעלי עסקים עצמאיים שהעלימו מס, אולי נשתמש במילה "ציד"? "פקידי מס ההכנסה יצאו לציד בקרב העצמאים". נשמע טוב, הא? נכון, לא כל הפרטים זהים. פקידי מס ההכנסה אינם מסתובבים עם דם בין השיניים ועם שאריות בשר משתלשלות. אבל בהחלט, גם מבחינת מס ההכנסה מדובר בסוג של ניסיון לתפוס מישהו, וכשאנחנו אומרים שהם "יוצאים לציד" אנחנו מעבירים לעניין היובשני של מעלימי המס (המתרחש, בסופו של יום, באמצעות הקלדות ולחיצות עכבר, בין כותלי משרד ממוזג) גם את האדרנלין, את התשוקה ואולי גם את הספורט.
עכשיו תבינו: כל זה התחולל בהינד עפעף. מילה אחת נישתית הביאה את כל ריחות השדה אל משרד פקיד השומה. לדעתי זה גאוני, וכל התודה על כך – למילים הנישתיות.
האם המוח שלנו יודע לפענח מטפורות?
מה שיפה במטאפורות הוא שרוב האנשים (למעט אוטיסטים ואספרגרים) יודעים מיד לברור את העיקר מן הטפל שבהן: כאשר הם שומעים על פקידי מס הכנסה היוצאים לציד, הם אינם מדמיינים אותם עם קשתות וחיצים, אבל קולטים היטב שמתרחש כאן מרדף: שיש מישהו שמסתתר ויש אנשים שמנסים לחשוף אותו ולעולל לו משהו. המוח האנושי מצליח לאזן בין החוויה והעונג שנוצרים אצלו בעקבות המילה הנישתית לבין העניין הנדון שהוא לעתים קרובות משמים. יכולת האיזון הזאת היא נהדרת, כי היא מאפשרת לנו, בני האדם, להפוך את הנושאים המשעממים ביותר למרתקים, פשוט באמצעות ניסוח.
אם נמשיך עם האנלוגיה למדבר, המטפורות הן תעלות מים שאנחנו חופרים מן המעיינות שבמדבר אל כל מיני נקודות שוממות שאנחנו חפצים ביקרן. בנקודות האלה ניתן להקים פינות גן עדן קטנות.
האם מטפורות הן שקרים?
"אתה אומר שזה רק ניסוח" מתקוממים חלקכם "אבל עכשיו הסברת באריכות ובטוב טעם למה מילים נישתיות נבדלות לחלוטין ממילים גנריות. אתה מתאר פקידי מס הכנסה כציידים וכאילו מה שהם עושים זה לא משעמם – אבל זה שקר! זה כן משעמם! רק הניסוח שלך מעניין, ועכשיו יבוא הבן שלי ויגיד לי עם תשוקה בעיניים שהוא רוצה להיות פקיד שומה. והכול בגללך!"
אנשים יקרים, תנו לי לומר לכם משהו: הבן שלכם צודק. המטפורה צודקת. היא לא שקר! האם אתם חושבים שפקידי מס ההכנסה סבורים שחייהם משעממים? אז דברו פעם עם פקיד כזה. תראו שלא. אלמנט הציד מעורר ריגוש גם אם הוא לא קורה באופן פיזי, וגם אם בסוף המרדף לא מחכה לנו מערה קרירה עם אש בוערת וניחוח של בשר צבי צלוי ונוטף שומן. המטפורה עזרה לכם להבחין בכך שיש חיים סוערים במקומות שחשבתם שאין – אבל אתם אלה שטעיתם לאורך כל הדרך. היא זאת שצדקה.
מטאפורה – מן המוחשי למופשט
אם התרשמתם עד עכשיו שמטפורות הן בסך הכול מלח ופלפל על חיינו האפורים, אתם קצת צודקים. אבל חשוב להבין שעבורנו, בני אנוש קרוצי חומר, המלח והפלפל האלה הם קריטיים. כשדברים מוסברים לנו בעזרת מטפורות אנחנו לא רק מתעניינים בהם יותר, אנחנו גם מבינים אותם יותר. זה קורה מפני שהמטפורות משתמשות תמיד במושגים מהעולם החומרי, שאנחנו מכירים בכל חמשת חושינו, ומעבירות אותם אל העולם המופשט. זוהי הדרך, היא חד כיוונית: מן המוחשי אל המופשט.
