התפסן בשדה השיפון – "סיכום" מאת… הולדן קולפילד


לא היה לי קל, אבל, לקרוא את "התפסן בשדה השיפון".
הולדן קולפילד, שכותב את הסיפור בגוף ראשון, הוא נער בגיל העשרה שמספר את סיפור הימים הספורים שבין סילוקו מן התיכון בו הוא לומד לרגע בו יהא עליו להודיע זאת להוריו.
כבר בתחילת הספר נפגשתי עם הולדן בדיוק כפי שהוא: דיבורו לא רחוץ, בוטה, מחוספס, אפילו גס, והוא אינו בריה נעימה למפגש. מלא ביקורת וטרוניות על כולם ותיאורים מגעילים לפרטי פרטים (הוא אומן בזה), ושקרן מקצועי.
אז לא אהבתי אותו.
הוא לפחות היה כנה, אבל. אז המשכתי לקרוא.
ולאט לאט, ממילה פה ומילה שם, גיליתי על ההולדן הזה דברים נוספים. הקריאה בספר הזה היתה ממש תהליך של הסתגלות לנער מתבגר רטנני, הכרה איטית שלו, ואימון מתרקם.

מי אתה, אבל, הולדן קולפילד

הוא מדבר הרבה, הולדן. באמת. מדבר ללא הרף. אבל על הדברים החשובים הוא כמעט ולא מדבר, בודאי לא מצהיר עליהם. מקסימום מתאר איזה תיאור יבש ואגבי. הוא בקושי, בקושי מבין את עצמו, אולי לא מבין בכלל, וזו היתה משימה של ממש עבורי לנסות לפענח אותו.
שמעו, דבר אחד היה טוב בו מההתחלה, בהולדן הזה כמו שאמרתי. הכנות. החל מהשפה הַ דְּ ב וּ רָ ה שלו, המשך בגילויים הלא-מרנינים על אופיו, וכלה בהתנהגותו אחרי כל הדיבורים. לפי איך שהוא דבר היה אפשר לחשוב, למשל, שכל מה שמעניין אותו זה בנות, אבל פתאום באיזה משפט קצר הוא טרח להודות שהוא בתול בכלל, ואחר כך (אני מודה, זה אחד הקטעים היפים שקראתי בחיים) במקום לשכב עם זונה הוא ניסה לשאול אותה איך היא מרגישה לחיות ככה.
באיזשהו שלב גיליתי שהוא סתם ילד מסכן שמפחד מההורים שלו, כי מה הם יגידו כששוב זרקו אותו מבית הספר. סלדתי מזה שהוא כל הזמן עשן וגם שתה והתחרבש על כל הראש, אז נרתעתי שני צעדים אחורה. חזרתי, אבל, אחרי כמה עמודים, שוב כשהוא ספר על אלי הזה, אח שלו, ועל פיבי. אחותו הקטנה. פתאום הבנתי שהוא בקשר, שלי אין, עם האחים שלו, ובכלל.
האמת, ההולדן הזה הרס אותי כבר בהתחלה עם ג'יין גאלאגר הזאת שלו, שמשום מה לא מופיעה בספר כמו כל חברה ההוליוודית הקיטשית. זה מוזר, אבל: אחרי שסטרדלטר הזה יצא איתה, הוא כל כך התרגז.

בקיצור, מה שאני אומר הוא שלאט לאט התרגלתי להולדן וגם התחלתי להעריך אותו ולחמול עליו. אני לא אתפלא (זה מאד הגיוני עבור מי שמכיר קצת את ג'י די סלינג'ר, המחבר שלו, שהיה לו אח שהוא מאד אהב, סימור, שגם כן מת, ושהיה מטורלל לא קטן בעצמו) אם חלקים גדולים ממנו קרו למישהו באמת. אני חושב שיש שם כמה קטעים שבן אדם פשוט לא יכול להמציא.

התפסן בשדה השיפון - סיכום גאוני באמצעות שם הספר (ושם הגיבור)

מזל שהוא נתן לספר את השם הזה, התפסן בשדה השיפון. זה כוון אותי קצת ופיקס אותי להבין מה הוא בכלל רוצה, הולדן הזה. אבל בגלל שקראו לו ככה, הבנתי שהקטע שבו הוא אומר לפיבי מה הוא רוצה לעשות עם חייו, וזה לתפוס ילדים שגולשים משדה השיפון שהם משתובבים בו לפני שייפלו מן הצוק, זה קטע מרכזי. הרגשתי בזה גם בלי זה, אבל אני יכול לומר שזה אחד המקרים שבהם שם של ספר משחק חלק חשוב מאוד בסיפור. בהמשך גיליתי שזאת פחות או יותר גם משמעות השם שלו באנגלית – הולדן, התופס, קולפילד – שדה מכוסה.

לפי מה שהבנתי, זה ספר אהוב מאוד על בני אדם. מוזר, בהתחשב בכמות הביקורת שהוא מעביר עליהם.

יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

יוחאי אורלן

אני אוהב מילים. חוקר אותן, ממשש אותן, לש אותן, יוצר בהן - וגם מלמד אותן. משמש כמורה לעברית בישיבה התיכונית מצפה רמון, וגם באתר הלימודים הטוב בארץ "גול". מעבר לכך אני מנהל את ערוץ היוטיוב הגדול בישראל בנושאי עברית, ונהנה במיוחד מלפצח פסוקים בתנ"ך, ומלכתוב סיפורים. המון.

חרך לנפשו של פרנץ קפקא

"מכתבים לפליצה" הריהו ילקוט מכתבים שכתב פרנץ קפקא, הסופר היהודי הצ'כי, לאהובתו וארוסתו פעמיים פליצה. המכתבים הללו, שהגיעו לדפוס מידיה של פליצה, הם תיעוד של

קרא עוד »