בניין פעל = בניין קל?

בניין פעל, המכונה גם בניין קל, הוא הבניין הנפוץ ביותר בשפה העברית. במקרא בערך 50% מן הפעלים שייכים לבניין פעל, וגם בדורות הבאים הבניין הזה תופס נפח נכבד בנוף הבניינים, יותר מכל בניין אחר.

לבניין פעל שייכים כל הפעלים המנוקדים באופן דומה: אָמַר, סָגַר, יָדַע, חָשַב ועוד כהנה וכהנה. 

למה?

שפשפו את העיניים, ראיתם נכון. הופיעה כאן עכשיו השאלה למה.  אני יודע, זאת לא שאלה שאמורים לשאול, שבעת בנייני העברית הם אקסיומות, עובדות נטולות סיבה ועקרות מתכלית, שפשוט היו שם מאז ומעולם.

אז זהו, שלא. השפה נוצרה בפיהם של דובריה התנ"כיים, בני אדם כמוני וכמוכם, ומוחותיהם הקדמונים נטו לבניין פעל חיבה מרובה.

יש כאן התרחשות, יש לה סיבה. במאמר זה נצלול לעומקם של דברים וננסה להבין מהי.

"בניין פעל הוא בניין קל" - האומנם?

יש בלשנים שאוהבים את עקרון הפשטות. לפי עקרון זה, ככל שמבנה לשוני הוא פשוט יותר, כך הוא יהיה נפוץ יותר בשפה. הנחת היסוד היא שבני האדם הם עצלנים, ועל כן ישאפו להשתמש בתבניות הפשוטות ביותר.

האם זה נכון תמיד? האם לא יכלו הילידים האפריקניים להמציא לחיית הענק רובצת האגמים שם קליט ופשוט יותר מ"היפופוטם"? נניח לטענות שכנגד כרגע, ונבדוק אם עקרון הפשטות מסייע לנו להבין את מעמדו הבלתי מעורער של בניין פעל כנסיך הבניינים.

האם בניין פעל הוא הבניין הפשוט ביותר שבנמצא?

התשובה לכך היא מורכבת. בניין פעל פשוט מבחינות מסויימות, אבל מורכב יותר מרוב הבניינים, מבחינות אחרות.

בניין פעל - בניין מותאם אישית

בשביל מי שמלמד עברית, במיוחד לעולים חדשים, בניין פעל מהווה חתיכת כאב ראש.

יש בניינים סימפטיים ממנו בהרבה, בניינים צפויים, מאורגנים ומסודרים פי כמה. יש מורים וגם ספרי לימוד שמעדיפים להתחיל וללמד בניינים אחרים לפני פעל, למשל את בניין הפעיל.

כי אומנם צורת העבר של בניין פעל היא אחידה ופשוטה – פָּעַל – אבל ההווה והעתיד שלו מסתעפים לכמה אופציות לפי חוקים שנראים לפעמים ממש שרירותיים, ואולי הם אכן כאלה.

נתחיל בהווה.

לכל הבניינים צורת הווה (בינוני) אחת ויחידה. למשל פיעל – מְפַעֵל. אין עוד. לעומת זאת, לבניין פעל יש לא פחות מ-4 צורות הווה.

צורת ההווה הנפוצה ביותר של בניין פעל היא פּוֹעֵל: למשל הולך, יורד, חומד, נושך. 

עם זאת, לצד צורה זו קיימת צורת פָּעֵל: למשל רעֵב, צמֵא, גדֵל, ישֵן. חלק מהצורות האלה מוכרות לדוברי העברית, אבל בחלק מהן מתמידים דוברי עברית ילידיים לטעות עד זקנה ושיבה. מי מאיתנו לא שמע משפטים כגון "איך הילד גודל יפה!" או "רד ממני אבא, אני יושנת עכשיו"?

צורה נוספת של בניין פעל, גם בעבר, היא צורת פעiל. לצורה זו שייכות מילים כמו יכול (בהווה, אבל גם בעבר!) וקטונתי.

עד כאן התייחסנו רק לצורות העבר וההווה. מה בנוגע לצורת העתיד? ובכן, גם כאן העניינים אינם פשוטים. זה שיודעים שפועל שייך לבניין קל, עוד לא מבטיח הרבה לגבי צורת העתיד שלו. לפעלים בבניין קל שתי צורות עתיד אפשריות: יפעול (הצורה הנפוצה יותר, למשל: ידרוך, ישמור, יטרוף) ויפעל (למשל: ישאג, ישמח, יגדל). האם יש היגיון בשיגעון הזה? בדרך כלל כן, אבל שימו לב שמדובר בכלל דקדוקי נוסף שיש להעמיס על מוחנו המיוגע: את צורת יפעל מקבלים שורשים שאחת משתי האותיות האחרונות שלהם היא גרונית (אותיות האח"ע). את צורת יפעול מקבלים כל השאר. זה לא כלל של 100%, למשל המילים ירכב וישכב אינן מכילות אף לא אות גרונית אחת לרפואה, ובכל זאת הריהן כפי שהן.