כדי להמחיש את העיקרון הזה, ניקח שני משפטים, אחד מופשט מאוד והאחר מוחשי מאוד:
- החידה הזאת בעייתית לפתרון.
- האגוז הזה קשה לפיצוח.
כעת, ניצור מן המשפטים האלה סלט, ונציב בכל אחד את הנשוא של משנהו כמטפורה:
- החידה הזאת קשה לפיצוח.
- האגוז הזה בעייתי לפתרון.
כל בר בי רב מבין שמשפט-סלט 1 תקף ותקין, ואילו משפט-סלט 2 ממש לא. למעשה, משפט 2 נשמע כמו תרגום מכונה של גוגל טרנסלייט כשעוד היה בחיתולים. וכל זאת למה? כי כפי שאמרנו, מילים מוחשיות מתקבלות בברכה באזור לא מוחשי, ומתפקדות כמטאפורות. לעומת זאת אזור מוחשי אינו זקוק לשום תיקון, ולשלב בו מונחים מופשטים זה נזק טהור. ממש כמו להרוס פנינת טבע.
יתרה מזאת: בלשנים עמדו על כך, שהשפה האנושית כולה מבוססת על מטפורות. רוב המילים המופשטות שיש בידינו, הן בעצם מטפורות שנשחקו לבלי הכר. אפילו המילה "מופשט" עצמה היא מטאפורה – כלומר הדבר עצמו, ללא לבושים. כמוה גם המילים: מעורפל (במשמעות לא ברור), קשקוש (במשמעות שטות), הארה (במשמעות התגלות) ותפס (במשמעות הבין).
איך יוצרים מטאפורה טובה?
כל הניתוח המורכב הזה (בייחוד אם קראתם גם את המאמר על מילים נישתיות, וזה באמת מומלץ כדי להבין את הנושא לעומק) נועד בעיקר כדי שתבינו את העיקרון המנחה של יצירת מטאפורות. המילים שישמשו אותנו כמטפורות תמיד יהיו מילים נישתיות, וכדי למצוא אלו מילים נישתיות מתאימות למטאפורה שלנו, אנחנו צריכים למצוא את הנישה שהנושא הנידון מזכיר לנו.
זה נשמע אולי פשוט על הנייר, אבל למעשה יצירת מטפורה איכותית היא אומנות של ממש. היא דורשת מאיתנו למצוא אנלוגיות בין הנושא שבו אנו עוסקים לנושא מוחשי המקביל לו.
האנלוגיה היא האימא הביולוגית של כל מטפורה ספציפית. מאחורי כל מטפורה מצליחה, עומדת אנלוגיה מבריקה. מאידך, כל אנלוגיה יכולה להפיק אינספור מטפורות.
מהי אנלוגיה?
אנלוגיה היא הקבלה מהותית ועקבית המתקיימת בין שני תחומים. אנלוגיה מפורסמת, המעוגנת (אולי) בפסוק מן המקרא, היא האנלוגיה בין אדם לעץ. בספר דברים פרק כ נאמר "כי האדם עץ השדה", והמשפט מוזכר לא פעם בדרשות ובשירים. נניח כרגע לשאלה האם זוהי באמת כוונת הפסוק (כתבתי על כך במאמר הזה). מכל מקום, ההקבלה בין חיי האדם לחיי העץ היא עשירה ורחבה. כמעט כל מה שנאמר על עץ יהדהד לנו מתאים אצל האדם. שניהם עוברים תהליכי התפתחות שנמשכים עשרות שנים, ומצד שני לשניהם יש גם מחזורי חיים קצרים יותר. שניהם זקוקים לכך שהסביבה תספק צרכים שונים שלהם על מנת להתקיים, ומאידך שניהם תורמים לסביבתם. שניהם אינם קיימים לנצח, אך שניהם מייצרים לעצמם המשכיות – וניתן להמשיך עם הניתוח הלוגי הזה עוד הרבה.
מן האנלוגיה הזאת נגזרים ביטויים מטפוריים רבים. כשאנחנו מעוניינים לומר שנער גדל ומתפתח, אנחנו אומרים שהוא "צומח לגובה". אדם בסוף ימיו נמצא ב"סתיו של חייו" או "בשלכת", ומי שקשור לערכיו ולמסורת שלו נקרא "מחובר לשורשים". חז"ל כתבו על אדם שנרצח "שלא הניחוהו לעשות פירות", כלומר להעמיד צאצאים ומעשים טובים, והביטוי המטפורי "נתלה באילן גדול" מתאר אדם מהימן ובעל סמכות, יציב ואיתן כמו עץ ותיק. גם עונש "כרת" שמשמעותו פטירה בקיצור ימים נגזר מתמונתו המחרידה של עץ כרות.
על בסיס האנלוגיה הזאת, ניתן להמציא מטפורות רבות נוספות. למשל: אפשר להשקות ילד באהבה, להתחרות על האור – על תשומת הלב של ההורים, ולעבור גיזום חריף – כלומר איפוס והתחלה מחדש. את שלוש המטפורות האלה המצאתי הרגע, ואני מקווה שחלקן, לפחות, נשמעות לכם ראויות.
אנלוגיה חלקית
אין בכוונתי לומר שכל מטפורה מכריחה קשר מהותי בין שני תחומים. לעתים קרובות האנלוגיה היא חלקית ומתייחסת לאספקט מאוד ספציפי המקשר בין שני התחומים.
יש התרחשויות בעולם הפיזי שממחישות לפעמים תהליכים באופן מאוד חי וברור. לדוגמה: תהליך ההתכלות ניכר מאוד לעין באש: האש דועכת. הדעיכה שלה היא מאוד מובהקת וברורה, ולכן המילה "דעיכה" נחטפה כדי לתאר כל אירוע שהיה בשיא אבל כעת נחלש ועומד להפסיק. הרעש שמתחיל להירגע – דועך, הסערה בים – דועכת, ואפילו לפונקציית פרבולה יש אזור דעיכה.
המטפורות הללו לא באמת באו לומר לנו שרעש, סערות ופונקציות הן במהותן דומות לאש. לא. אנחנו לא נאמר שאפשר להתכרבל מול פונקציה ביום קר או לצלות תפוחי אדמה בים סוער. האנלוגיה ביניהן לאש מוגבלת ל רק לכך שבכולם יש שיא והיחלשות שלו.
מטפורה טרייה, מטפורה שחוקה, ומטפורה מתה
השפה שלנו רוויה במטפורות עד לשד העצמות, וברובן איננו מבחינים כלל ועיקר. זאת מפני שחלק מן המטפורות היו בשימוש רב מדי ואנחנו התרגלנו אליהן. הן הפכו צורת ביטוי נפוצה, ואנחנו כבר איננו מזהים את המקור שממנו באו.
למעשה, ניתן למקם את כל המטפורות שבעולם על סקאלה לפי מידת החיוניות שלהן.
מטפורות חיות
בקצה האחד שלה נמצאות מטאפורות שהגיחו לעולם זה עתה, והן טריות ורעננות. המובחרות ביותר הן מטפורות טריות: שהן צאצאיות של אנלוגיה חדשה לחלוטין, שלא שזפתה עין עדיין. עם זאת, גם אנלוגיה וותיקה יכולה לייצר מטפורות טריות משובחות מאוד.
אבל מטפורות מתחילות את חייהן כשהן בשיאן, ומשם רק דועכות. המטפורה המרהיבה ביותר, כשנעשה בה שימוש חוזר, נשמעת כמו חיקוי, וככל שהשימוש בה נעשה רווח, היא נשחקת ומאבדת את כוחה. מדובר בתהליך בלייה איטי שיכול להימשך שבועות אחדים או שנים ארוכות, אבל זה קורה. המטפורה השחוקה היא עדיין מטפורה, אבל כבר אינה מסבה לנו את ההנאה שמסבות מטפורות טריות, ישר מהתנור.
מצד שני, חשוב לציין שגם מטפורות שחוקות עדיין עוזרות לנו להבין דברים מופשטים. בתפקיד הזה שלהן הן עדיין עושות את העבודה. קווי המים שנמשכו מן המעיינות עדיין מובילים את המים אל נקודות היעד. יתרה מזאת – מטפורות שחוקות רבות הופכות לביטויים ולניבים המעשירים את השפה. הביטוי "הדובדבן שבקצפת" למשל (שבשורשו אנלוגיה חביבה המדמה כל דבר בעולם שיש לו פסגה, לעוגה) הוא אומנם מטפורה שחוקה ונדושה, אבל עדיין מביאה רוח רעננה אל הנושאים שבהם היא מתארחת וגורמת לחלקנו להזיל מעט ריר. הסיבה לכך היא שלמרות שאיננו מתרשמים עמוקות מן המטפורה, בכל זאת מדובר במילה שעושה מסאז' לאזור אחר במוח שלנו, והגיוון הוא נעים.
חוקרי המטפורות (יש חיה כזאת) מכלילים הן את המטפורות הטריות והן את השחוקות בקבוצה אחת, הקרויה "מטפורות חיות". כפי שהסברנו, בתוך המטפורות החיות קיים מדרג, יש איכותיות יותר ויש פחות, אבל לא מדובר בשאלה של שחור ולבן. זה רצף.
יש כמה אנלוגיות מפורסמות, שבהן כבר דשו רבים ועל כן המטפורות שהן מניבות הן בדרך כלל צפויות ומוכרות: למשל, האנלוגיה של רוע לצבע השחור, של מצב רוח למזג אוויר, של הבנה לאור, ושל תהליך לדרך. ניתן להשתמש באנלוגיות האלה כדי ליצור מטפורות רבות, שחלקן הפכו לביטויים מוכרים בשפה: טקסט ברור הוא מאיר עיניים, תהליך איטי ועקבי נקרא צעד אחר צעד, ועל אדם עצוב ופסימי ייאמר שהוא בעל אופי קודר. אלו הן מטאפורות שחוקות. אומנם, כפי שהסברנו, מן האנלוגיות המוכרות הללו ניתן לסחוט עוד מטפורות: מה דעתכם על הביטוי: "מצב רוח אביבי"? "המכירות טסות"? "בחירה שחורה"? המטפורות האלה מבוססות על האנלוגיות שהזכרנו לעיל, והן בהחלט פחות מוכָּרות. את חלקן המצאתי בעצמי.
מטפורות מתות
עניין שונה לחלוטין הוא מטפורות מתות. מדובר במטפורות שהורגלנו בהן במידה כזאת, שהן הפכו לחלק אינטגרלי מן השפה. מדובר בתהליך על ציר הזמן שקורה כל הזמן. קחו למשל את המילה "התקדמות" לציון תהליך המתפתח בכיוון חיובי. אף אחד אינו שם לב שהמילה הזאת לקוחה מן השדה הסמנטי של דרך, ושמשמעותה לנוע קדימה. דוגמה מוכרת יותר: הביטויים "ראש ההר", "ראש הממשלה", ועוד ביטויים רבים הכוללים את המילה ראש – כבר לא מזכירים לנו את הראש – האבר – אפילו לא קצת. כשזה המצב, המטפורה היא מתה. קו א.ק.ג. ישר. זה נחמד וזה מותר להשתמש בה, אבל זאת כבר לא באמת מטפורה.
המטפורות המתות רובצות בכל מקום בחיינו. בפסקה הקודמת השתמשתי במילה "מתפתח". היא בעצמה מטפורה, כי השורש פ-ת-ח לא קשור באופן ישיר להתקדמות. כשמשהו פתוח הוא מתגלה, וכשדברים צומחים וגדלים הם חושפים את מה שהיה צפון בהם מלכתחילה. מטפורה, בהחלט, אבל המוח שלנו אינו מזהה אותה ככזו. "מתפתח" היא פשוט עוד מילה אחת במילון.
ראוי לציין שהבוז למטפורות מתות שמשתמע אולי משורות אלה, כאילו הן נחותות ביחס למטפורות חיות, הבוז הזה מוצדק לחלוטין רק אם אתם כותבים. מצד המטפורה עצמה, להיות מטפורה מתה זוהי פסגת השאיפות: המעבר מנושא לנושא הושלם בעצמך. המטפורה הגיע ליעד ונקלטה בו כל כך טוב שאף אחד אינו מבחין בה עוד.