כעת נוסיף לתערובת גם את צורת שם הפועל. כאן דווקא יש איזו תמימות דעים, לכאורה, מקיר לקיר: שם הפועל של בניין קל הוא לפעול. למשל: לגמור, לזרום, לרכוש, לברוח. איזו אחידות מופלאה. אה, כן, חוץ מהפועל לשכב. וגם, בגזרות השונות נוצרות מפלצות שלא ברור מאין באו: לשבת, לגשת, לתת, לחנות, לעוף, לחון. לא חשוב, נעזוב את הגזרות כרגע, הן עושות צרות צרורות גם לבניינים אחרים.    

אבל זה עוד לא הסוף. חוקרי העברית נוהגים לשייך לבניין קל גם את צורת הסביל פעול, דהיינו מילים כמו סגור, רצוי, מעוך, קבוע. צורה זו נקראת צורת הסביל הפנימי של בניין קל. כאילו הבניין הזה לא מספיק עשיר גם בלי זה.

בקיצור, אם אתה במקרה פועל ובחרת להתגורר בשיכון של בניין פעל, אתה צריך לבחור קודם כל באיזה דגם מותאם אישית אתה חפץ – ויש לך בחירה מודולרית: אתה צריך להחליט איך ייראה העבר שלך, ההווה שלך, העתיד שלך, הציווי, שם הפועל ועוד ועוד – וכל החלטה עומדת בנפרד ואינה מחייבת החלטות אחרות. כפיצוי, בשלב מסירת המפתח בדרך כלל תקבל בונוס: סביל פנימי משלך. 

לא פלא שלעולים חדשים נשבר הראש מהבניין הזה. בניין קל? ספרו לסבתא.

בניין פעל - הדָּוִד של הבניינים

ואחרי ככלות הכול, צריך להודות ביושר: יש כמה איכויות שאי אפשר לקחת ממנו, מבניין קל-פעל.

בניין פעל מגיע למערכת המילים מצוייד פחות מכל בניין אחר. בעולם של בניינים גָּלְיָתִים עתירי דגשים ומוספיות, עומד בניין פעל כדוד המלך בשעתו, בידיים חשופות.

לבניין פעל אין אף מוספית. בניין נפעל סוחב איתו נ' באשר יילך, הפעיל והופעל מלווים בה' תחילית, ומגדיל לעשות התפעל, שמתהדר בקונסטלציה של הברה סגורה שלמה, בת שתי אותיות, הִתְ.

לפעל אין כלום.

הוא לא היחיד, יש להודות. איתו עומדים איתן פיעל ופועל. אבל: פיעל ופועל עקשנים פחות מפעל. בצורת הבינוני, זמן הווה, הם מקבלים מ' תחילית (טיפל וטופל בעבר, אבל מטפל ומטופל בהווה). בניין פעל, גם בזמן הווה, מתנזר מתחיליות. כעברו כן הוֹוֵהוּ. (אמר בעבר ואומר בהווה).

איזה בניין מלך, הא?

נקודה שנייה: דגש. אם התחלתם לפתח סימפטיה מעודנת כלפי פיעל ופועל, כדאי שתרדו מזה מהר. לחפיפניקים הם אולי נראים קלילים ונחמדים, אבל בעגה המקצועית הם מכונים "הבניינים הכבדים". זאת מפני שחלק מהותי מתבניתם הוא דגש תבניתי חזק בע' הפועל, האות האמצעית. 

ואל תטעו: הדגש הזה אינו נקודת חן תמימה. מדובר במכפל. ההגייה של פעלים בבנייןפיעל כוללת הכפלה של האות האמצעית. בעברית המקקורית לא אמרו "שילם" כמו שאומרים אנחנו, הלפלפים. כלכו לכם אל בית כנסת תימני או מרוקאי ראוי לשמו, ותשמעו כיצד מתיזים החזן ובעל הקורא את הפועל: "שִלְ-לֵם". לעיתים קרובות אף שִלְלְלְלְלְלְלְלְלֵם. זה כל הגעשמאקט בבניין הזה, הדגש החזק, וזה אולי תענוג צרוף אבל פשטות מאן דכר שמיה?

כיוצא בו בדיוק בניין פועל, והס מלהזכיר את התפלצת ששמה בניין התפעל. זו האחרונה לא הסתפקה בצרור התחיליות הכביר שלקחה בשבי ואיתו היא נסחבת לכל מקום. גם דגש חזק חמדה לה, וקיבלה.

מבחינת דגש, הפעיל, הופעל ונפעל הם צדיקים תמימים (לכאורה. נפעל הצליח להסתבך בקטטת רחוב עם דגש חזק, וחטף כמה דגשים כואבים במקומות לא צפויים), אבל כפי שצייננו, הם רחוקים מלהיות הוריאציה הפשוטה ביותר לשורש – שהרי יש להם מוספיות.