במילון, המטפורה המתה תקוטלג כפוליסמיה: משמעות נוספת למילה קיימת. אם תפתחו מילון (בכל שפה, אבל העברית מצטיינת בכך) תמצאו שלרוב המילים יש יותר ממשמעות אחת. יש מילים שיש להן גם שלוש, ארבע, חמש ועשר משמעויות קרובות זו לזו (איני מדבר כאן על הומונימיה – שתי מילים שנשמעות אותו דבר אבל לא השתלשלו זו מזו ואין ביניהן שום קשר במשמעות). הפועל "נשא" צבר לעצמו במהלך הדורות 16 משמעויות. לא פחות.
מטפורות מתות הן אחת הדרכים העיקריות של השפה להתרחב ולגדול. יש להן תפקיד מפתח בבניית אוצר מילים עשיר, וזה עניין חשוב והכרחי, שגם תורם מאוד למידת העניין של הקוראים בטקסטים שלכם.
אבל הן כבר לא מטפורות.
האם מומלץ להשתמש במטאפורות רבות בכתיבה?
כמו כל דבר טוב, גם מטפורות צריכות להיות במידה. קחו בחשבון שכשאתם משתמשים במטאפורה, גם אם קולעת מאוד, אתם מכריחים את המוחות של הקוראים שלכם לבצע קפיצה מחשבתית, ואולי אף גלגול ראש – הכול לפי איכות המטאפורה והנועזות שלה. מטאפורה שחוקה לא תעביר בקוראים זרמים חשמליים, אבל מטאפורות טריות שהמצאתם על אתר עלולות להיות חומר חזק. לפעמים זה יעבוד לכם, לפעמים פחות. זה גם תלוי בקהל היעד שלכם, יש קוראים שמכורים למטאפורות ואם עוברות שלוש שורות בלי מטאפורה הם יירדמו.
כבר העירו לי בעבר על כך שאני משתמש ביותר מדי מטאפורות, ואתם מוזמנים לשפוט בעצמכם אם זה נעים לכם או לא. בפסקה הקודמת, למשל, ספרתי ארבע מטאפורות טריות לפחות. האם זה היה בסדר מבחינתכם? אתם מוזמנים לשתף בתגובות, ויכול להיות שאני אפילו אשנה את הקטע הזה בעקבות הערותיכם.
מה ההבדל בין מטפורה לדימוי?
רבים מתבלבלים בין מטפורה לדימוי. כתבתי מאמר מקיף על ההבדלים הצורניים והמהותיים בין מטפורה לדימוי, ומי שרוצה להעמיק בעניין מוזמן לקרוא אותו. כאן אציג חלק מן העניין.
בקצרה, דימוי הוא ישיר ולא מעודן. הדימוי נועד לכך שגם אנשים רפי שכל במיוחד יבינו בדיוק בין מה למה נערכת האנלוגיה, ולאיזה עניין בדיוק האנלוגיה היא רלוונטית. לדוגמה: מנחם הוא בריא כשור. הנושא שלנו הוא מנחם, ואנחנו עורכים אנלוגיה בינו לבין שור. אבל האנלוגיה אינה לעניין הקרניים, גם לא לעניין ארבע הרגליים. אנחנו טורחים לומר בפירוש: בריא כשור. האנלוגיה קשורה למצב פיזי, לבריאות ולחוזק של מנחם בלבד.
לעומת זאת, מטפורה היא עניין עקיף ומתוחכם, ויהיו כאלה שלא יבחינו בו. כאשר אנו אומרים: מנחם רבץ מול הטלוויזיה, אנו רומזים בעקיפין שמנחם הוא קצת בהמה מבחינות מסוימות, מפני שהפועל רבץ לקוח מעולם החי. לא כל אחד ישים לב לעוקצנות כלפי מנחם המשתמעת מן המשפט, אבל היא בהחלט קיימת שם. בנוסף, אנחנו סומכים על הקורא הנבון שיסיק לגבי מנחם רק את מה שנכון – שיבין בעצמו שמנחם דומה לשור לא מבחינת הקרניים ולא מבחינת ארבע הרגליים, אלא מבחינת הבטלנות, נאמר.
סיכום: בשבח המטפורה
מטפורות משאילות את המילים הכי מוחשיות וחווייתיות שקיימות בשפה כדי להחיות נושאים משעממים ולהבהיר עניינים מעורפלים. מטפורות הן גם דרך המלך להגדלת המילון בדרך של פוליסמיה. שימוש במטפורות הוא מומלץ, והמיומנות המטפורית משדרגת את הכתיבה פלאים.