אז כן. ניתן בהחלט לומר שבניין פעל הוא בניין נקי יותר, המשקף את אותיות השורש עם הכי מעט תוספות שאפשר.

אבל... מה זה בכלל קל?

האמת היא שהאשם האמיתי בכך שאתם נאלצים לקרוא את כל הגבב הזה, הוא בכלל לא בניין פעל, איש חסיד היה.

האשמה היא המילה "קל".

למילה קל יש בעברית משמעויות רבות ושונות. בשליפה מהירה נוכל למנות שלוש מהן:

  1. שאינו כבד: התרמיל קל מאוד.
  2. שאינו חמור: פצוע קל.
  3. שאינו מסובך: החומר למבחן היה ממש קל.

בניין פעל הוא בניין קל במשמעות מספר 1. הוא מכיל אותיות שורש נטו, ללא שוונצים וקפלי שומן כאלה ואחרים. הוא בהחלט לא כבד.

בשום אופן לא ניתן לומר שהוא קל במשמעות 3, כי סיבוכי אישיות ומורכבויות יש לו למכביר.

ילדים, היזהרו מבניינים נפוצים

אבל לא הכול מסודר בחיים שלנו, לא.
כי כאן אנחנו נזכרים בנתון המצמרר שהצגנו בהתחלה: מעל 50% מן הפעלים בתנ"ך נוטים בבניין קל.
גם כיום חולש בניין קל על הנתח הגדול ביותר מן הפעלים בעברית.
וכאן הבן שואל: מדוע, הו מדוע עוללו לנו זאת אבותינו הקדמונים? איככה לא בושו לעשות את הבניין המסובך הזה ליסוד מוסד לשפתם? האם נבצר מהם לייצר בניין שיהיה גם [שאינו כבד] וגם [שאינו מסובך]? האם הם התאמצו בכוונה למרר את חייהם של עולים חדשים שכל חטאם היה שרצו ללמוד עברית?

ובכן, מובן שלא. על אף הקושיות האדירות שמערים ההיפופוטם על חיינו, אני נוטה להסכים עם הבלשנים חובבי הפשטות.
המורכבות והעושר של בניין קל נובעים באופן טבעי וישיר מן התפוצה הנרחבת שלו.
תחשבו על זה: ככל שיש יותר אנשים שצורכים מוצר מסויים, כך גדל מספר הוריאציות שלו. קחו למשל כדוגמה מכוניות של 5 מושבים מול מכוניות של 7 מושבים. כמות הדגמים שעומדת בפני רוכש הרכב בן 5 מושבים הי אדירה. לעומת זאת אב מותש לארבעה ילדים ומעלה ייתקל ביקום קן וסגור מאוד של רכבים, שדי חוזרים על עצמם.
ככה זה תמיד. ככל שיותר אנשים משתמשים במשהו, הדקויות שבו הולכות ומתפרטות לוריאציות ממשיות.

להבדיל, גם בעולם הווירוסים זה עובד כך. ככל שווירוס זוכה לתפוצה רבה יותר, כך הסיכוי שיפתח מוטציות הוא גדול יותר.

דוגמה אחרונה ומכריעה ביותר: סקרי בחירות. ככל שהסקר פונה למספר גדול יותר של אנשים, כך יגדל מגוון התשובות. בסקר של 500 איש כנראה לא נמצא אף אחד שמתעתד להצביע למפלגת קז – הקוזאקים היהודים. לעומת זאת בסקר של 50,000 איש, דווקא נמצא אחד כזה. כנראה.

זה בדיוק מה שקרה לבניין פעל. בשל תנופת התפוצה שלו, הצליח פעל  להניב וריאציות שונות ומשונות שהספיקו להיווצר רק בו. כל מיני צרכים נידחים של דוברי השפה באו אצלו לידי ביטוי, פשוט מפני שהוא העניק להם מרחב מספק. קליקה אנינה של דוברים חשקה נפשה בסביל פנימי – והנה הוא נוצר. צורות הווה נוספות – יאללה, למה לא. אות גרונית בסוף קצת מעיקה – טוב, בואו נטפל בזה לנוחות הדובר הממוצע.

אם נחזור למשל המכוניות, כשיש למוצר הרבה משתמשים הוא מקבל הרבה מאוד פידבקים ומפתח ניואנסים בהתאם. מעט משתמשים לא מגיבים מספיק, והמוצר נותר פשוט.

ללומדי השפה ריבוי האפשרויות הוא מטרד – אבל לאנשים שייצרו אותה זה דווקא גן עדן עלי אדמות. גן עדן שבו יש ערוגות ערוגות של אפשרויות, המתאימות לכל אחד כפי צרכיו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *